שלום לכולם!

אמרוקאי

New member
מה כבר יש להוסיף על מה שאלי ושלמה

כתבו כאן? אין לי הרבה להוסיף על עצותיהם הטובות והמידע הרב שהם סיפקו. הכל נכון - וטוב. המעט שאני יכול להוסיף הוא אולי לשים דגש על פונקצית החיפוש בפורום - שהספיק לצבור המון חומר מאז היווסדו. אלו המלצותי:
השתמשי בקישור "חיפוש מתקדם". לא "חפש/י".
כשתגיעי לדף החיפוש (חדש יחסית), דלגי עליו - הקליקי על הקישור "חזרה לחיפוש הישן" (צד שמאל למעלה).
בחרי את המילה (עדיף מילה בודדה במקום אוסף מילים) שלדעתך יש לה הסיכוי הגדול ביותר להופיע בנושא בו את מתעניינת.
נסי תחילה את "נושא" תחת "קריטריון חיפוש".
אם לא קיבלת מספיק תוצאות, נסי "תוכן" תחת "קריטריון חיפוש". כאן תקבלי תוצאות רבות יותר אשר אינן רלוונטיות למה שאת מחפשת. למשל, אם תבצעי חיפוש על "העליה", תקבלי לפחות שני סיפורים מצויינים:
סיפור העליה של בדאוויה
סיפור העליה של דויד אלמוזנינו
 
אתם לא מבינים כמה אני שמחה שגיליתי

את הפורום הזה !!!!! אני כל כך מאושרת לגלות שהאנשים פה כל כך...... מרוקאים! --חמים, נדיבים, נעימים, מעניינים, חכמים ועוד כל התכונות הטובות של המרוקאים! אני בהחלט אפרסם פה את התוצרים שלי על מנת לקבל את תגובותיכם המלומדות ואשתמש בכל ההמלצות שלכם ! אני נדהמת מכמות הידע שיש פה !!!! תודה תודה תודה לילה טוב שמרית אלי- אני בהחלט אדבר עם אימי מחר על מנת לברר את גילגולו של השם מיוסט
 
