הצגת שני צדדים מנוגדים
שתי קיצונויות שאדם יכול להחזיק בהן: "אין אני" ו"יש אני", שצורתם המפורשת יותר היא סלידה מכל מה שנתפס כעצמיות וכנגד זה - אמונה שאנחנו יודעים היטב מי אנחנו ומה אנחנו. כפי שהזכרת, גם אתה וגם דהרמקס יודעים שמדובר בסוגיה עדינה ודקה. ה"אין אני", כשהוא מוצג כך, בשתי מילים, בקצרה ובפשטות, בא לסתור את התפיסה היומיומית הרווחת של "אני" מוצק , ידוע וקונקרטי. הוא כלל אינו גוזר סלידה או אבדון. באשר לקונספטים: אמנם נכון שכל רעיון שיש לאדם באשר למהות ומטרת התרגול ישפיע במידה כזו או אחרת על תוצאות התרגול. אבל, במצבנו הנוכחי נראה לי שאין לנו דרך להמנע כליל מבניית מבנים מחשבתיים (שזה אינו דבר רע כשלעצמו) ומהחיים בצילם לאור אמונה שיש בהם ממשות מסוימת (שזה הדבר הרע יותר). לפיכך, בתור קביים המשמשים אותנו בשלבים מסוימים בדרך, יש ערך בעיני לבניית מבנים מנטליים שיקדמו אותנו, בשאיפה, להכרה בכך שכל המבנים המנטליים שלנו אינם אלא שעשועיה של התודעה. יתרה מזו - הקוגניציה שלנו היא כלי בעל ערך, אם משתמשים בו נכון. זה אינו האויב. לכן כדאי ורצוי, בעיני, ללמוד לעשות בו שימוש שיקדם אותנו, ולזכור כל העת שעלינו להיות פתוחים לשינויים, ולצפות לכך שתפיסותינו ישתנו לעתים ואף יתהפכו.