שלום לכולן
אני כבר מסתובבת בתפוז הרבה זמן ומשוטטת בפורומים רבים ולאחרונה נתקלתי בפורום שלכן. הפורום נראה לי מאוד תומך ולכן החלטתי להרשם ולהתחיל לכתוב ,לחלוק איתכן, לשמוע אתכן. אמהות, בנות. יש לי בעיה יותר מידי רצינית. לצערי, אני לא יכולה לדבר עם *אף אחד\ת* לגביה. היא בעיה מוזרה, אני לא יודעת אם נפוצה, אבל מרגישה מוזר לגביה. מוזר ממש. כל כך מוזר עד שאני בטוחה שזה לא טבעי, שמשהו ממש לא בסדר איתי. אז קודם כל קצת עלי. קוראים לי לונה (טוב.. שם בדוי, כמובן) ואני בת 40, נשואה באושר (כן! אושר! גם אני לא מאמינה לפעמים) לגבר שגדול ממני בשנה. הכרתי אותו כבר בגיל מוקדם בחיי, בגיל 18, ואחרי זוגיות מופלאה של 3 שנים-החלטנו לממש את האהבה, והתאחדנו מתחת לחופה. כעבור עוד 3 שנים, הבאנו ילדה לעולם, ביתנו היחידה. החלטנו לקרוא לה בשם שתמיד חלמתי שיקראו לי-אוריאן. בהתחלה היה לא קל. אוריאן הייתה מאוד חולה כילדה במחלות שונות ומשונות ונשמנו לרווחה לקראת גיל 6 שהיא הבריאה מכל המחלות שלה, התגברה על הכל, והתחילה את כיתה א' כמו כל הילדים. היינו מאוד מאושרים, ואני הייתי בהתחלה אמא היסטרית. אני חושבת שזה טבעי, לא? בכל מקרה... נמשיך. כמובן שכיום הילדה בת 16-ילדה מדהימה. ציירת מוכשרת, מחשבים, ריקוד, תעודה מצוינת. וגם נראית ממש טוב-די גבוהה, רזה, העיניים הכחולות-ירוקות של אבא שלה, השיער הג'ינג'י הארוך שלי, המבנה גוף האתלטי של רקדנית עם חזה לא רע בכלל. וכאן מתחילה הבעיה. בנות, נשים, בדיוק כאן מתחילה הבעיה. אני חושבת שכבר הבנתן, לא? אבל אני אחדד. לפני כחצי שנה תפסתי את הילדה שלי. לא, לא עם בחור... עם חברה שלה. החברה הכי טובה שלה מאז הגן בערך. הגעתי הביתה מוקדם מהצפוי ושמעתי קולות גניחה מהחדר שלה. ציפיתי לגרש איזה בחור מהחדר בריצה, אבל הייתי בהלם כשהצצתי מעבר לדלת וראיתי את הראש של הבת הקטנטונת שלי, הבת שאני כה אוהבת, בין הרגליים של החברה שלה. הייתי מול הדלת במשך דקה, בהלם מוחלט, עד שהן קלטו אותי וקפצו מהמיטה ומיהרו להתלבש והכל. אני תפסתי את עצמי והלכתי לחדר שלי להתאפס. אחרי כמה דקות שמעתי את דלת הבית נפתחת ונסגרת וצעדים לקראת החדר שלי. הבת שלי נכנסה. היא רצתה להסביר והכל, אבל אני התאפסתי על עצמי. אמרתי לה שאין לי בכלל בעיה עם הנטיות המיניות שלה (אחרי הכל, אמא שלה גם חטאה ב"חטא" אהבת הנשים מספר פעמים לפני שהכירה את אבא שלה) ועם הבחירות שלה, רק שאני אודה לה אם פעם הבאה תסגור את הדלת. מאז, חלומותי הן סוג של גהנום. בלילה, ביום, כשאני נוגעת בעצמי כשאני שוכבת עם בעלי. המחשבות שלי משוטטות לעבר הגוף היפיפה שלה, שאני נמצאת במקום החברה שלה, שהיא נוגעת בי ורק בי... ורק המחשבה הזאת גורמת לי לגמור! וזה לא ממש עוזר כשהילדה ממש אוהבת להתלבש חשוף בבית והחוצה. בבית, בקיץ, היא בד"כ מסתובבת בבית רק בתחתונים וגופיה שלא מסתירה הרבה. אוף, אני יודעת שזה מוזר. אני יודעת שמשהו לא בסדר אצלי. מה אתן חושבות שאני צריכה לעשות? פסיכולוג? לדבר איתה? מה לעשות?! אני ממש מתנצלת על החפירה, ואני מתנצלת אם התאורים שלי היו בוטים מידי. עזרו לי, אני מבקשת!
