מסכימה לכל אלו שכתבו שצריך
להאמין לילד, לגבות אותו, לברר, להיות עם היד על הדופק. זה מאוד מאוד חשוב שהגננת תדע שהילד מספר לך הכל... יש בכך מין רמז חזק ביותר: דעי לך שאני יודעת כל מה שמתרחש בגן, הבן שלי מספר לך, אז דיר בלאק... אבל צריך לברר בעדינות. אני יוצאת מתוך הנחה שהבת שלי אומרת אמת, אבל לפעמים ייתכן שיש כאן אי הבנה או שהגננת התכוונה למשהו אחר. לדוגמה, פעם אחת הבת שלי סיפרה לי שהגננת צבטה אותה בלחי. משום שזה היה כשכבר היינו בבית, מיייד התקשרתי לגננת (ליד הבת שלי, כדי שתראה שיש לה אימא שמגינה עליה) ואמרתי לה שבתי אמרה שהיא צבטה אותה בלחי. הגננת אמרה שנכון, היא צבטה אותה בלחי משום שהיא כל כך מתוקה. אז אמרתי לגננת שהייתי בטוחה שזה ההסבר, אבל אודה לה אם לא תעשה זאת בעתיד משום שהבת שלי מאוד רגישה והיא לא מבינה שזה אות לחיבה אלא רואה בכך התקפה משום שזה הכאיב לה. בשיחה הזאת השגתי כמה הישגים: * יותר הגננת לא צבטה לה בלחי. * הגננת קיבלה תזכורת נוספת שהבת שלי מספרת לי כל מה שקורה בגן ונרמזה שוב בלי שאצטרך לומר זאת במפורש: דיר בלאק... תתנהגי יפה! * הקפדתי מאוד שלא להעליב בשום דרך או צורה את הגננת. דיברתי אליה בטון שליו ואינפורמטיבי: דיווחתי לה מה בתי אמרה, ונתתי לה להסביר וקיבלתי את ההסבר שלה ונתתי לה עצה איך להתנהג בעתיד. וכך זה גם התקבל. לא כביקורת, אלא כאימא שמכירה את הבת שלה ומנסה לעזור לגננת לתקשר איתה טוב יותר. * והחשוב ביותר מבחינתי: בתי שוב ראתה שאימא שלה מאמינה לה ומגבה אותה ותומכת בה ומגינה עליה. אגב, חשוב לי להדגיש שבאופן כללי אני מאוד מרוצה מהגננת ונותנת לה להבין את זה בהזדמנויות שונות באמצעות מחמאות ישירות. לדעתי גם כאן יש נבואה שמגשימה את עצמה. וגם על רקע זה, אם יש לי מדי פעם שאלה או הערה, ואני נוהגת לעשות זאת בצורה הכי עדינה שאני יכולה, זה מתקבל ברוח טובה.
להאמין לילד, לגבות אותו, לברר, להיות עם היד על הדופק. זה מאוד מאוד חשוב שהגננת תדע שהילד מספר לך הכל... יש בכך מין רמז חזק ביותר: דעי לך שאני יודעת כל מה שמתרחש בגן, הבן שלי מספר לך, אז דיר בלאק... אבל צריך לברר בעדינות. אני יוצאת מתוך הנחה שהבת שלי אומרת אמת, אבל לפעמים ייתכן שיש כאן אי הבנה או שהגננת התכוונה למשהו אחר. לדוגמה, פעם אחת הבת שלי סיפרה לי שהגננת צבטה אותה בלחי. משום שזה היה כשכבר היינו בבית, מיייד התקשרתי לגננת (ליד הבת שלי, כדי שתראה שיש לה אימא שמגינה עליה) ואמרתי לה שבתי אמרה שהיא צבטה אותה בלחי. הגננת אמרה שנכון, היא צבטה אותה בלחי משום שהיא כל כך מתוקה. אז אמרתי לגננת שהייתי בטוחה שזה ההסבר, אבל אודה לה אם לא תעשה זאת בעתיד משום שהבת שלי מאוד רגישה והיא לא מבינה שזה אות לחיבה אלא רואה בכך התקפה משום שזה הכאיב לה. בשיחה הזאת השגתי כמה הישגים: * יותר הגננת לא צבטה לה בלחי. * הגננת קיבלה תזכורת נוספת שהבת שלי מספרת לי כל מה שקורה בגן ונרמזה שוב בלי שאצטרך לומר זאת במפורש: דיר בלאק... תתנהגי יפה! * הקפדתי מאוד שלא להעליב בשום דרך או צורה את הגננת. דיברתי אליה בטון שליו ואינפורמטיבי: דיווחתי לה מה בתי אמרה, ונתתי לה להסביר וקיבלתי את ההסבר שלה ונתתי לה עצה איך להתנהג בעתיד. וכך זה גם התקבל. לא כביקורת, אלא כאימא שמכירה את הבת שלה ומנסה לעזור לגננת לתקשר איתה טוב יותר. * והחשוב ביותר מבחינתי: בתי שוב ראתה שאימא שלה מאמינה לה ומגבה אותה ותומכת בה ומגינה עליה. אגב, חשוב לי להדגיש שבאופן כללי אני מאוד מרוצה מהגננת ונותנת לה להבין את זה בהזדמנויות שונות באמצעות מחמאות ישירות. לדעתי גם כאן יש נבואה שמגשימה את עצמה. וגם על רקע זה, אם יש לי מדי פעם שאלה או הערה, ואני נוהגת לעשות זאת בצורה הכי עדינה שאני יכולה, זה מתקבל ברוח טובה.