שלום לכולם...

שלום לכולם...

טוב האמת שיש לי מספר דברים שהייתי רוצה להתייעץ אליהם, אני חייבת להודות שהתשובות הן בנמצא, אך הבעיה העיקרית , שפה אני צריכה את עזרתכם היא בדרך... נורא קשה לי להגיע להחלטות בנוגע לשינוי מסויים ואיך אני צריכה לעשות אותו... זה למעשה מה שמאיר אותי מאחור כל הזמן... כמובן שאני בוחרת להתחיל בדבר המשמעותי עבורי שבעצם אמור לקבוע את עתידי (שאני דוחה כלכך הרבה) (מתנצלת מראש על שגיאות הכתיב... אבל יש לי אבחון, אז תיהיו סובלניים) נתחיל... אני אישה, בת 27, אני עובדת בשירות לקוחות (לא משהו אני רוצה להמשיך לעבוד בו כל החיים) כבר שנים אני מנסה לחזור ללימודים, התחלתי כבר כמה פעמים אבל הפסקתי, כל פעם מסיבה אחרת... הפעם החלטתי שאני חייבת לקחת את עצמי ביידים, שאני לא יכולה להמשיך לעבוד כל החיים שלי ולהרוויח משכורת מינימום (גם אם אעזוב את העבודה, עדיין כל עבודה אחרת שתיהיה אופציונלית בשבילי כנראה תיהיה בשכר מינימום ללא הכשרה, למרות שאתי עובדים גם בעלי תואר ראשון ושני..... אבל זב כבר עניין אחר, אולי גם הם צריכים אימון אישי), חוסר ההשכלה בין אם בצדק ובין אם לא מוריד לי את הערך העצמי בפני עצמי ולו רק מהסיבה שאני יודעת שאני יכולה וצריכה להגיע למקום הרבה יותר טוב.... עד כה הכל טוב ויפה, התחלתי הרשמה באונ' חיפה וכמובן ששנה ראשונה אני על תנאי, אבל לא זה העניין.... העניין הוא שעל הלימודים אצטרך לשלם בעצמי, אני לא בונה על מלגות ובשביל זה אני צריכה כסף (למרות שאחיי אמרו שיעזרו לי, אבל גם אל זה אני לא בונה יותר מדיי) אני כרגע שוכרת לבד דירה בת"א, יצאתי מנק' הנחה שאני צריכה לחסוך ובשל כך עליי לחזור להורים (זה חיסכון של איזה 2500 שקל בחודש)וכך עד אוקטובר יהיה לי מספיק גם ללמוד וגם למחיה לפחות בשנה הראשונה (כי אני על תנאי, ואני חייבת להשיקע את כל מרצי וזמני, אין זמן לעבודה) אך מאידך ההורים גרים בצפון ושם אין עבודות זמינות כמו בתל אביב, כך כשבעיה לחסוך "יש מאין" ולאומת זאת יש העבודה הקודמת שעזבתי, ומרוויחים בה דיי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל העבודה פיזית היא נורא קשה וגם העבודה היא עם חברה צעירים, וזה כמו לעבוד מתחת להבה כל הזמן (תריגילים מבחנים) ובנוסף עבדתי אצל אותו מעסיק רק במתקן אחר והעזיבה שלי שם לא הייתה על הצד הטוב ביותר... ולא נעים לי לטלפן ולבקש לחזור, גם כי אני מפחדת מהלא, וגם כי אני מרגישה כאילו חזרתי צעד אחורה למרות שזה אמור לקדם אותי, לחזור למקום שיודעים שאני כבר 5 שנים מדברת על לחזור ללימודים ועדיין לא עשיתי זאת, אני מפחדת שהם לא ייקחו ברצינות את הרצון לחזור רק בשביל חצי שנה וזה סתם ישמע להם תירוץ ויראה להם שנכשלתי בגלל זה אני חוזרת... ומלבד זאת גם עצם העובדה לחזור לגור עם ההורים (למרות שיש לי את הפרטיות שלי, והם דווקא ישמחו) מוריד לי קצת את הבטחון העצמי, לחיות עם ההורים בגיל 27 נראה לי קצת פטתי, למרות שיש גם את הרשיון שאני צריכה לעשות ויועיל לי מאוד בתקופת הלימודים... כל מה שכתבתי פה אלו ב\סיבות אמיתיות שעקרונית הן נכונות, אבל אני כבר התחלתי להבין שזה רק תירוץ בשבילי בשביל לא לטרוח לעשות משהו אמיתי בשביל עצמי.... וואי זה ארוך מדיי מקווה שלט הלאתי אותכם יותר מדיי, את הדרים האחרים, החשובים לא פחות, נשמור לפעם הבאה.... מקווה שתענו לי, אולי דחיפה אובייקטיבית מבחוץ תעזור לי... ושוב תודה, ועמכם הסליחה על המגילה.
 
