אני לא סובל את הביטוי "משבר גיל ארבעים", אבל
זה הכי קרוב לתיאור המצב שלך.
אני כמובן לא חושב שיש לזה קשר לגיל כלשהו. אני מעדיף לקרוא לזה "משבר של חוסר משמעות".
הבעיה של חוסר משמעות קיימת כמעט אך ורק בחברות שפע, שבהן אין בעיות קיומיות של ממש. (אמנם ישראל כבר לא כזו, אבל נותרו בה כמה איים כאלה). בן אדם שיש לו בית, יש לו אוכל, יש לו ביטוח בריאות, יש לו סטטוס חברתי, יש לו אוטו לא פחות טוב משל השכן, יש לו אופניים, סמארטפון, אישה ושלושה ילדים - שום דבר כבר לא מאיים עליו. ואז עולה השאלה: What the fuck!?!??! לאן הולכים מפה.
אתה שואף למקסימום? למצוינות? אתה אדם איכותי? אתה בעל טוב ואבא טוב? כל אלו קלישאות שמכרו לנו ההורים, ואין להן הרבה קשר למציאות.
אמנם השואפים למצוינות יש להם תמיד מטרה: להיות יותר טוב (ממה?), אבל גם להם מגיע הרגע שהם שואלים: What the fuck?!?
אני דווקא ממליץ (אמנם בסרקזם) על בגידה. בגידה זה טוב. זה מרגש. זה נותן זרמים נחמדים של אדלרנלין. אם קצת מזל גם תתאהב במישהי, ואז יהיו לך דרמות של ממש. סכנת גירושין. סכנה לאבד חצי מהרכוש היקר. וכלי וכולי. בקיצור, בגדה זו דרך מצוינת לברוח משאלת חוסר המשמעות.
האישור מצורף באטאצ'מנט.