אני כבר מסתובבת בתפוז הרבה זמן ומשוטטת בפורומים רבים ולאחרונה נתקלתי בפורום שלכן. הפורום נראה לי מאוד תומך ולכן החלטתי להרשם ולהתחיל לכתוב ,לחלוק איתכן, לשמוע אתכן. אמהות, בנות. יש לי בעיה יותר מידי רצינית. לצערי, אני לא יכולה לדבר עם *אף אחד\ת* לגביה. היא בעיה מוזרה, אני לא יודעת אם נפוצה, אבל מרגישה מוזר לגביה. מוזר ממש. כל כך מוזר עד שאני בטוחה שזה לא טבעי, שמשהו ממש לא בסדר איתי. אז קודם כל קצת עלי. קוראים לי לונה (טוב.. שם בדוי, כמובן) ואני בת 40, נשואה באושר (כן! אושר! גם אני לא מאמינה לפעמים) לגבר שגדול ממני בשנה. הכרתי אותו כבר בגיל מוקדם בחיי, בגיל 18, ואחרי זוגיות מופלאה של 3 שנים-החלטנו לממש את האהבה, והתאחדנו מתחת לחופה. כעבור עוד 3 שנים, הבאנו ילדה לעולם, ביתנו היחידה. החלטנו לקרוא לה בשם שתמיד חלמתי שיקראו לי-אוריאן. בהתחלה היה לא קל. אוריאן הייתה מאוד חולה כילדה במחלות שונות ומשונות ונשמנו לרווחה לקראת גיל 6 שהיא הבריאה מכל המחלות שלה, התגברה על הכל, והתחילה את כיתה א' כמו כל הילדים. היינו מאוד מאושרים, ואני הייתי בהתחלה אמא היסטרית. אני חושבת שזה טבעי, לא? בכל מקרה... נמשיך. כמובן שכיום הילדה בת 16-ילדה מדהימה. ציירת מוכשרת, מחשבים, ריקוד, תעודה מצוינת. וגם נראית ממש טוב-די גבוהה, רזה, העיניים הכחולות-ירוקות של אבא שלה, השיער הג'ינג'י הארוך שלי, המבנה גוף האתלטי של רקדנית עם חזה לא רע בכלל. וכאן מתחילה הבעיה. בנות, נשים, בדיוק כאן מתחילה הבעיה. אני חושבת שכבר הבנתן, לא? אבל אני אחדד. לפני כחצי שנה תפסתי את הילדה שלי. לא, לא עם בחור... עם חברה שלה. החברה הכי טובה שלה מאז הגן בערך. הגעתי הביתה מוקדם מהצפוי ושמעתי קולות גניחה מהחדר שלה. ציפיתי לגרש איזה בחור מהחדר בריצה, אבל הייתי בהלם כשהצצתי מעבר לדלת וראיתי את הראש של הבת הקטנטונת שלי, הבת שאני כה אוהבת, בין הרגליים של החברה שלה. הייתי מול הדלת במשך דקה, בהלם מוחלט, עד שהן קלטו אותי וקפצו מהמיטה ומיהרו להתלבש והכל. אני תפסתי את עצמי והלכתי לחדר שלי להתאפס. אחרי כמה דקות שמעתי את דלת הבית נפתחת ונסגרת וצעדים לקראת החדר שלי. הבת שלי נכנסה. היא רצתה להסביר והכל, אבל אני התאפסתי על עצמי. אמרתי לה שאין לי בכלל בעיה עם הנטיות המיניות שלה (אחרי הכל, אמא שלה גם חטאה ב"חטא" אהבת הנשים מספר פעמים לפני שהכירה את אבא שלה) ועם הבחירות שלה, רק שאני אודה לה אם פעם הבאה תסגור את הדלת. מאז, חלומותי הן סוג של גהנום. בלילה, ביום, כשאני נוגעת בעצמי כשאני שוכבת עם בעלי. המחשבות שלי משוטטות לעבר הגוף היפיפה שלה, שאני נמצאת במקום החברה שלה, שהיא נוגעת בי ורק בי... ורק המחשבה הזאת גורמת לי לגמור! וזה לא ממש עוזר כשהילדה ממש אוהבת להתלבש חשוף בבית והחוצה. בבית, בקיץ, היא בד"כ מסתובבת בבית רק בתחתונים וגופיה שלא מסתירה הרבה. אוף, אני יודעת שזה מוזר. אני יודעת שמשהו לא בסדר אצלי. מה אתן חושבות שאני צריכה לעשות? פסיכולוג? לדבר איתה? מה לעשות?! אני ממש מתנצלת על החפירה, ואני מתנצלת אם התאורים שלי היו בוטים מידי. עזרו לי, אני מבקשת!