את יודעת

שמחתי לקרא את ההודעה שלך אני מכיר משהי בת 22 בלי הכשרה מיוחדת עובדת כמזכירה גרה בתל אביב בשכירות ומאוד רוצה ללמוד לתואר, מאמינה שזה יקדם אותה היא כבר התקבלה לשנה הבאה רק שעדיין מתלבטת כיוון שזה אומר 1. לעזוב משרה (למרות שהכסף לא משהו ממליא) 2. לחזור לשעורים פרטיים - כסף טוב, יש מספיק שרוצים, רק בעיניה זו לא עבודה "רצינית מספיק" (בעיקר שואלת את עצמה מה זה אומר עליה?) 3. ללא ספק תצטרך לחזור לגור עם ההורים (חוסכת כך לא מעט כסף כמו שאת יודעת) היא לחלוטין מבינה מה נכון בשבילה לטווח הארוך - וזה כמובן ללמוד על כל המשתמע רק משהו עוצר אותה מלהגיד יאללה קדימה.... מכיוון שיש לך נסיון דומה, מעניין אותי לשמוע מה את היית מייעצת לה? יום מבורך
 
בוקר טוב :)

תודה על ההתייחסות ברור שהייתי אומרת לה לחזור ללימודים יש רק בעיה אחת... בכל הקשור לאחרים אין לי בעיה להשיא עצות, לכוון, לנתח כל צד וצד של המטבע ולדחוף אותם לדבר הנכון בשבילהם... אך כשמדובר בי... זה היה כך משחר ילדותי בכל מקום בכל מצב, הייתי נלחמת בשביל כל מי שרק ביקש ממני, אבל מהומה לא עשיתי בשבילי וככה זה גם כעת, אין לי מושג ממה זה נובע, ולא פעם נתתי לעצמי הנחיה להתחיל לחיות את החיים שלי ולא של אחרים, יכול להיות שזה פחד לא מובן להתנסות בחים בעצמי או שפשוט הרגל, או סתם רצון לעשות לאנשים טוב. אבל הבנתי את הפואנטה, כלומר התשובה היא ברורה, אני רק צריכה להרים את הכפפה ולומר מעכשיו אני, ומה שמשתמע מכך באמת נתתי לעצמי רק תירוצים... ושוב תודה
 

אוריק3

New member
היי לי

אכן נראה כי לתת עצות ולסיע לאחרים אכן קל לך ואת טובה בזה וכן, זאת היא דרך להרחיק את ההתמודדות ממך החוצה למשהו אחר. כך בעצם את לא מתמודדת עם עצמך ועם חוסר בטחון בסיסי שצריך קצת לבדוק מהיכן הוא מגיע. משום שמצב סטטי של חוסר בטחון מפריע לניהול חיים תקין ברמות של קבלת החלטות ובהחלט בנושא של הוצאה לפועל שלהם לאורך זמן. המבחן להבנתי הוא ביכולת שלך ואולי בעזרה חיצונית להבין מה גרם לשיבוש וללימוד המוטעה ואייך להבין להתמודד עם התופעה. להערכתי זו בעיה נרכשת שהיא בהחלט ברת טיפול והדרכה.
 
בוקר מצויין ../images/Emo13.gif

ראשית חשוב לראות שאת בדרך הנכונה ואת הצעד הראשון כבר עשית 1. את פונה לפורום הזה 2. את יודעת מה נכון לעשות מראיה שלך 3. כבר קיבלת החלטה וכבר יותר מפעם אחת אם קיבלת החלטות דומות בעבר ואפילו שלא יישמת זה מצוין זה כבר אומר שאת עיקבית ונחושה בעיניין (יש לאן להתקדם, נכון ויחד עם זה אין להתעלם ממה שיש
) אני בנוסף מפנה אותך להודעה כללית שכתבתי שכותרתה "למה בעצם אנשים מקבלים החלטות ולא יוצאים לפעולה?" אם יהיו עוד שאלות את מוזמנת
 

