שלום לכולן

[B l u e D e v i l]

כמה טעויות הגהה

גבפ = גבם
מכן = מכאן
תקלו=תקבלו

 

[שיר לי שני]

 

[איילת המתולתלת]

אין הפרדה

אם את מוכנה להתגרש כדי לא לראות אותן אז בעלך בעינייך הוא חלק מהמשפחה שלו ולא חלק מהזוגיות שלך.
ואם את מגדירה את המשפחה של בעלך, שלאור היותו בעלך הם משפחה גם שלך, כמשפחה פרימיטיבית, אז אפשר להבין שהם לא עפים משמחה כל פעם שרואים אותך.

 

[שיר לי שני]

ואם הם מקללים אותה בביתה

זה מעיד על נאורות ולא סיפרו לי?

הוא רואה את עצמו כחלק ממשפחתו ולא כחלק ממשפחה חדשה שהוא הקים איתה, אז גם היא.
הם זקוקים לאיפוס מזורז, שניהם.

 

[איילת המתולתלת]

בהחלט לא.

אבל כלב לא תוקף מי שלא מאיים עליו.
אפשר להבין שמי שהשפה שלו זה קללות, מוציא אותן דווקא עליה אם היא משדרת להם שהיא חושבת שהם פרימיטיביים. (אפילו שזה קצת נכון...)
היא חשבה שהיא מתחתנת רק איתו והמשפחה מחוץ לעסק. הוא חשב שהוא נשאר במשפחתו והיא בקושי בעסק.
אז כן, איפוס זה רעיון טוב.

 

[B l u e D e v i l]

בואי אני אגלה לך סוד

תוקף גםתוקף. באמת. יש לי צלקת מאוד מכוערת ברגל מכלב שראה אותי מעבר לרחוב עם תינוקת על הידיים (עשיתי בייבי סיטר בגיל 16) וקפץ לי על הרגל ועם תינוקת בידיים התקשתי להוריד אותו.

גם אם השפה שלהן זה קללות (ואני מכירה כמה כאלו שזו ההתנהלות שלהם בבית אבל בחוץ לעולם לא) זכותה במוד ממול להחליט שהיא לא מכניסה את מי שמקלל אותה לבית שלה או נותנת לילד שלה להנציח את ההתנהגות הזו בדור אחר דור?

 

[איילת המתולתלת]

אבל בד"כ זה אמור להיות כך. לא?

לפחות זה מה שסיפרו לי. אני אישית יודעת מאוד מעט על כלבים.
בטח שזכותה לא להכניס אותן לביתה. אבל הבית הזה לא רק שלה והשותף שלה לדירה ולחיים דווקא מכניס גם מכניס. גם הילד לא רק שלה, ואם אבא שלו הגיע מכזה מקום ואין לו התנגדות (לפחות לא הראה עד כה התנגדות) להתנהגות כזו, אז הילד בהחלט ינציח את ההתנהגות הזו. תהיה לו דוגמא טובה ואת מה שיחסר, תשלים הגנטיקה.

 

[B l u e D e v i l]

אומרים שכלב נובח לא נושך

גם זה לא מדוייק. פינצ'ר זה פשוט כלב מפגר. אל תנסי. אבל לגבי תוקף? תראי את כל אלו שהאמסטפים והרוטוויילרים מתנפלים עליהם בלי קשר באמצע הרחוב או הגינה.
כלב טוב ומחונך לא ינשך אותך סתם. אבל לא תסמכי על זה עם כלבים שאת לא מכירה.

ושוב, מסכימה לחלוטין שהכל פה סובב סביב הבעל. חד משמעית. אין פה אפילו קצה של התחלה לדבר על המשפחה לפני שמטפלים בנושא הבעל.

 

[ayaht]

איילת, אענה לך בתור חובבת כלבים

פעם האמנתי שכל הכלבים טובים ולא מסוכנים.
עד שפגשתי כלב שלימד אותי שזה לא ככה.

