תודה
האושר אמנם צומח מבפנים אבל הוא משול לסימפוניה יפה, היופי של הסימפוניה מצוי בה עצמה, בתווים, בביצוע, בניצוח, אבל אל כל אלה קשה יותר להתחבר במחלף מסובים מאשר בהיכל קונצרטים. לכולנו (אני אומר כולנו ומתכוון בעצם אליי) יש יכולת להגיע אל האושר והשלווה, אבל יש בנו גם צדדים אחרים וככל שננתק אותם מהמקורות המעוררים אותם כך ייקל עלינו להתקרב לאושר, בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול" או "ולפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו". יש לי עוד כמה פתגמים אבל אף אחד מהם לא קולע בול.