isaacm

New member
יום טוב לך ../images/Emo13.gif

קראתי את מה שכתבת, וקראתי את מה שאבי כתב לך. קראתי אחר כך שאת יודעת יפה מאד להשיא עצות לאחרים. והנה, אופס, לא הצלחתי להבין את העצה למכרה של אבי. נראה לי שהיא תישאר תקועה עם המשפט שהיא צריכה לחזור ללימודים ועם התובנה שלך שאבי מתייחס אלייך.
ואני כל כך סקרן, שפשוט לא יכולתי לשבת בצד ולשתוק, כל כך מעניין אותי לקרא מה היית מציעה למכרה הזו של אבי, שהחלטתי לשבת ולשאול אותך אם תהיי מוכנה לפרט יותר על ההתמודדויות הצפויות והפתרונות האפשריים. אם לומר את האמת, לא רק לאבי יש מכרה כזו, ואני בטוח שהוא מכיר יותר מאחת כזו. כמעט כל אחת בתחילת דרכה עומדת מול אותן דילמות. מאד מעניין יהיה לי לקרא, אם תהיי מוכנה לשתף, את מה שיש לך לומר. איציק
 
שלום לך

היא באמת צריכה לחזור ללימודים, אני לא יודעת מהומה על הבחורה הזו... אבל אם המצב שלה עם ההורים הוא סביר אז אין שום סיבה שלא תחזור להתגורר איתם היא רק בת 22, היא פשוט צריכה לצייר לעצמה תמונה שלה בעוד 5 שנים מעכשיו, איפה היא רוצה להיות... ואז לחשב לעצמה את הדרך עם הויתורים שצריך לעשות, בהבנה כמובן שהויתורים הם זמניים והגמול משתלם. לחזור להורים - אם מדובר בבעיה כספית, אז כן, זה חיסכון עצום גם בשכ"ד וגם בהוצאות, אולי היא מוותרת על הנוחיות שיש לה כרגע אבל זה זמני, כבר בשנת הלימודים השניה(ברוב המקצועות, לא בכולם) היא תוכל לשלב את הלימודים עם העבודה ותוכל לחזור לפרטיות שלה, ומלבד זאת ברגע שתסיים את התואר ותמצע תעסוקה בין אם במקצוע שלה ובין אם לא, המשכורת תיהיה יותר גבוהה וכך גם תוכל לתגמל את עצמה במגורים הרבה יותר נוכים ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה כעת. עבודה - חוק ראשון בעבודות זמניות הולכים לעבוד איפה שנותנים יותר כסף, וזה לא משנה מה זה, היא מרוויחה יותר בשיעורים פרטיים, אין ספק בכלל שהיא צריכה לעזוב, עבודה לא רצינית?! היא לא צריכה עבודה רצינית עכשיו... מזכירה זו עבודה מכובדת, אך גם במזכירות יש דרגים מקצועיים, ללא תואר היא תמשיך להיות מזכירה פשוטה שמרוויחה מינימום, בזמן שאחיותיה המזכירות מנכ"ל עם התארים מרוויחות פי 2... לא נעים... עם משכורת מינימום קשה לגדל משפחה. מה שגם שעורים פרטיים היא יכולה לתת גם במהלך השנה הראשונה שלה, וזה יהיה כסף כיס להוצאות השוטפות שלה, בלי לחץ, עד תחילת הלימודים היא יכולה לשלב עוד עבודה זמנית כקופאית או שומרת עם השיעורים הפרטיים כך שיהיה לה כסף לחיסכון וכסף להוצאות אישיות, ואז בקטע הזה היא לא תצטרך לצמצם ואני לא זוכרת את יתר השאלות... אבל כמו שאמרתי צריך להסתכל על התמונה המלאה לסמן מטרות ולהיות מוכנים לוויתוריםתוך הבנה שהתמורה תפצה על הכל, מעבר לעבודה טובה ויכולת להשתכרות גבוהה יותר גם בסיפוק אישי, להעצמה אישית, ידע הוא כוח, וזה לא סתם משפט... כמובן שהתמונה מתהפכת אם מגורים עם ההורים לא באים בחשבון, ויש מספיק סיבות רבות לכך, אפשר גם להצליח ככה, יש מלגות שיכולות לעזור מאוד, הויתורים האישיים הם יותר גדולים, צריך לחשב יותר הוצאות (ותמיד אפשר למצוא מקום לחסוך) ולעבוד הרבה יותר קשה לפני תחילת הלימודים, אבל הכל אפשרי כששמים את המטרה מול העיניים ואת ההשפעה שלה על חיינו... בכל מקרה אי אפשר לצפות התמודדויות, כי כל דבר יכול להשפיע ולשנות....
 

