המשך
קול באישה ערווה "מצד אחד אני מרגישה שאני מאוד דומיננטית בהרבה מאוד דברים שקשורים לילדים", היא מודה, "ופתאום אני יוצאת החוצה, ובדברים מסוימים, שמים עליי אזיקים". דורית מפנה אותי לשו"ת "אגרות משה", מתחילת המאה ה-20. " לפעמים", היא מקריאה מהשו"ת, "היתה נכנסת אישה ענייה לבית המדרש, לקבל צדקה או אבלה לומר קדיש". כיום נהוג שהבן הביולוגי אומר קדיש לעילוי נשמת ההורים בשעת התפילה בבית הכנסת, בהלוויה ובאזכרה. במידה ושאין בנים, ניתן למצוא תחליף - קרוב משפחה, או אדם אחר ששוכרים לצורך העניין - שיאמר קדיש. תפילת הקדיש היא נוהג שהשתרש עם השנים. לפי האמונה, היא מועילה לעילוי נשמת ההורים שנפטרו, ומכאן חשיבותה. העדויות הראשונות לאמירת קדיש על ידי נשים החלו להופיע במקורות היהודיים לפני 350 שנה. לפני כשנה, בביטאון "עמודים" של התנועה הקיבוצית, נסקר בהרחבה מקרה שבו התירו חברי קיבוץ יבנה לנשים לומר קדיש בבית הכנסת. בשנתיים האחרונות ניתן למצוא שו"תים רבים העוסקים בנושא, באתרי אינטרנט דתיים. מסקירת התשובות עולה כי קיימות שלוש עמדות מהותיות בסוגיה. עמדת המיעוט, המחמירה, המתנגדת לאמירת קדיש על ידי נשים, טוענת כי לנשים אין שום זיקה ושייכות לקדיש, וזה עניין לגברים בלבד. העמדה השנייה, המתונה יותר, גורסת כי נשים יכולות לומר קדיש, אך מתוך שיקולים של'קול באישה ערווה' וחשש מפריצת גדר, יש לאפשר את הדבר בצמצום. הפוסקים בקבוצה זו התירו אמירת קדיש במניינים בבית, ולילדות מתחת לגיל 12 גם בבית הכנסת. העמדה השלישית, בה תומכים הרב משה פינשטיין ז"ל, גדול הפוסקים בארצות-הברית במאה ה-20, והרב יוסף דב הלוי סולובצ'יק, גורסת כי נשים יכולות לומר קדיש בבית הכנסת. "רוב הפוסקים סבורים שגם אם הבת תאמר קדיש זה יועיל לנשמתם של ההורים", אומר הרב בורגנסקי, בוגר ישיבת הר עציון, ומתלמידיו של הרב סולובצ'יק, המצדד בעמדה זו, "אמירת קדיש יכולה להועיל לנשמותיהם של ההורים המתים, ובוודאי לתחושת הלב של האישה היתומה". הרב יובל שרלו דווקא מסייג עמדה זו. "אמירת קדיש בציבור על ידי נשים מאוד לא מקובלת", כתב באתר מורשת באינטרנט, "יש רבנים המתירים אמירה של קדיש בעזרת נשים ובלבד שאין האומרת יחידה, ואין היא מגביהה את קולה, כי אם מצטרפת לאמירת הקדיש של הקהל. זו נראית הדרך הראויה". כשנשאלת מנס-שטרן אם אינה חוששת שיתייחסו אל המהלך האחרון שלה כאל "עוד פרובוקציה של משפחת שטרן", היא נזעקת. "בדיוק מזה חששתי. זו לא פרובוקציה. אם לא היה כאן משהו מהותי, לא הייתי טורחת. לא הייתי מדברת אם לא הייתי רואה שליחות בעניין הקדיש". "במקרה או שלא במקרה יצא שגם בן זוגי מעלה דברים שלאחרים אין אומץ לדבר עליהם. אני באמת לא בעד פרובוקציות. אני לא הולכת ליצור תקדימים, לא מבקשת לעמוד לפני גברים ולהתפלל לפני גברים, אבל יש דברים בסיסיים שכנראה מותר לעשות ואיכשהו אנחנו, בלי לדעת למה, יודעים שהם אסורים. אבא שלי עדיין בחיים - ואני רוצה שהוא יידע שילד ביולוגי יוכל להגיד עליו קדיש, ולא יחפש מתנדב ברחוב. הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף שבת של מעריב.
