שלום לכם..

לדעתי..

אין צורך שהיא תספר לאף אחד אם קשה לי בצבא ובאם לא. אני לא צריך רחמים מאף אחד, זה לא מה שיחזיק אותי טוב יותר. עם אמא שלי אני לא אתעמת, משום שמזמן הבנתי שאת הדעות שלה היא יכולה לשמור לעצמה. ותודה רבה
 

sim26

New member
בהחלט יש חיים אחרי ומחוץ לצבא

אתה יכול להתחיל תואר דרך האוניברסיטה הפתוחה תוך כדי השרות. זה יותר זול לחיילים ואתה יכול ללמוד בקצב שמתאים לך ומצבך הנוכחי.
 

mikca

New member
נער חלום ../images/Emo24.gif

קראתי את כל השרשור בעיון ונצבט לי הלב בגינך. אני מצטרפת לכל הדברים החכמים שנאמרו ומאחלת לך לעבור את התחנה הזו בחייך כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות צלקות והמון הצלחה בהמשך דרכך.
 

treeman

New member
קל ללכת לאיבוד במערכת הצבאית.

ידוע היטב שהצבא מפספס בחורים איכותיים, שמוצאים את עצמם בתפקידים בלתי הולמים, ובלתי משמעותיים. מערכת האבחון והאיתור מופקדת בידי מאבחנות בנות 18 או 19 שעברו קורס קצר, והן חורצות גורלות, כבדרך אגב. חייל הוא ברוב מוחלט של המקרים, "מסמר בלי ראש", ומרגע שהצבא תקע אותו באיזה חור, הוא פשוט שוכח ממנו לשלוש שנים. אם אתה מחכה ליום השחרור, כדי לשכוח ולמחוק את התחנה הזאת בחייך, ולא לדבר עליה יותר לעולם, לו אני בנעליך,אני מבקש קב"ן ומנסה להשתחרר, גם אם לא יאהבו כאן את עצתי הנ"ל. השנתיים שנותרו לך, לא הולכות ברגל, ואם הצבא פספס אותך, מן הראוי שאתה תפספס אותו, ותתפנה להגשים את יכולותיך בתחומים ובמקומות הראויים. לא תמיד חייבים להיות חלק מהעדר הצועד אל הרפת, אפשר לפרוש לצד הדרך, ולבחור נתיב שונה.בהצלחה.
 
נקודה נכונה

שאף חשבתי עליה לא מעט. במחשבה הכי ריאלית : "מה יש לבזבז 3 שנים בתפקיד X כשהוא לא עוזר בגרוש (ואף למערכת הצבאית כמעט)" ? נכון, השתחררות מהצבא נשמעת לאנשים מסוימים כ"השתמטות" (וחבל). כאמור, חשבתי על כך שאין לי מה לחפש במערכת הזאת וכדאי לי לצאת ממנה. בינתיים אני לא חושב שזהו הפתרון, למרות שאני מנסה לבחון את האפשרויות העומדות בפניי. הסיבה היחידה שאני לא יוצא הינה שאני מפחד מהאזרחות ומההלשכות. ישנה אמת שאין כמעט שום השלכה, אבל לא כדאי לשלם את המחיר. מעדיף להתנדב ולעזור לאנשים מאשר לנקש עשבים (זה לא מה שאני עושה, אבל מספיק קרוב). כשהעלתי את המחשבה הזאת בפני אימי למשל שאני לא רוצה עוד לשרת (בגלל הסיבה הזאת), היא מיד דחתה זאת ואמרה שלא תתמוך בי. אני מאמין שאני קצת כדי לבחון עניין כזה או אחר. אבל מה לעשות שהמחשבות של האנשים במדינתנו חיות על השערות מגוכחות, ואין מה לעשות, אבל מתפקידי הוא לעשות 3 שנים בחייל ולא משנה מה, בים וביבשה, באש ובמים, העיקר לקוות יבוא יום ואדפוק לעצמי חזק את הראש לתוך הבור מרוב טירוף. תודה על התגובה
, נער חלום.
 

treeman

New member
התגובות של אמך מאוד מצערות.

