שלום לכם

[nirity1]

אשתך יודעת איך אתה מרגיש ?

איך היא מרגישה ?
מה קרה שהתחלת להרגיש ככה ?

 

[10yoni]

אשתי יודעת איך אני מרגיש

עברנו כמו שכתבתי טיפולים ושם אמרתי את כל אשר על לבי.
היא עושה מאמיצים לתת מענה לכל הטיעונים שהעלית בטיפול, ואני מאוד מעריך אותה על כך,
אבל כמו שאמרו, הבעיה היא אצלי, לא חושב שיש משהו שהיא יכולה לעשות, הנשמה שלי פשוט לא שם כמו בעבר.

 

[nirity1]

ומה היא אומרת על איך שאתה מרגיש ?

לא אכפת לה ?

 

[10yoni]

מאוד איכפת לה

היא מנסה לעשות הכל כדי לגרום לי להרגש אחרת

 

[nirity1]

וכמה זמן לדעתך

היא תמשיך ככה ?
מתי ישבר לה ?

 

[10yoni]

לא ברור לי אם זאת שאלה רטורית

אבל אין לי תשובה על כך.

 

[nirity1]

לא רטורית

כמה זמן אתה חושב שתוכלו להמשיך ככה ?
מתי לה ישבר ?
כבר כתבת שהיא היתה באתרים. היא אולי לא מהטיפוס הבוגד , אבל בשלב מסוים היא תגיד ראבק אני מנסה להשתנות ועדיין לא טוב לו. תמשיך ככה והיא כן תיהיה מהסוג הבוגד
מה אתה בדיוק מחפש ? את הרגש שהיה כשרק הכרתם ?
הוא לא הולך לחזור. אני לא חושבת שלמשהו יש אותו

 

[מתגנב]

צבעת את האפשרויות בדרמה מיותרת

תיארת את האופציות שלך בצורה מאד שלילית וחד צדדית.

1. להתגרש: זה באמת לא מוצלח אם יש לכם דינמיקה משפחתית טובה, אם אתם צוות מוצלח ועושים דברים יחד. עדיין, גירושים לא בהכרח מרחיקים אותך מהילדים, אתה יכול לגור קרוב אליהם ולהיות שותף מלא לחייהם, כשבנוסף, בתרחיש החיובי, אהבה וסקס יחזרו לחיים שלך.

2. לבגוד: זה יכול להיות סתמי, כמו שתיארו כאן בתגובה אחרת, אבל יכול להיות גם גלגל ההצלה לאושר שלך, משהו שיחזיר לך את הריגוש והעונג לחיים. יש מקרים כאלה והם לא נדירים. יש אנשים שעבורם הרומן מחוץ לנישואים הוא מה שמאפשר להם להחזיק מעמד בתוך הנישואים.

3. להתנתק - לא יעזור אלא אם תתנתק גם מבלוטות המין שלך. בהנחה שלא התכוונת לסירוס, זו אופציה לא רלוונטית.

 

[אייבורי]

במצבך

קודם תמצא את הביצים שלך
אחרכך תקח החלטה
ואז תשלם את המחיר.

אתה באמת רוצה שנעשה פה הצבעה ?

 

[מריוס זכריה]

אני לא סובל את הביטוי "משבר גיל ארבעים", אבל

זה הכי קרוב לתיאור המצב שלך.
אני כמובן לא חושב שיש לזה קשר לגיל כלשהו. אני מעדיף לקרוא לזה "משבר של חוסר משמעות".
הבעיה של חוסר משמעות קיימת כמעט אך ורק בחברות שפע, שבהן אין בעיות קיומיות של ממש. (אמנם ישראל כבר לא כזו, אבל נותרו בה כמה איים כאלה). בן אדם שיש לו בית, יש לו אוכל, יש לו ביטוח בריאות, יש לו סטטוס חברתי, יש לו אוטו לא פחות טוב משל השכן, יש לו אופניים, סמארטפון, אישה ושלושה ילדים - שום דבר כבר לא מאיים עליו. ואז עולה השאלה: What the fuck!?!??! לאן הולכים מפה.

אתה שואף למקסימום? למצוינות? אתה אדם איכותי? אתה בעל טוב ואבא טוב? כל אלו קלישאות שמכרו לנו ההורים, ואין להן הרבה קשר למציאות.

אמנם השואפים למצוינות יש להם תמיד מטרה: להיות יותר טוב (ממה?), אבל גם להם מגיע הרגע שהם שואלים: What the fuck?!?

אני דווקא ממליץ (אמנם בסרקזם) על בגידה. בגידה זה טוב. זה מרגש. זה נותן זרמים נחמדים של אדלרנלין. אם קצת מזל גם תתאהב במישהי, ואז יהיו לך דרמות של ממש. סכנת גירושין. סכנה לאבד חצי מהרכוש היקר. וכלי וכולי. בקיצור, בגדה זו דרך מצוינת לברוח משאלת חוסר המשמעות.

האישור מצורף באטאצ'מנט.

 

[10yoni]

אתה כל כך צודק

קורא אותך ולא מאמין, מרגיש כאילו ממש מכיר אותי ואת התחושות שלי.
הפתרון הוא לבגוד?
ועוד שאלה ברשותך, לבגוד זה לא סוג של כישלון?

 

[מריוס זכריה]

הפתרון הוא אכן לבגוד, על כל המחירים של זה.

אני כמובן לא מתכוון לבגוד באישתך. זה נראה לי פתרון קצר מועד, בערך כמו לפתור בעיה כלכלית עם הלוואה בשוק האפור. בנשי המקרים יש הקלה התחלה, ואחר כך כל מיני טיפוסים רופדים אחריך ורוצים לשלוק את הביצים שלך.

אני מתכוון לבגוד בערכים שלך: שכישלון הוא דבר שרצוי להמנע ממנו, שצריך להיות טוב ואפילו הכי טוב, שיש טעם במשחק של יום ששי בסלון ("לאן אתם נוסעים לחופה השנה?") שוערך דין או רופא או הייטק זה המקצוע הנכון, שילדיך צריכים ללכת בדרך שלך, וכולי.

בקיצור, צריך להודות על האמת: אני אנרכיסט מסוכן... (אבל לפחות אין לי משבר גיל ארבעים).

 

[גארוטה]