קול באישה ערווה "מצד אחד אני מרגישה שאני מאוד דומיננטית בהרבה מאוד דברים שקשורים לילדים", היא מודה, "ופתאום אני יוצאת החוצה, ובדברים מסוימים, שמים עליי אזיקים". דורית מפנה אותי לשו"ת "אגרות משה", מתחילת המאה ה-20. " לפעמים", היא מקריאה מהשו"ת, "היתה נכנסת אישה ענייה לבית המדרש, לקבל צדקה או אבלה לומר קדיש". כיום נהוג שהבן הביולוגי אומר קדיש לעילוי נשמת ההורים בשעת התפילה בבית הכנסת, בהלוויה ובאזכרה. במידה ושאין בנים, ניתן למצוא תחליף - קרוב משפחה, או אדם אחר ששוכרים לצורך העניין - שיאמר קדיש. תפילת הקדיש היא נוהג שהשתרש עם השנים. לפי האמונה, היא מועילה לעילוי נשמת ההורים שנפטרו, ומכאן חשיבותה. העדויות הראשונות לאמירת קדיש על ידי נשים החלו להופיע במקורות היהודיים לפני 350 שנה. לפני כשנה, בביטאון "עמודים" של התנועה הקיבוצית, נסקר בהרחבה מקרה שבו התירו חברי קיבוץ יבנה לנשים לומר קדיש בבית הכנסת. בשנתיים האחרונות ניתן למצוא שו"תים רבים העוסקים בנושא, באתרי אינטרנט דתיים. מסקירת התשובות עולה כי קיימות שלוש עמדות מהותיות בסוגיה. עמדת המיעוט, המחמירה, המתנגדת לאמירת קדיש על ידי נשים, טוענת כי לנשים אין שום זיקה ושייכות לקדיש, וזה עניין לגברים בלבד. העמדה השנייה, המתונה יותר, גורסת כי נשים יכולות לומר קדיש, אך מתוך שיקולים של'קול באישה ערווה' וחשש מפריצת גדר, יש לאפשר את הדבר בצמצום. הפוסקים בקבוצה זו התירו אמירת קדיש במניינים בבית, ולילדות מתחת לגיל 12 גם בבית הכנסת. העמדה השלישית, בה תומכים הרב משה פינשטיין ז"ל, גדול הפוסקים בארצות-הברית במאה ה-20, והרב יוסף דב הלוי סולובצ'יק, גורסת כי נשים יכולות לומר קדיש בבית הכנסת. "רוב הפוסקים סבורים שגם אם הבת תאמר קדיש זה יועיל לנשמתם של ההורים", אומר הרב בורגנסקי, בוגר ישיבת הר עציון, ומתלמידיו של הרב סולובצ'יק, המצדד בעמדה זו, "אמירת קדיש יכולה להועיל לנשמותיהם של ההורים המתים, ובוודאי לתחושת הלב של האישה היתומה". הרב יובל שרלו דווקא מסייג עמדה זו. "אמירת קדיש בציבור על ידי נשים מאוד לא מקובלת", כתב באתר מורשת באינטרנט, "יש רבנים המתירים אמירה של קדיש בעזרת נשים ובלבד שאין האומרת יחידה, ואין היא מגביהה את קולה, כי אם מצטרפת לאמירת הקדיש של הקהל. זו נראית הדרך הראויה". כשנשאלת מנס-שטרן אם אינה חוששת שיתייחסו אל המהלך האחרון שלה כאל "עוד פרובוקציה של משפחת שטרן", היא נזעקת. "בדיוק מזה חששתי. זו לא פרובוקציה. אם לא היה כאן משהו מהותי, לא הייתי טורחת. לא הייתי מדברת אם לא הייתי רואה שליחות בעניין הקדיש". "במקרה או שלא במקרה יצא שגם בן זוגי מעלה דברים שלאחרים אין אומץ לדבר עליהם. אני באמת לא בעד פרובוקציות. אני לא הולכת ליצור תקדימים, לא מבקשת לעמוד לפני גברים ולהתפלל לפני גברים, אבל יש דברים בסיסיים שכנראה מותר לעשות ואיכשהו אנחנו, בלי לדעת למה, יודעים שהם אסורים. אבא שלי עדיין בחיים - ואני רוצה שהוא יידע שילד ביולוגי יוכל להגיד עליו קדיש, ולא יחפש מתנדב ברחוב. הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף שבת של מעריב.