שלום לכולם

[אינקה]

איננו חיים בפאלי לפני אלפי שנים

התרגום המילולי חשוב למי שמנסה להחיות את התקופה ההיא. למי שמנסה להבין את הכיוון הנכון כאן ועכשיו לא המילים חשובות אלא הכיוון.

 

[שנטידווה]

../images/Emo27.gif

"התרגום המילולי חשוב למי שמנסה להחיות את התקופה ההיא."- הנחה שאין לה על מה לסמוך.

 

[אינקה]

ומה עם המשפט השני?

הראשון באמת היה באמת מגמתי בנסיון לחדד מסר מסויים. אבל האם גם עם המשפט השני אינך מסכים?

 

[שנטידווה]

המשפט עצמו הוא נכון

אבל אז הכיוון הנכון יהיה ללכת לפי הקואורדינטות המדויקות של המפה. תוכל (או מישהו אחר יוכל) לפרש אותן בכל דרך שירצה, אבל אז הוא יגיע למקומות אחרים. אם המאנטרה נאמרה/נכתבה בלשון עבר, סימן שזוהי הקואורדינטה הנכונה. אילו רצה המחבר שלה לפתוח את צורת הזמן שלה אל תוך העתיד, הוא היה עושה זאת. לדוגמה, שמו של האל העברי י ה ו ה הוא הטיה ייחודית שמצביעה בו זמנית על עבר-הווה-עתיד במילה אחת. gate לעומת זאת מצביעה רק על כיוון זמן אחד והוא העבר, ולכן זוהי תהיה הקואורדינטה המדויקת אל הכיוון הנכון כפי שהצביעו עליו דהארמקס ואננדי.

 

[אינקה]

בעיות בתפישת זמן

לא בהכרח תפישת הזמן שלנו זהה לזו של הכותבים וקיימים הבדלים בנושא זה בתרבויות שונות. זה מזכיר לי את "ויעש" התנכי. אלו הם ציוני זמן שהם גם ציוויים (עתידיים) וגם מתרחשים לכאורה בזמן עבר. לדוגמה "ואם הכהן המשיח יחטא, לאשמת העם -- והקריב על חטאתו אשר חטא..." (ויקרא ד'-ג'). סנסקריט מסובכת יותר מהעברית ובעלת משמעויות רבות ומורכבות יותר לכל מילה וצירופה. השאלה הנשארת היא האם הכיוון נכון - וזאת יודע רק מי שהגיע.

 

[שנטידווה]

שוב,

כאמירה כללית האמירה שלך היא נכונה, אבל כאמירה ספציפית היא לא, וזאת משום שאנו חייבים לדבוק בעובדות, והעובדה היא שהטיית המילה היא בצורת עבר. כל מחשבה או הירהור בנוגע לשאלה "איך היא בדיוק תפיסת הזמן בתרבויות השונות" הם השערות ותו לא. לגבי השאלה האם אתה בכיוון הנכון- לא רק מי שהגיע יודע

, אלא גם מי שווידא את הדרך עד לנקודה הנוכחית שבה הוא נמצא. למשל, אם אסע מנהריה לתל-אביב בפעם הראשונה בחיי ובדרך אגיע לכל אותם מקומות שמצוינים במפה ועל פי כל אותם כיוונים שהמפה הצביעה עליהם, למרות שעדיין לא הגעתי לתל-אביב, אדע שאני בדרך הנכונה.

 

[בארס]

ממש לא בהכרח

ה"דרך" הרוחנית היא לא לינארית כמו הדרך מנקודה X ל נקודה Y הלכה למעשה אתה יכול ללכת לאיבוד עד קץ הזמנים ולחשוב (ע"פ הערכתך האישית) שאתה "ממש על הגל". על מי אתה עובד במקרה הזה?

 

[שנטידווה]

מה שאתה אומר יכול להיות נכון

אבל לא לגבי הבודהא-דהארמה, אלא אם כן אדם מתעקש, אבל ממש מתעקש לפרש אותה על פי משוגות לבו.

 

[אינקה]

החיים אינם ליניאריים

לכן הבודהא דהרמה אינה יכולה להיות כזו. אם היא חלק מהחיים כמובן.