ישבתי על ספסל עם חברות.
מאמצע שום מקום רץ אליי כלב שחור גדול. לא נראה מזיק בכלל.
התגובה הראשונית שלי היתה "או, שלום חמודי".
כן, אני מדברת איתם.
כן, שמחתי לראות אותו וחשבתי שהוא בא להתפנק.

הוא דווקא חשב שאני האוייב.
תוך שנייה העיף אותי לרצפה ועפו לי המשקפיים.

למזלי לחברה שלי היתה תושייה והיא שחררה עליו את שני הכלבים שלה. הם גרשו אותו.

אין מה לעשות. מסתבר שהרבה התלוננו עליו, אבל זה לא מנע מהבעלים לתת לו להסתובב משוחרר.

הכלב הזה בסוף היה "חבר" שלי.
אבל רק אחרי שלימדתי אותו גבולות ברורים.
רק אחרי שקשרתי אותו (לפני שהוא ינסה לנשוך אותי שוב). והבאתי לו מים. ושחררתי אותו (לא היה לי לב להכניס אותו להסגר).
אחרי זה הוא היה הולך לצדי ברחוב.
אבל הוא ידע שהוא צריך להתנהג.
אני היייתי מחזיקה אותו בקולר למשך כל הטיול כי לא סמכתי עליו בשיט.

מסקנה מכל הסיפור הארוך הזה?
רוב הכלבים טובים ומדהימים. כך גם רוב בני האדם.
אבל אין ברירה, לפעמים צריך להזהר, להתגונן, לשים גבולות וגם לנהוג בתקיפות.

 

[B l u e D e v i l]

מסכימה עם ההתחלה אבל ממש לא עם הסוף

אין מה להוסיף על ההתחלה שלך. מסכימה איתה.
אבל העובדה שהיא בחרה להתחתן עם גבר שהמשפחה שלו מתנהגת כמו שהיא מתארת אומר בסך הכל שהיא עשתה בחירה לא מוצלחת במשפחה שהכניסה לחייה (כשאני קושרת את זה לכך שהוא לא רואה שיש משהו לא בסדר בהתנהלות) ולא לעובדה שהיא לא בסדר.
הם ממש לא צריכים לעוף משמחה שהם רואים אותה. אבל להביא לה חבורות הביתה ולקלל אותה בצורה כזו מבחינתי היה שם להם מחסום בדלת של הבית שלי. ואם כבודו רוצה לארח אותם, הוא מוזמן לפנות לבית אחר ולארח אותם שם.

 

[איילת המתולתלת]

בהחלט. לא אמרתי שהם מתנהגים יפה

כי הם לא.
אבל צריך להיות פראייר כדי להאמין שהם קיללו אותה בתגובה לקפה ועוגה שהיא הכינה להם. נכון?
הנחת העבודה שלי היא שהם מרגישים שהיא לא סובלת אותם ומחזירים לה בכך שהם לא סובלים אותה.
כל ההבדל הוא שאצלם לא לסבול מישהו מתבטא בלקלל אותו.
היא רק 'שכחה' לספר לנו במה זה מתבטא אצלה ומה היא עושה/ לא עושה/ אומרת/ משדרת להם.

 

[B l u e D e v i l]

היא אמרה למה

כי היא לא מוכנה (אני לא אגיד בקשה כי אולי היא לא היתה אדיבה כמו שהיא מתארת) שהם יקחו את התינוק לבד לטיול כשהיא לא סומכת עליהן, ושהיא מבקשת מהן לא לפרסם את התמונות שלו ברבים והתגובה שלהן היא פשוט לקשור לה את העיניים.
השורה התחתונה היא הדיון הראשי שלנו, האם גיסות (ואפילו לא חמות) זכאיות לעשות בילד שלי מה שהן רוצות רק בגלל שיש בינהם קשר דם?
ולפני שאת עונה, אני מסכימה מראש שהבעיה נעוצה חד משמעית באבא של הילד שמאפשר את כל הסיפור הזה.

 

[איילת המתולתלת]

לגבי השורה התחתונה

לדעתי גיסות לא רשאיות לעשות בילד מה שהוריו לא מאשרים.
ולגבי הבעל, אין ספק שהבעיה נעוצה בו.
אני רק חושבת שמי שמתחתנת עם בעל כזה, קצת הביאה את הבעיה על עצמה, אז אולי היא נעוצה גם בה קצת.