אל תבזבזי את כל תחמושת המחמאות באחת

השאירי מעט לימי בצורת....... ובינתיים, כמחווה ליוצאי פאס (רק כדי שלא ייעיירו את יוצאי מכנאס...) הנה עוד טעימה מפרי עטו של אליעזר בשן. אליעזר בשן, יהודי פאס תרל"ג-תר"ס (1900-1873) על פי תעודות חדשות, הוצאת יד הרב נסים, ירושלים תשס"ג. ד"ר לאה מקובצקי ספרו החדש של פרופ' אליעזר בשן מאיר לראשונה מידע רב ערך על יהודי פאס במשך 27 שנים מכריעות בעיצוב מעמדם המשפטי והחברתי. הייתה זו תקופה רבת תמורות בחיי הקהילה העתיקה והחשובה שבקהילות מרוקו עד סמוך לזמננו, ושבה שכן המרכז הרוחני של יהודי המגרב. פרופ' בשן עוסק שנים רבות במחקר ההיסטוריה של יהודי מרוקו על פי מקורות מגוונים ועשירים, ולאחרונה פרסם את ספרו המקיף אודות יהדות מרוקו עברה ותרבותה (ספרית חיים בן הלל, הקבוץ המאוחד, תל אביב 2000). מזה שנים רבות הוא מאתר תעודות חשובות לתולדות יהדות מרוקו בארכיון משרד החוץ הבריטי, וכבר פרסם רבות מהם במחקרים קודמים. הספר הנוכחי מבוסס בעיקרו על מאות תעודות מארכיון זה והוא כולל בנספח 46 תעודות מוארות. לצורך הבנה מירבית של מקורות אלה התבסס המחבר גם על מקורות עבריים, בעיקר כרוניקות וספרות רבנית, ומקורות חוץ כמו כתבי תיירים אירופיים, מיסיונרים שפעלו במרוקו בשנים אלה, עיתונות מקומית ועיתונות יהודית, דיווחים של כי"ח ו"אגודת אחים" וכיו"ב. ראוי לציין שהארכיונים הבריטים כוללים גם התכתבות בין ארגונים יהודיים לבין משרד החוץ הבריטי, שלא פורסמו עד היום. היכולת להתבסס על עיון מירבי בסוגי מקורות כה עשירים ומגוונים מעניקה למחקריו של בשן עוצמה וסמכות היסטורית, וכמובן הפרסום הראשוני של התעודות מן הארכיונים הבריטים מעניק לחוקרים מידע חשוב שרק חלק קטן ממנו משתקף במקורות אחרים. הספר שלפנינו קובע עובדות חשובות על הקהילה ומעמדם המשפטי של יהודי פאס, ובעיקר מביא מידע רב אודות ההתנכלויות הבלתי פוסקות ליהודים ואודות מאמצי ארגונים יהודיים במערב אירופה לשפר את מעמד היהודים ולהביא לשוויון זכויות בינם לבין האוכלוסייה המוסלמית. ניתן ללמוד מן החיבור מה היה מעמד היהודים בפאס הלכה למעשה, ומה היו היחסים בינם לבין המוסלמים במשך אותם 27 שנים. עיקר תרומתו של הספר הינה במישור היהודי, אך כמובן גם חוקריה של מרוקו עצמה ימצאו בספר מידע מאלף על ההתנהלות הפוליטית של השלטון בתקופה של חדירה אירופית מאסיבית לצפון אפריקה. להלן אביא דוגמאות אחדות להבהרת תרומת החיבור לחקר ההיסטוריה של יהודי פאס שמנו בתקופה זו בין 50 למאה אלף נפשות. הרקע למסמכים אלה הוא המשבר הכללי שבו היתה נתונה מרוקו. הסולטאנים ששלטו במדינה בתקופה זו היו עסוקים בדיכוי מרידות שבטיות, ובמלחמה עם ספרד והיו תלויים כלכלית במדינות אירופה, עד השתלטותה של צרפת, ובד בבד סבלה המדינה מחולשה צבאית, מפגעי טבע רבים וממצב