 

[שנטידווה]

צ'מע

אני מבין ותופש את הדברים בצורה מאוד פשוטה: בנקודה מסוימת בזמן ובמרחב נפגשו הזרע והביצית שהתחלקו והתהוו למה שמאוחר יותר אפשר לקרוא לו היום "שנטידווה". בנקודה מסויימת אחרת בזמן ובמרחב "סל המחזור הקוסמי" (המוות) יפרק אותי למרכיבי שיחזרו כל אחד מהם למקורו. ועכשיו: השאלה שאני עוסק בה ללא הרף, וללא הרף מנסה לתת לה מענה הולם היא זו: האם אני עושה ככל יכולתי כדי שחיי יהיו מועילים וטובים יותר ככל האפשר לי ולסובבי עד ליום בו אמות? ועכשיו: אם המוות הוא הסוף הסופי והמוחלט, לפחות חייתי את חיי ללא דופי ככל האפשר, ואם חיים חדשים מחכים לי לאחר מותי אהיה מוכן ומצויד גם להם. הדהארמה היא הספינה בה אני מפליג והמפות איתן אני מכוון את מסלול ההפלגה על פני ים החיים. אני יכול לטעות, ואני גם טועה, אבל כשאני טועה אני יודע זאת, ובהרבה פעמים גם מזהה את מקור הטעות. אני רואה את מיקומי ביחס לנ''צ במפה, או לחילופין מזהה את התקלה בספינה- בחבלים, במפרשים, במנוע וכן הלאה. ככל שאני מכיר את ספינתי ומפותיי בצורה יסודית, מעמיקה ואינטימית יותר כך הסיכוי שאטעה קטן יותר, וכשאטעה הסיכוי לעלות על הטעות במהירות האפשרית גבוה יותר. בקשר לחיים: החיים הם לא ליניארים, הם לא מעגליים וגם לא סליליים, וגם כל אלה יחד. מה זה משנה? מה איכפת לי איך מישהו ירצה לתאר את החיים? הדהארמה מאפשרת ראייה הקרובה ככל האפשר של המציאות כפי שהיא עם כמה שפחות תיאורים שלה, והעניין היחידי שלי הוא הדהארמה וההליכה בה. מבחינתי כל השאר הם לא יותר מרעיונות להשתעשע בהם.

 

[אינקה]

מה דעתך על האפשרות

שאתה טועה ואינך מזהה זאת. שאין לך שום כלים לזהות זאת. שעצם האופן בו אתה בוחן וניגש אל עצמך שגוי, אינטימי ויסודי ככל שיהיה. שמשהו שמתרחש באותו התווך הזעיר שהוא ההתייחסות העצמית שלך אל עצמך - שגוי. משהו עדין מאוד, כמעט שקוף. יותר שקוף מהמילים ומהרעיונות עליו.

 

[שנטידווה]

אחד ממעסיקיי,

שבמובנים מסוימים היה גם מה שאפשר לקרוא לו "מורה לחיים" בשבילי, אמר שאפילו האידיוט הגדול ביותר ילמד בסוף את מה שעליו ללמוד.

 

[אינקה]

אופטימיות נצחית

אך החיים נועדו להסתיים.

 

[קמהדנו]

עכשיו אתה אומר לי?!../images/Emo186.gif

 

[אבי בכר 2005]

תודה על ההסבר היפה

ועוד דבר בהתייחס ל"מבטאת את חכמתו המושלמת" שהחוכמה המושלמת היא איננה חוכמה במובן המקובל של המילה כצורת ביטוי לחוכמה המשוייכת למישהו "החוכמה של הבודהה" ובכלל אין בין "החוכמה המושלמת" לבין המילים חוכמה ושלמות במובן המקובל של הלהם בשפה דבר וחצי דבר - זו רק צורת ביטוי יפה ומעוררת השראה. הסוטרה איננה מתארת את "החוכמה השלימה" או מספרת עליה - הסוטרה היא חלק "מהחוכמה השלימה". ובאופן מדוייק יותר היא "הלב" (המטאפורי) של "החוכמה השלימה". סוטרת "לב החוכמה השלימה" היא לא טקסט בלבד - היא משהו בעלת חיות אנרגטית - הטקסט המוכר הוא אחד המניפסטים שלה במציאות הפיזית/יחסית. בדיוק כמו שגוף האדם הוא מניפסט פיזי של זרם התודעה.