שלום לכם, חדש פה....
שלום לכולם, כבר כמה זמן שאני "עוקב בשקט" אחרי הפורום שלכם, והוא בהחלט נראה מקום שנעים להיות בו ובהחלט מקום שהייתי שמח להצטרף אליו
רציתי להעלות איזו שאלה, אולי אצלכם אוכל למצוא עיצה טובה...(וסליחה מראש על האורך) אז ככה, זה המצב: זוגתי ואני כבר הרבה שנים ביחד, הרבה הרבה, ובגדול טוב לנו (מוזר הא?
) יש לנו גם שלושה ילדים שממלאים לנו את החיים ועושים לנו רק טוב. במשך השנים הסתגרנו (בדרך כלל מבחירה) בתוך עצמנו, היה לנו טוב האחד עם השני ועם המשפחה המתפתחת, ובדרך כלל לא הרגשנו בחוסר בחברים, וככה, בלי לשים לב, נשארנו בלי חברים, על כל פנים לא חברים קרובים. בזמן האחרון זה כנראה התחיל להפריע, לשנינו, אם כי לזוגתי יותר מאשר לי. אני, באופן אישי נמצא באיזה מצב של ריצה אחרי החיים... המון עבודה, והמון רצון להיות בבית, להיות שם בשבילם (האישה והילדים), ולכן מרגיש שגם אם ארצה, אין לי כרגע את הדרכים להכיר חברים חדשים, ולהשקיע את המאמצים הדרושים בהתקרבות לחברים שיהיו "חברים טובים". זוגתי לעומתי, מצליחה ב"משימה" שהיא לקחה לעצמה (גם אם לא בצורה מוצהרת) לבנות לעצמה מעגל חברים חדש, ואני? אני מפרגן לה כמה שאני יכול, אני חושב שרק טוב יכול לצאת מזה. אז איפה הבעיה תשאלו? הנה היא - זה נהיה קיצוני למדי, יש לה כמה חברים חדשים יותר או פחות, שהם במוצהר "חברים שלה" ולי, כנראה, אין מקום בחברויות האלה. אז אני לא אומר שאסור שיהיו חברים של צד אחד בלבד, אבל גם וגם.... נכון להיום אני מרגיש לגמרי בצד... יש חברים שלה, אין חברים שלי ועוד יותר אין "חברים שלנו". אין שבוע שעובר בלי פעילויות חברתיות כאלה ואחרות שלה, ואני? אני על תקן בייביסיטר
ושוב אני אומר - אני שמח (באמת שמח) שיש לה חברים, ושיש לה פעילויות ושהיא הולכת לבד, ושטוב לה עם זה, אבל האם לא הגיוני לבקש קצת פורפורציות גם ביחס אלי? ואם כן, איך מבקשים דבר כזה מבלי לפגוע, או להשמע "לא מפרגן"/כעוס/פגוע כי אני לא אף אחד מהדברים האלה. נורא סליחה על האורך, ותודה למי שנשאר עד כאן
מה דעתכם?
שלום לכולם, כבר כמה זמן שאני "עוקב בשקט" אחרי הפורום שלכם, והוא בהחלט נראה מקום שנעים להיות בו ובהחלט מקום שהייתי שמח להצטרף אליו