כלכלי רעוע. היהודים היו השעיר לעזאזל בעיני האוכלוסייה ונחשדו לאורך כל אותה תקופה כחשודים בתמיכה באויב. התעודות חושפות את פעילותה הענפה בשנים אלו של השדולה היהודית במערב אירופה, ובמיוחד של משה מונטפיורי, חברת "כל ישראל חברים" בפאריס ו"אגודת אחים, בלונדון , שדרשו לא רק שיפור במעמד הפוליטי והחברתי של היהודים, אלא גם פעלו לשיפור רמת ההשכלה של היהודים. בעקבות התערבותם זו הענישו הסולטאנים במרוקו את הפורעים ביהודים, אך בפועל לא היו היהודים מוגנים היטב ורובם הוכיחו פסיביות שעה שהותקפו. עול המסים ובמיוחד המסים השרירותיים נפל בעיקרו על השכבה הנמוכה והבינונית בקהילה, שהרי העלית רכשה בשנים אלו תעודות חסות של מדינות אירופה ואף לעתים של ארה"ב. התעודות שלפנינו מלמדות דווקא על הרעה במצבם של יהודי פאס בשנות ה 80 והה 90 של המאה ה-19 שעה שסבלו מעריצותם של מושלים מקומיים, מגירוש, מהתנפלות על הרובע היהודי, התנפלות על יהודים בדרכים, הכאתם ורציחתם. יהודים נאלצו לעבוד בשבתות, בין השאר במליחת ראשי מורדים, וימי השוק הועברו מימות החול לשבת ע"י מושלים. אף גירוש יהודים היה צעד לא נדיר, כגון הידיעה שבחוף 1891 גורשו בפקודת הסולטאן כ 700 יהודים כולל נשים וטף משלושה כפרים באזור הסוס, ורק לאחר התערבות דיפלומטית הותר לשהם לשוב לבתיהם, שבינתיים נשרפו. ניתן גם ללמוד שככל שגברה ההתערבות האירופית במדינה כך גברו הרגשות האנטי יהודיים. במיוחד נודעה איבתם של תושבי פאס לנוצרים אירופים שהתיישבו בה במספר מצומצם, ורק בשלהי התקופה נפתחו מטעם אחדות מהמעצמות קונסוליות בעיר. בספר מצוי מידע רב על חיי הכלכלה של יהודי פאס, שרק מיעוט מביניהם עסק במסחר פנים ארצי ובינלאומי. הסוחרים והיהודים שעסקו בעסקי כספים היוו את העלית הכלכלית ועמדו בראש מוסדות הצדקה של הקהילה, אולם רבים מיהודי פאס היו עניים, ובלט הפער הסוציאלי בקהילה. בשן מדגיש את העובדה שיהדות מרוקו שמרה על צביונה המסורתי גם בתקופה קשה זו וכי תופעת המרת הדת היתה מצומצמת בהיקפה. בספר קודם הראה המחבר שהצלחות המיסיון בקרב יהודי מרוקו בתקופה הנידונה היו מעטות ושוליות. התעודות המתפרסמות כאן חושפות פרשות של מאסרים, רציחת והתנכלויות אחרות ליהודי פאס, והן מתעדות את גרסות הצדדים השונים ומראות כיצד הפעלות יהודים את יהדות העולם לעזרתם. לאורך שנים רבות סייע הקונסול הבריטי בעיר ג'והן דרמונד האי ליהודים והגן עליהם, אולם בתודעה של השליטים ושל תושבי העיר המוסלמים היתה נטועה האמונה שהיהודים אשמים. מוסלמים ושליטים מוסלמים לא היססו ברגע המתאים לפגוע גם ביהודים בעלי חסות זרה, והקונסול הבריטי עצמו הבין שלא כדאי לתת פרסום להתערבותו למען היהודים, ותמך בהם בתנאי שלא עברו על חוקי המדינה, שהרי לסולטאן זכות מלאה להעניש יהודים העוברים על חוקים אזרחיים או דתיים.
 