isaacm

New member
היי לי

תודה. עכשיו אני מביןלמה את מתכוונת כשאת אומרת שאת יודעת לתת עצות. אומר אפילו שנראה לי שאת יודעת לתת עצות טובות. מעניין אותי לדעת אם בזמן שעבר התפתח משהו אצלך מעבר למה שכתבת, אם עלו תובנות חדשות כלשהן, אם קיבלת איזושהי החלטה, אם בכלל. מה קורה איתך? לפי מה שאני קורא נראה לי שיש הבדל מאד משמעותי בינך לבין אותן בחורות צעירות בתחילת הדרך. כלומר, נראה לי שכך את חושבת. אם נתעלם רגע מההבדלים המשמעותיים (כי בכל מקרא חמש שנים קדימה הם אינם קיימים) תוכלי להשתמש במה שכתבת כמסגרת לעצה לעצמך? אולי תוכלי לעשות התאמה של העצה לסנן ממנה דברים שאולי מפריעים לך ולהשלים בדברים שיותר מתאימים לך. מעוניין לשתף אותך בחוויה שעברתי אחרי מסיבת פורים. נסענו ושוחנו. דיברתי על תכונות מסויימות שלי, כאלה שהיו לפני מספר שנים, כאלה שאינן ממש חיוביות, וכשבדקתי את תחושות הבטן שלי התברר לי שאני חש שהן עדיין קיימות. התגלית הכתה אותי בתדהמה. אבל קיבלתי את התחושות כנכונות (והן אכן נכונות) וניסיתי לבחון מאיזה מקום באה התכונה הזו. כשתיארתי את המקום ממנו באות תחושות כאלה אצל אנשים אחרים היה ברור לי ללא צל של ספק שהדברים אינם רלוונטיים אלי כלל וכלל. למרות זאת המשכתי לתאר את הבסיס לתכונות הללו ואיך הבסיס מגדיר ומייצב את התכונות ואיך התכונות מספקות צרכים שבסיס התכונות מייצר. אם מה שאני כותב מורכב לך, את יכולה לעזוב ולדלג, לקרא יותר לאט, או כל דבר אחר שימצא חן בענייך - גם לי קשה לתאר את הדברים בלי לחשוף יותר ממה שאני מוכן לחשוףץ כשסיימתי את כל ההסבר אמרתי: רגע אחד, ברור שזה לא רלוונטי לגבי, בכלל. אבל נראה לרגע איך היו נראים הדברים אם זה היה נכון לגבי. ובפעם השניה תוך ארבעים דקות נדהמתי שוב. כל השאלות שהיו לי קבלו מענה. כאילו כל החתיכות של ה - Puzzle נפלו למקום והתמונה הושלמה. עכשיו היה ברור לי שעד כמה שזה נראה לי אבסורדי, ההסבר תופס לגבי כמו לגבי כל אחד אחר. כמובן שעכשיו יש לי הרבה עבודה לעשות. הנקודה שרציתי לשתף אותך בה היא שאם תפילי את המצב שלך על מישהו או מישהי אחרת ותנסי לתת להם עצה, ברצינות ובצורה אמיתית, תהיה לך העצה הנכונה לך, או קרוב מאד לזה. אם תרצי לשתף אותי במה שעולה לך, אשמח לקרא. בהצלחה לך איציק
 
היי

טוב, אני חייבת להודות שהצלחת לבלבל אותי, אבל את הרעיון המרכזי הבנתי, אתה צודק בזה שאתה אומר שברגע שאתה מייעץ למישהו אחר אז הרבה יותר קל לך לראות את התמונה השלמה ולהגיע לתובנות יותר נכונות, כשאתה עומד מחוץ למעגל אתה יכול לראות את כולו... הבעיה אצלי שלמרות שיש לי את היכולת לנתח את המצב באופן אובייקטיבי וממש לצאת מתוך עצמי, ולראות את כל התמונה, אני לא מוצאת בתוכי את היוזמה או את הכוח או מה שזה לא יהיה, ליישם את אותן הבנות... דברים שאני אומרת לאחרים, אלו דברים שאני באמת מאמינה בהם... אני דוחפת אנשים לפעולות ומעשים, כי אני יודעת שזה מה שנכון... וכמו שידיד מאוד טוב שלי אמר, אני חיה את החיים של אחרים במקום את החיים שלי... אבל זה מה שמחזיק אותי... לגביי... אין ספק שאני חוזרת ללימודים, דיי מבאס אותי לעזוב את הדירה ולחזור להורים (למרות שהם מאושרים) והדברים שכתבתי מקודם, זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו... חוזרת לעבודה הקודמת שלי, אך לגביי החזרה ללימודים באה יותר בקטע של מילוי מצברים, העשרת העצמי שלי, קידום אישי, מאשר מעמד וכסף, אם כי זה גם שיקול... תודה על התייחסות ועל התגובה....
 
למעלה