זה באמת מכעיס אותי כהורה וכאב. הדבר הראשון שהורה מחוייב בו, היא עמידה ללא תנאי, מאחורי הבן או הבת, ולא להתייצב בצד שממול. אם הבן נתון במצוקה נפשית, על כל הורה לסייע לבן(או לבת) להחלץ מהמצב, ולא לתקוע מקלות בגלגלים בגלל דיעות קדומות חסרות שחר, בנוסח "מה יגידו"? "איך זה יראה"? וכיו"ב. בסופו של עניין, אלו הם חייך, ואתה צריך לקבל את ההחלטה המתאימה לך, ולא אחרים.
 
לנער חלום -

קראתי כל מילה בשרשור הזה - ולבי יצא אליך. אתה אינך נדיב בפרטים וקשה לדעת האם באמת מיצית את כל מה שיכולת לעשות כדי להיטיב את מצבך בצה"ל, או שהרמת ידיים מוקדם מדי. אני בטוחה שאתה יודע, שכאשר כועסים מאד ומאוכזבים מאד, ובעיקר מול מערכת דורסנית כמו המערכת הצבאית, שהיא גם הירארכית מאד ולא תמיד "הגיונית" - קל מאד להרים ידיים ולאמר: "פוס, שברו את הכלים ולא משחקים". התרשמתי שאתה עדיין אינך במקום הזה. עצם הפניה שלך לכאן - היא מעין קריאה לעזרה - כך אני מתרשמת. עומדות בפניך עוד שנתיים, שהן יותר מדי זמן מכדי להעביר אותן בתחושת חידלון וחוסר אונים, כפי שאתה מקרין עכשיו. בעיקרון, אתה עומד בפני בחירה בין אחת משתי האפשרויות: א. לנסות באמת ובתמים לשנות את השיבוץ שלך בצבא. לשם כך עליך להצטייד במידה מרובה של אסרטיביות ונחישות. לבקש ראיונות עם המפקדים. אם המפקד הישיר לא מספק לך תשובה - זכותך לבקש ראיון עם המפקד הישיר שלו, וכן הלאה. לכתוב מכתבים, להסביר את הרגשתך וציפיותך. לתמוך את המכתבים האלה בגליונות ציונים מבית הספר, בהמלצות ממורים וממכרים. אם יש - גם מחברים ליחידה וממפקדים. מנסיוני, נחישות ומוטיבציה אכן מוערכים מאד בצבא, ויתכן שתופתע ממה שיתחיל להתגלגל. ב. להחליט כי אפשרות א' חסומה בפניך. ממליצה לקבל החלטה כזו רק לאחר מיצוי כל האפשרויות. ברגע שקבלת החלטה שכזו - מלא את חובותיך, כפי שהצבא הגדיר אותן. הפטר מהרגשות הקשים והתרכז בבניית עתידך לאחר השרות הצבאי. הרשם לקורסים שונים. אם עליך להשלים בחינות בגרות - זה הזמן לעשות זאת. תוכל להתחיל ללמוד בקורסים של האוניברסיטה הפתוחה, שיקנו לך נקודות אקדמאיות לתואר בהמשך. פתח את התחביבים שלך, התנדב, תכיר אנשים חדשים ומקומות חדשים. בשום פנים ואופן אל תתפתה לדרך "הקלה" של שחרור על סמך המלצת קב"נ! לעולם לא תוכל לדעת מראש אילו השלכות תהיינה לשחרור כזה בהמשך חייך. לסיכום, נער חלום, יש הרבה מה לעשות. קודם כל ברמה החשיבתית בינך לבין עצמך. אתה מזכיר כאן את אמך. מה עם בני משפחה אחרים? חברים, חברות? רק לא לפחד כלל!!! אשמח מאד אם תמשיך לכתוב כאן כדי שנוכל לחזק את ידיך.
 
נער יקר אתה צודק. אני בטוחה שלהרבה

כאן כואב לשמוע על טקסי הצטיינות וכגון אלה. בסך הכל לא כולם בקצה הפרמידה של ההצטיינות, ולא תמיד באשמתם. צריך לכבד כל חייל במידה שווה, קרבי וג'ובניק- שניהם משרתם בצבא. חייל וחיילת - כל אחד תורם על פי יכולתו, או על פי מה שהצבא החליט. אל תתבייש במה שאתה עושה, אתה עושה את מה שהתבקשת לעשות ועל זה בלבד אתה ראוי לכל ההערכה. מסכימה מאד עם מה שכתבת.
 

AyalaN

New member
אני חושבת..

שהצעד הראשון הוא לא לקרוא לחייל שאינו קרבי, "ג'ובניק" כינוי שבעצם קיומו יש לו קונוטציה שלילית..
 
למעלה