שלום. מחפשת רעיונות לעזור לאם במצוקה

dina199

New member
לא


יש פסיכולוגים ויש פסיכוטרפיטסים.
 
זה אותו דבר...

פסיכולוגיה - הענף האקדמי של הפסיכולוגים
פסיכותרפיה - טיפול פסיכולוגי, מלאכתם של הפסיכולוגים של בעלי מקצועות טיפוליים אחרים (לא כל הפסיכותרפיסטים הם פסיכולוגים בהכשרתם, אבל הטיפול שלהם פסיכולוגי... מה שזה לא אומר).

בביטוי ״טיפול רגשי״ משתמשים בדרך כלל כשמדובר בילדים, כנראה כי הוא נשמע יותר טוב מ״טיפול פסיכולוגי״. כמו כן הוא מתחבר יותר טוב לדברים כמו טיפול באמנות, אף שגם הם במהותם פסיכותרפיה = טיפול פסיכולוגי.
 

dina199

New member
אולי אותו הדבר - אבל בדרך שונה.

פסיכותרפיה עושים גם למבוגרים.
אני אישית מעדיפה את התרפיות הרשיות (אמנות , מוסיקה , תנועה וכו') כי אז אין צורך בהרבה דיבורים.
טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג (אצל מבוגרים) הכל בשיחות. ולא כל דבר אפשר לפתור על ידי דיבורים, במיוד לא הורדת מתח
 
פסיכולוג יכול לעזור מאד, בהמון אופנים

אבל הוא/היא צריך להיות מעולה. מה לעשות, פסיכולוגים כמו בני אדם וכמו כל מקצוע - רובם לא מספיק טובים.
בכל מקרה, לא נראה שהיא מוכנה לפנות ל]סיכולוג, או שיש לה בעיה לממן...אני אל בדיוק יודעת למה.
 

kagome10

New member
את מבינה את ההבדל בין אשמה ואחראיות?

זה הבדל מהותי, שלמרבה הצער מעט מאוד אנשים מכירים, ונוטים להתחליף אחראיו באשמה.

אחראיות לא כוללת שפיטה. היא לא טוענת שהאמא אשמה במצבו של הילד, אלא שהיא יכולה לשפר את המצב. כבר נתנו פה כמה עצות מעשיות, למשל, לבדוק אם זה המצב בגלל השפעה תרופתית, לשלוח אותו לחוג בו הוא יוציא מרץ. כל אלו הן הצעות עזרה. ולמען האמת, אני חושבת שרנדי צודקת.

רק איך אפשר להסביר על אחראיות, אם כשרנדי מדברת על אחראיות, את שומעת - אשמה?
 
אלא שלא הכל באחריות האמא.

ילדים בכלל, ובגיל ההתבגרות בפרט, מושפעים מאד מסביבתם. אני לא יודעת עם איזה ילדים הוא מסתובב. לא יודעת איך מתיחסים אליו בבי"ס. אני גם לא יודעת איזה הפרעות נםפשיות יש או אין לו.
אני גם יודעת מנסיון, שילדי הספקטרום סופגים לאורך חייהם כל כך הרבה תיסכולים ועלבונות מהסביבות השונות שלהם - שגם האמא הכי טובה ומשקיעה בעולם לא תמיד יכולה לתקן ולרפא.

אני מסכימה עם רנדי, שיש דפוס משפחתי בעייתי, ושאמא שלא יכולה לאהוב את הבן שלה בגלל ההתנהגות שלו או הקשיים שלה...לא משנה למה, אינה גורם חיובי בחייו ובודאי לא תורמת למצבו להשתפר.
ומכאן הפלונטר הנורא של המצב.

אני דוקא לוקחת את הרעיונות של חונך, או סומך, או חונך מפרח, או משיהו בשכר - שיבוא אליהם להיות איתו קצת. אם זה יצליח זה יהיה לטובת כולם.
 

kagome10

New member
אחראיות לא אומר שהכל בשליטת האם

זה רק אומר שהיא יכולה לשנות את הסיטואציה. זה אפילו לא אומר שהיא היחידה שיכולה לשנות את הסיטואציה - יכול להיות שגם בן הזוג יכול, ואולי אפילו המורים. אבל היא זו שמעוניינת בשינוי, ולכן היא זו שתתחיל אותו.
 

randy1982

New member
האמא וגם האבא ואולי אפילו אחים

יכולים לשנות את הדפוסים,
לשנות את זווית הראיה
ולשחרר את המשפחה ממעגל קסמים
של תגובות והתנהגויות לא מיטיבות.

חונך סומך זה נחמד,
בדיוק כמו לטמון את הראש בחול זה נחמד.
רק שבשלב מסוים הם יצטרכו להוציא את הראש החוצה
ושוב לראות את הבן.,
והיות והם לא ילמדו להתייחס אחרת
גם לא יקרה שום שינוי לטובה.
כמו שאמרתי, להדביק פלסטר צבעוני
על שבר ברגל.
 

dina199

New member
מנוחה זה יותר מפלסטר


ואפילו שבר ברגל מתחילים מעזרה ראשונה,כשאת הצילומים והקיבוע הסופי עושים בבית חולים.
אם תהיה הזדמנות למנוחה , וא"כ לטיפולים רגשיים (אטו פסיכולוגיים) מי שצריך - זה יהיה התחלת תהליך של שינוי ביחס.
קשה מאוד לשנות זווית ראיה כשסחוטים ומדוכאים (ועוד עם מחשבות אובדניות)
 

randy1982

New member
אם הכוונה שחונך-סומך יהיה רק תחילת התהליך

אני מקבלת את זה.
הבעיה שיש נטיה להסתפק בזה
ולחשוב שהכל כבר בסדר.
 

dina199

New member
ברור שזו רק ההתחלה


נראה לי שאם לאמא תהיה קצת מנוחה פיסית, היא תהיה פתוחה לדברים אחרים.
 

dina199

New member
לדעתי כרגע הבעיה העיקרית זו העייפות הפיסית

של האמא. וכשכל כל סחוטים הכל מדכא הרבה יותר.
 

מרב געש

New member
לי ניראה שהפתרון כאן הוא בעיקר הדרכת הורים

המשפחה זקוקה לאיש מקצוע שיבוא הביתה, יראה את ההתנהלות של כולם ויעזור להורים על ידי הדרכה. אי אפשר לעזור בלי לראות ולהבין את הדינמיקה בבית. להבין את הנער, להבין את ההורים, את האחות. וגם אז זה תהליך ארוך של שיקום יחסים ויצירת סביבה טובה יותר לכולם.
כמובן צריך איש מקצוע שמכיר את הספקטרום - כי אחרת הנער לא יובן. אפשר ללכת לכיוון של פסיכולוג התנהגותי וטיפול משפחתי.
אם עד השנים האחרונות היה בסדר - מאוד יכול להיות שגיל ההתבגרות משחק כאן תפקיד - וגם בזה אפשר לעזור.
 

randy1982

New member
הכי טוב לקבל חוות דעת מפה לאוזן

באזור מגורים שלה ממשפחות עם ילד אוטיסט.
לשאול הורים מהכיתה למשל.
 

dina199

New member
זו לא הכתבה , זו הצעה.

אפשר לקבל , אפשר לסרב.
גם לא חייבים לפנות לרווחה, אפשר לקחת עזרה בצורה פרטית.
היו לי כמה שיחות עם עו"סיות בבית לורן , והן עזרו ל להתאפס במיוחד בהתחלה..
א"כ גם עשיתי טיפוליפ פרטיים , אבל זה לא מוריד מהעזרה שלהן.
 
למעלה