שלום לכם

[מיקי בת המקורית]

שלום לכם

אומרים שדברים לא קורים סתם, דברים קורים כי צריכים לקרות, דברים קורים כדי להביא שינויים, כדי להבין דברים... לאחרונה קורים לי דברים, רצף של דברים שבעקבותם באים שינויים, שינויים המשפיעים עלי, על ילדי, על הסביבה שלי בכלל. כרגע שוב עומד לקרות משהו בעקבות מקרה, הבטן, הלב והאיטואיציה שלי אומרים שעומד לקרות משהו לא טוב, חלילה לא מוות או חולי, פשוט משהו שישפיע עלינו שוב... איך תסבירו את זה???

 

[Luna09]

שינוי מבורך...

ההשפעה הזו לא בהכרח רעה. אני כמובן לא יודעת עד כמה רבה ההשפעה של אותו שינוי על חייך, אבל יתכן ותחושת הלב היא חשש. השפעת השינוי תלויה בגישה שלך ולאן שתיקחי אותה - שם היא תהיה. תוכלי להתייחס אליה כסערה, ולהתכופף תחתיה, פסיבית. ותוכלי לגשת אליה מוכנה, מתוך גישה של קירוב ואיחוד עם משפחתך, מתוך כוונה של בחירה נכונה. ומכל בחירה שתעשי - את עתידה לגדול ממנה. וכל בחירה שתעשי, היא הנכונה עבורך באותו רגע. השינוי מקדם אותנו... ואם לוקחים אותו באהבה - גם הקושי.

 

[jongler]

עוד גל שעובר....

שלום לך דברים מתרחשים כי הם מתרחשים כמו מזג האויר ותנועת הכוכבים, כמו תזוזת המולקולות והאטומים, כמו מרבץ הטיפות הבלתי נדלה באוקינוס בדיוק כפי שאת הבחנת.... אין בתזוזת האטומים דבר וחצי דבר עם הטוב או עם הרע אלא פשוט תזוזות , הנעה שמקורה באין-בכלום שעוטף את היקום... את חשת והבחנת בשינוי שמתרחש בכל רגע ורגע ונתת לכך פירושים כפי שהטיפות שבהאוקינוס יתארו כל גל כטוב או כרע... דבר קורה כי הוא קורה, היי האוקינוס ולא הטיפה, הגלים הם חלק בלתי נפרד ממך-מ"אני"(עצמיותך) המתבונן, מהעד להתרחשות שאינו משתנה לעולם, הדברים שקורים הם חלומות כפי שאת(מי שאת חושבת שאת) בעצמך חלום. יום טוב

 

[vanilan]

אנחנו מתוכנתים

בני האדם כמו כל אובייקט בטבע נתונים לשינויים טובים ורעים. כמו דגי הכינרת בשנות בצורת בהשוואה לשנים ברוכות. כמו עץ שמספר שנים קבל מים ומספר שנים לא. או ששורדים או שלא. המדהים הוא שהכל צפוי אך הרשות נתונה, כלומר אנו מתוכנתים (צפוי) אך לא לגמרי (הרשות נתונה). תשאלי את עצמך כיצד האדם, פאר היצירה בטבע לפעמים כה חסר אונים בהשוואה לחיות פרימיטיויות? איך ציפור יודעת מה לאכול, מתי לאכול, מתי להזדווג מתי לנדוד מאירופה לאפריקה ומתי לחזור ואילו האדם לא יודע דברים בסיסיים כאלו. למשל האדם לא יודע לרוב מתי לאכול וכמה, שהרי מדוע קיימת בעית עודף משקל ומחלות "שפע" אוכל. מדוע בני אדם המעוניינים להיכנס להיריון צריכים לספור ימים עד היום ה 14 מקבלת המחזור או לחילופין למדוד חום וכו' וחסרי אינסטינקט בסיסי כל כך? התשובה היא כי אנו מנותקים מהטבע שברא אותנו. כשנחזור לטבע נשלוט בחיינו באופן מושלם ומוחלט. לא יהיו אסונות ומחלות. נורוונה מוחלטת. בינתיים נסבול ייסורים עד שנתעורר. מה פירוש להתעורר? לא אגלה לך. הרי שנאמר "לא יגעת אל תאמין".