 

[B l u e D e v i l]

מסכימה

אבל צריך לקחת בחשבון שעד שנולד ילד את הרבה פעמים לא נחפשת לבעיות מסויימות. לא מול הבעל ולא מול המשפחה שלו.
מתקשר גם לשרשור שמייקל פתחה לפני כשבוע בנוגע לשוני בהתנהגות מול המשפחה לאחר הולדת הילד.

 

[שיר לי שני]

לא מתאפקת

לגיסות אסור לעשות בילד מה שהוריו לא מאשרים, ולסבתות מותר? הבנתי נכון?

 

[אסתי קלי]

לאף אחד אסור לעשות בילד מה שהוא רוצה

אבל כשהאבא מאשר לאימו/אחותו לצלם את הילד או לטייל איתו
אז לאמא יש בעיה מול בעלה ולא מול חמותה

 

[שיר לי שני]

על זה כבר הסכמנו

 

[ayaht]

זה כמו לומר שמי שנאנסה הביאה את זה על עצמה.

היא התחתנה.
לפני החתונה כולם משתדלים להיות נחמדים ומנומסים.
ותכלס, עסוקים בזוגיות ולא במשפחה המורחבת.

איכשהו, אחרי שמתחתנים ונגמר ירח הדבש, כל המורחבים למינהם מתחילים להכנס לאמביציה, לנג'ס על מתי יהיה ילד,
ואללה יוסתור כמה הם מנג'סים אחרי שנולד הילד.

עשתה טעות? או שהבעל ידע שאם הוא לא ירחיק את המשפחה המורחבת הוא יישאר רווק לנצח ולכן החביא אותם עד כמה שאפשר?

 

[ayaht]

אז מה אם הם "מרגישים"?

אוי ואבוי אם בנאדם שעובר לידי "ירגיש" שאני לא מסמפטת אותו וירשה לעצמו להתנפל עליי.

היא לא חייבת לאהוב אותם. וגם הם לא חייבים לאהוב אותה.
כדאי להם רק לזכור שלא נהוג להכנס לבנאדם הביתה ולהתחיל להפוך לו את הבית ועוד להעביר ביקורת בוטה בקולי קולות.
אחרי כזו התנהגות הם מצפים שיאהבו אותם?

תסלחי לי, היא התחתנה עם בעלה, לא איתם.
הבית שלה הוא שלה ושל בעלה.
לא שלהם.

הבעל שלה אכן לא בסדר (מי מביא הביתה אורחים אחרי ברית? מילא לא שם על אשתו, אבל מה עם התינוק? גם עליו אין לו רחמים? )

בקיצור, בחברות מתורבתות, כל אחד נוהג לשמור את הרגשות שלו (מיוחד השליליים) לעצמו, ויודע איך להתנהג עם הזולת.
אצל מי שהתרבות לא כל כך קשורה אליו, עלולה להיות פליאה על שלא מחבבים אותו, ותחושה של קוזק נגזל..
מה לעשות, כל אחד לומד באיזשהו שלב בחיים שחוץ מאמא שלו, לא כולם חייבים להתלהב ממנו 24X7.

 

[p o o p i]

רק רציתי להגיד ש....

אני כ"כ מבינה על מה את מדברת ואיך את מרגישה.
תודה לאל, לבעלי אין אחיות, אבל חמותי עושה את העבודה בשביל 3 אנשים.
מבינה שכ"כ לא נעים לשמוע קללות ולהרגיש את השנאה הזאת. אני איתך.....
גם אני פעם רציתי להתגרש רק לא לראות או לשמוע את אמא שלו (היא אחת ה- נוראיות והפה שלה מלוכלך כמו הנפש הרעה שלה).
אל תדאגי, אחרי מספיק זמן בעלך יבין שאת קורבן של אמא שלו והאחיות שלו והיחס שלו יכול להשתנות והוא יראה גם את הצד שלך.
וכן, אחרי לידה ענייני משפחה מסתבכים......