וגם לאלישבע שטרית יש מה לומר על...

חלקה של יהדות מרוקו ותרומתה להתיישבות ולבניין הארץ מאת: דר' אלישבע שטרית[1] מהמחצית השנייה של המאה ה- י"ט ועד לחיסולה המוחלט, כמעט, של הפזורה היהודית במרוקו, עלו מרבית היהודים ממרוקו לארץ בכמה גלי עלייה: במהלך המאה ה- י"ט; בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי במרוקו: 1912- 1956; ובשנים 1956- 1966 – תקופת העלייה החשאית ומבצע יכין. כל אחד מגלי עלייה אלה הוסיף לבנה משלו על הלבנים שהיו קיימות בבניין הארץ. אולם, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הניחו העולים ממרוקו יסודות לצורות התיישבות חדשות וליישובים חדשים בהתאם למגמות הלאומיות שהנחו את מדיניות ההתיישבות: פיזור אוכלוסין, עיבוי גבולות המדינה והבטחתם והפרחת הנגב. דר' אלישבע שטרית[1] היסטוריונית ואומנית, שוקדת על הפצת תרבותה של יהדות מרוקו באמצעות המחקר ההיסטורי והאומנות. ראשית ההתיישבות בארץ בעת החדשה עד למאה הי"ט התיישבו מרבית העולים ממרוקו, בדומה לעולים מארצות אשכנז, בארבע "ארצות הקודש" (ירושלים, חברון, טבריה, צפת). אולם, עוד לפני העלייה הראשונה (1881- 1904) העתיקו מספר משפחות את מושבם מירושלים ובאו להתיישב ביפו. בשנות החמישים המאוחרות של המאה ה - י"ט כללה הקהילה היהודית ביפו כשישים וחמש משפחות, רובן מיוצאי מרוקו, ורק שלוש מהן מיוצאי אשכנז. מהם היו סוחרים וחנוונים, אבל רבים התפרנסו מעמל כפיים. כן הלך והתפשט העיבוד של אדמות חקלאיות ושל פרדסים. לקראת שנות השמונים של המאה גדלה האוכלוסייה היהודית במידה כה רבה עד, שהיישוב התפשט מעבר לחומות העיר. בין המשפחות הבולטות שתרמו לגידול היישוב היהודי ביפו ולפיתוחו יש לציין את משפחת שלוש (ענף זה עלה מאלג'יריה) משפחת אמזלאג , משפחת מויאל, משפחת נבון ואחרות, אשר חלקם נמנו עם הספרדים (אחד מענפי משפחת אמזלאג עבר ממרוקו והתיישב בגיבראלטאר וענף אחר היגר ממרוקו לליסבון בירת פורטוגל) וחלקם עם בני "העדה המערבית" בירושלים ("מערבים" - כינוי ליהודים שהם או אבותיהם נולדו במרוקו). הם קנו אדמות מחוץ לחומות יפו והקימו עליהן שכונות חדשות: "נווה צדק" (1887); "נווה שלום" (1890); "מחנה יהודה" (1896); "יפה נוף" (1897); "אחוזה" (1900) ואחרות. חיים אמזלאג היה מראשי הקהילה הספרדית ודמות בולטת ביישוב. הוא עסק בבנקאות ובנדל"ן וגם שימש בתפקידים קונסולאריים מטעם שתי ארצות: פורטוגל (קונסול כבוד) ובריטניה (סגן קונסול). חיים היה אחד מהיהודים הראשונים בארץ שרכש אדמות חקלאיות מסביב ליפו ונטע עליהן פרדסים לגידול פרי הדר. הוא הרבה להיפגש עם אישים, כמו מונטיפיורי, לורנס אוליפנט, ויליאם הכלר, יחיאל פינס ואחרים, שביקשו לקדם את חזון התקומה והשיבה אל העבודה החקלאית וסייע להם ברכישת קרקעות להתיישבות חקלאית. חיים אמזלאג היה מעורב ברכישת אדמות ראשון לציון, אחד מארבעת הישובים הראשונים של העלייה הראשונה, שנוסדו ע"י עולים ממזרח אירופה. נתמנה לנשיא הכבוד של "ועד יסוד המעלה", שנוסד ב-1882 - ארגון ראשון שטיפל ביישוב ארץ ישראל ובייעוץ למתיישבים החדשים- ושבראשו עמד זלמן דוד לבונטין. במסגרת הוועד העניק אמזלאג – מכספו הפרטי - להתיישבות החקלאית החדשה והפעיל את השפעתו אצל שלטונות תורכיה ובריטניה כדי לקדם אותה. על פעילותו זו קיבל מכתב תודה שפורסם בעיתון "חבצלת" (ב 8 ביוני 1883) שבו נכתב בין היתר כך:
 

הודפי

New member
תודה לידידי הטוב שלמה בן-לולו

תבארכ ללה עליכ. אני מקווה שיעלה בידי להשיג בקרוב חומר חשוב ואעלהו כאן. מדובר במורמונית בעלת שורשים יהודיים עתיקים שחזרה לערי מרוקו מארה"ב ותעדה דברים חשובים מאוד כולל במקנאס.
 

הודפי

New member
ברוכה הבאה תותית23

אני מוסיף להמלצות חבריי בפורום את הספר "מרוקו" של חיים סעדון הדן בקהילות ישראל. הספר עוסק בתיאור התהליכים ההיסטוריים, התרבותיים, הכלכליים והחברתיים של הקהילות היהודיות במרוקו. גם הספר "שורשים במרוקו" של מנחם פורטגלי יכול לעניין אותך. (הוצאת סטימצקי). אם תשמעי בקול אלי פילו, הוא ירושש אותך מכספך
. אני כבר התנסתי בזה!!
 

הודפי

New member
לשמרית, אני מברך על בחירתך בנושא...

יהדות מרוקו. משימה בהחלט לא קלה לפנייך, אך נשתדל כולנו כאן לסייע בידיך להצליח בה. אני מבקש לומר לך שעל אף שנצטברו עשרות שנות ותק בארץ, ישנם עדיין עולים ילידי מרוקו שהסתגלותם לחיים כאן נמשכת. אני למשל, עד היום אחר 46 שנה בארץ ישראל, תשמעי אותי פולט לעתים לעבר ילדי, "אצלנו במרוקו..." מאחל לך בהצלחה.
 
למעלה