 

[arlot]

חוק השינוי הקוסמי הוא חוק שמציין שי

ש רק שינוי בקוסמוס ושאף דבר לא יכול להיות קבוע , הכל משתנה וחייב להישתנות ,ברגע שמיתרגלים לזה יש שיחרור גדול מהפחד שבשינוי, אני גם חושב שאסור לפחד משינויים כי אז הם מתחזקים להם ומקשים אלינו יותר ממה שזימננו לנו לחיינו המישתנים.כל שינוי הוא מבורך וכך צריך לתפוס אותו. תחשבי על כך שאם לא היו שינויים לא הינו מתקדמים לשום כיוון,הכל היה קבוע וידוע וחסר עיניין. קבלי את חוק השינוי ,וזירמי עם החיים כי כל זאת מגיע ישירות ממך ומהמציאות שאת יוצרת לך בלי לשים לב!!!! להודות יום יום לאלוהות שבך שמזרימה חוויות חדשות לחייך הוא דבר חשוב מאוד בשביל יצירת הרמוניה עם הזרימה בחייך, אני ממליץ לעשות כן זה ישפר את התחושות שלך לגבי שינויים בחיי היום יום . ולא לשכוח שאת מלאך בגוף פיזי וכל חוויה שאת חווה היא זימון אישי שלך לכן תמיד יש פיטרון לבעיה ואת היחידה שיש לה את התשובה הנכונה לכך , לכן קבלי כל שינוי בשמחה ואז גם צורת ההיתמודדות תהיה יותר הרמונית , את יכולה להישתמש בשינוי כדי לחוד חידה קטנה ולברר עם נפשך פנימה איזו מתנה אני מביאה לחיי ,ואייך אני מפרקת את החוויה לכדי מתנה של גדילה והעצמה. המון אהבה הרמוניה וחופש מחשבה לך ובהצלחה במשחק החיים

 

[HUhybrid]

../images/Emo11.gifעל הקושי בלשבור שגרה ../images/Emo26.gif

בייחוד כשהיא עלולה לתסכל, כמו למשל כשלון חוזר שוב ושוב במטלה/משימה מסויימת. למשל, מערתכ החינוך במזרח-הרחוק נוקשה מאוד, וביפן מאות מיליוני הורים שולחים יום-יום את ילדיהם לבתי-ספר הכנה מיוחדים, שעולים הון-עתק, כדי שיגדלו סיכויי ילדיהם להשתלב בהצלחה האופטימלית לפי הפאשר בחברה המשגשגת. באותם בתי-ספר ישנם תרגולים כמעט 24 שעות ביממה יום-אחר-יום, ולבסוף מבחן, אותו יש לעשות שוב ושוב עד שמצליחים בו (והכוונה היא להצלחה מלאה, פרפקציוניסטית). מי שנכשל במבחן, ולו בקוצו של י', צריך לעבור אותו שוב ושוב עד שיצליח. כך נשארים שם רבים גם לישון, מותשים- הבודדים שנותרו אחרי שהצליחו לעבור אותו בצורה מושלמת אחרי עשרות פעמים של ניסיונות, ולעיתים אף יותר. זה נשמע לכם מוזר? אבסורדי? מטריד? זו רק דוגמא. לפני זמן-מה שמעתי, כי ביפן מתגורר איש, שכנראה הוא מהווה שיא-עולם במספר הטסטים של נהיגה, שעשה, וכשל בהם שוב-אחר-שוב (מדובר במאות טסטים). סביר מאוד להניח, שבעוד אתם קוראים שורות אלו ממש, אותו איש ממשיך לנסות ללא כל הרפייה מאותה תקווה. ואני שואל, כיצד ייתכן שמגיעים למצב כזה? האפשר לנסות לתרץ זאת בסיסמאות ובניואנסים כמו "קארמה שלילית" או "כישוף עין הרע" וכיו"ב? או שפשוט יש דברים בעולם האירעיות, שלעולם לא נוכל להסביר, כולל לגבי תפקוד המוח? מה דעתכם? בחיי היומיום לנו מזדמנים בפנינו מבחנים שונים ומשונים בצורות שונות. כיצד נוכל להאמין בעצמנו יותר כדי לעבור אותם בצורה הטובה ו/או נוחה ביותר עבורנו? האם אתם מאמינים, כי לעיתים אנו מזמנים לעצמנו כשלונות כדי להפיק מהן משהו (חשוב יותר)? מה תאמרו לאותו יפני, נואש לא נואש, נאחז בתקווה מרפה?

