lee79 של הצאט
New member
שלום לכולם...
טוב האמת שיש לי מספר דברים שהייתי רוצה להתייעץ אליהם, אני חייבת להודות שהתשובות הן בנמצא, אך הבעיה העיקרית , שפה אני צריכה את עזרתכם היא בדרך... נורא קשה לי להגיע להחלטות בנוגע לשינוי מסויים ואיך אני צריכה לעשות אותו... זה למעשה מה שמאיר אותי מאחור כל הזמן... כמובן שאני בוחרת להתחיל בדבר המשמעותי עבורי שבעצם אמור לקבוע את עתידי (שאני דוחה כלכך הרבה) (מתנצלת מראש על שגיאות הכתיב... אבל יש לי אבחון, אז תיהיו סובלניים) נתחיל... אני אישה, בת 27, אני עובדת בשירות לקוחות (לא משהו אני רוצה להמשיך לעבוד בו כל החיים) כבר שנים אני מנסה לחזור ללימודים, התחלתי כבר כמה פעמים אבל הפסקתי, כל פעם מסיבה אחרת... הפעם החלטתי שאני חייבת לקחת את עצמי ביידים, שאני לא יכולה להמשיך לעבוד כל החיים שלי ולהרוויח משכורת מינימום (גם אם אעזוב את העבודה, עדיין כל עבודה אחרת שתיהיה אופציונלית בשבילי כנראה תיהיה בשכר מינימום ללא הכשרה, למרות שאתי עובדים גם בעלי תואר ראשון ושני..... אבל זב כבר עניין אחר, אולי גם הם צריכים אימון אישי), חוסר ההשכלה בין אם בצדק ובין אם לא מוריד לי את הערך העצמי בפני עצמי ולו רק מהסיבה שאני יודעת שאני יכולה וצריכה להגיע למקום הרבה יותר טוב.... עד כה הכל טוב ויפה, התחלתי הרשמה באונ' חיפה וכמובן ששנה ראשונה אני על תנאי, אבל לא זה העניין.... העניין הוא שעל הלימודים אצטרך לשלם בעצמי, אני לא בונה על מלגות ובשביל זה אני צריכה כסף (למרות שאחיי אמרו שיעזרו לי, אבל גם אל זה אני לא בונה יותר מדיי) אני כרגע שוכרת לבד דירה בת"א, יצאתי מנק' הנחה שאני צריכה לחסוך ובשל כך עליי לחזור להורים (זה חיסכון של איזה 2500 שקל בחודש)וכך עד אוקטובר יהיה לי מספיק גם ללמוד וגם למחיה לפחות בשנה הראשונה (כי אני על תנאי, ואני חייבת להשיקע את כל מרצי וזמני, אין זמן לעבודה) אך מאידך ההורים גרים בצפון ושם אין עבודות זמינות כמו בתל אביב, כך כשבעיה לחסוך "יש מאין" ולאומת זאת יש העבודה הקודמת שעזבתי, ומרוויחים בה דיי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל העבודה פיזית היא נורא קשה וגם העבודה היא עם חברה צעירים, וזה כמו לעבוד מתחת להבה כל הזמן (תריגילים מבחנים) ובנוסף עבדתי אצל אותו מעסיק רק במתקן אחר והעזיבה שלי שם לא הייתה על הצד הטוב ביותר... ולא נעים לי לטלפן ולבקש לחזור, גם כי אני מפחדת מהלא, וגם כי אני מרגישה כאילו חזרתי צעד אחורה למרות שזה אמור לקדם אותי, לחזור למקום שיודעים שאני כבר 5 שנים מדברת על לחזור ללימודים ועדיין לא עשיתי זאת, אני מפחדת שהם לא ייקחו ברצינות את הרצון לחזור רק בשביל חצי שנה וזה סתם ישמע להם תירוץ ויראה להם שנכשלתי בגלל זה אני חוזרת... ומלבד זאת גם עצם העובדה לחזור לגור עם ההורים (למרות שיש לי את הפרטיות שלי, והם דווקא ישמחו) מוריד לי קצת את הבטחון העצמי, לחיות עם ההורים בגיל 27 נראה לי קצת פטתי, למרות שיש גם את הרשיון שאני צריכה לעשות ויועיל לי מאוד בתקופת הלימודים... כל מה שכתבתי פה אלו ב\סיבות אמיתיות שעקרונית הן נכונות, אבל אני כבר התחלתי להבין שזה רק תירוץ בשבילי בשביל לא לטרוח לעשות משהו אמיתי בשביל עצמי.... וואי זה ארוך מדיי מקווה שלט הלאתי אותכם יותר מדיי, את הדרים האחרים, החשובים לא פחות, נשמור לפעם הבאה.... מקווה שתענו לי, אולי דחיפה אובייקטיבית מבחוץ תעזור לי... ושוב תודה, ועמכם הסליחה על המגילה.