 

[ירח בדלי]

זו שאלה יפה וחשובה גיל. אני יודעת

שאומרים שאנחנו מזמנים לעצמנו את כל ההתנסויות שלנו כדי ללמוד מהם דבר מה. אני לא יודעת מה זה אומר שבנאדם עושה שוב ושוב את אותו הדבר, רק כדי לחזור ולהיכשל בו. אולי זו המיכניות שבנו שמונעת מאיתנו ללמוד ולהתפתח ולשנות פאזה, להישאר במקום "הישן והטוב" מקום בטוח כזה.. לא להיפגע לא לצפות ליותר מידי מעצמנו. זה משהו שמעסיק גם אותי בתקופה האחרונה:מיעוט/ריבוי ציפיות של אדם מעצמו. לא יודעת מה טוב יותר...

 

[vanilan]

אני הויה לא שיניתי

כתוב בהקדמה לספר הזוהר. פירוש: כל המציאות לא השתנתה מיום בריאתה. מה כן השתנה? היחס שלנו אליה. מה ההבדל בין דת לקבלה? דתי מתפלל לאלוהיו שישנה את יחסו אליו בכך שיתן לו בריאות ופרנסה. דבר בלתי אפשרי כי כלום לא ישתנה. מקובל מתפלל לאלוהיו שישנה אותו עצמו וישווה אותו אליו. רק אנו יכולים להשתנות לא הטבע. בינתיים אנו כמו בובות על חוטים מתוכנתים. כל מה שעושים הוא במטרה להינות ו/או לברוח מייסורים. לא יודעים מה יהיה אפילו עוד רגע קט. אפילו בהמות מסויימות מפותחות מאיתנו.

 

[HUhybrid]

../images/Emo11.gifאיך ה"ברנש" ההוא אמר...

ש"הכל יחסי", הא? וגם ש"אלוהים לא משחק בקוביות". אבל מי יודע.

 

[vanilan]

אודות איינשטיין

אפשר לומר על המדע שהוא מקובע ולא מוכן לקבל תיאוריות חדשות בקלות אך עובדה שכאשר בשנת 1915 הודיע איינשטיין, כי התורה הקלאסית על שימור החומר ושימור האנרגיה אינה נכונה, וכי החומר עלול להעלם כליל ובהיעלמו - לשחרר כמות עצומה של אנרגיה המדע פחות או יותר קיבל אותה. את התורה המהפכנית הזו הציג איינשטיין בנוסחה מתמטית קצרה E=M *C*C : E (אנרגיה) שווה ל- M (מאסה) כפול C (מהירות האור) בריבוע שקיבלה אישוש אמיתי רק ב 29.5.1919 בעת ליקוי חמה בטיפליס שבקווקאז, בסובראי שבצפון ברזיל ובמפרץ גיניאה (קולס,2002) בו ניתן היה לבדוק האם הגראוויטציה של השמש גורמת לקרני האור של הכוכבים להתרחק זה מזה בדיוק במידה שקבעה הנוסחה של איינשטיין. המשמעות הפשוטה עבורנו היא כי אנו מקבלים את "פרדוקס התאומים" המלמד אותנו, כי יכול לקרות בחיים מצב משונה, בלתי הגיוני, שתאום אחד יהיה יותר צעיר מאחיו שנולד יחד עמו לאותה אישה. בהנחה ואחד התאומים יעופף בחלל, במהירות הקרובה למהירות האור (300,000 קילומטר לשניה) והשני ינוח בעריסתו על הקרקע, וזאת, משום שמרוצת הזמן של התאום המעופף היא שונה ממרוצת הזמן של התאום הנח: מרוצת הזמן שלו איטית יותר, דפיקות לבו הן איטיות יותר,והוא אינו מזדקן מהר כל כך כמו אחיו. כלומר הזמן הוא פונקציה משתנה של המהירות. אותו איינשטין כותב לנו גם כי ההרגשה היפה ביותר והעמוקה ביותר היא חקירת המיסטי הלא נודע. ושזו היא בעצם תחילת כל מדע. ומי שהרגשה זו זרה לו, הוא זה שאיננו יכול לעמוד דומם ולהתפעל, ולכן כמת ייחשב. לדעת, כותב איינשטין, כי מה שבשבילנו הוא "בלתי מושג" הוא באמת קיים, ומפגין עצמו בתור חכמה עליונה הפרימיטיבית ביותר וידיעה זו, הרגשה זו, היא המלווה כל דתיות אמיתית (זילברג, 1975). ואותו איינשטיין הוא אחד מאלו המסרבים לקבל את תורת הקוואנטים, ידועה אמרתו כי אינו מוכן לקבל את העובדה שאלוהים משחק בקובייה. איינשטיין יוצא נגד תיאורית הקוואנטים עם הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן (ויקפדיה, 2004),