טוב האמת שיש לי מספר דברים שהייתי רוצה להתייעץ אליהם, אני חייבת להודות שהתשובות הן בנמצא, אך הבעיה העיקרית , שפה אני צריכה את עזרתכם היא בדרך... נורא קשה לי להגיע להחלטות בנוגע לשינוי מסויים ואיך אני צריכה לעשות אותו... זה למעשה מה שמאיר אותי מאחור כל הזמן... כמובן שאני בוחרת להתחיל בדבר המשמעותי עבורי שבעצם אמור לקבוע את עתידי (שאני דוחה כלכך הרבה) (מתנצלת מראש על שגיאות הכתיב... אבל יש לי אבחון, אז תיהיו סובלניים) נתחיל... אני אישה, בת 27, אני עובדת בשירות לקוחות (לא משהו אני רוצה להמשיך לעבוד בו כל החיים) כבר שנים אני מנסה לחזור ללימודים, התחלתי כבר כמה פעמים אבל הפסקתי, כל פעם מסיבה אחרת... הפעם החלטתי שאני חייבת לקחת את עצמי ביידים, שאני לא יכולה להמשיך לעבוד כל החיים שלי ולהרוויח משכורת מינימום (גם אם אעזוב את העבודה, עדיין כל עבודה אחרת שתיהיה אופציונלית בשבילי כנראה תיהיה בשכר מינימום ללא הכשרה, למרות שאתי עובדים גם בעלי תואר ראשון ושני..... אבל זב כבר עניין אחר, אולי גם הם צריכים אימון אישי), חוסר ההשכלה בין אם בצדק ובין אם לא מוריד לי את הערך העצמי בפני עצמי ולו רק מהסיבה שאני יודעת שאני יכולה וצריכה להגיע למקום הרבה יותר טוב.... עד כה הכל טוב ויפה, התחלתי הרשמה באונ' חיפה וכמובן ששנה ראשונה אני על תנאי, אבל לא זה העניין.... העניין הוא שעל הלימודים אצטרך לשלם בעצמי, אני לא בונה על מלגות ובשביל זה אני צריכה כסף (למרות שאחיי אמרו שיעזרו לי, אבל גם אל זה אני לא בונה יותר מדיי) אני כרגע שוכרת לבד דירה בת"א, יצאתי מנק' הנחה שאני צריכה לחסוך ובשל כך עליי לחזור להורים (זה חיסכון של איזה 2500 שקל בחודש)וכך עד אוקטובר יהיה לי מספיק גם ללמוד וגם למחיה לפחות בשנה הראשונה (כי אני על תנאי, ואני חייבת להשיקע את כל מרצי וזמני, אין זמן לעבודה) אך מאידך ההורים גרים בצפון ושם אין עבודות זמינות כמו בתל אביב, כך כשבעיה לחסוך "יש מאין" ולאומת זאת יש העבודה הקודמת שעזבתי, ומרוויחים בה דיי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל העבודה פיזית היא נורא קשה וגם העבודה היא עם חברה צעירים, וזה כמו לעבוד מתחת להבה כל הזמן (תריגילים מבחנים) ובנוסף עבדתי אצל אותו מעסיק רק במתקן אחר והעזיבה שלי שם לא הייתה על הצד הטוב ביותר... ולא נעים לי לטלפן ולבקש לחזור, גם כי אני מפחדת מהלא, וגם כי אני מרגישה כאילו חזרתי צעד אחורה למרות שזה אמור לקדם אותי, לחזור למקום שיודעים שאני כבר 5 שנים מדברת על לחזור ללימודים ועדיין לא עשיתי זאת, אני מפחדת שהם לא ייקחו ברצינות את הרצון לחזור רק בשביל חצי שנה וזה סתם ישמע להם תירוץ ויראה להם שנכשלתי בגלל זה אני חוזרת... ומלבד זאת גם עצם העובדה לחזור לגור עם ההורים (למרות שיש לי את הפרטיות שלי, והם דווקא ישמחו) מוריד לי קצת את הבטחון העצמי, לחיות עם ההורים בגיל 27 נראה לי קצת פטתי, למרות שיש גם את הרשיון שאני צריכה לעשות ויועיל לי מאוד בתקופת הלימודים... כל מה שכתבתי פה אלו ב\סיבות אמיתיות שעקרונית הן נכונות, אבל אני כבר התחלתי להבין שזה רק תירוץ בשבילי בשביל לא לטרוח לעשות משהו אמיתי בשביל עצמי.... וואי זה ארוך מדיי מקווה שלט הלאתי אותכם יותר מדיי, את הדרים האחרים, החשובים לא פחות, נשמור לפעם הבאה.... מקווה שתענו לי, אולי דחיפה אובייקטיבית מבחוץ תעזור לי... ושוב תודה, ועמכם הסליחה על המגילה.
