שלום לכולם :)

מסכים

רק שבסביבה שבה היא נמצאת, דימוי הגוף שלה מקבל מספיק אימון. התכוונתי שלפחות במערכת היחסים שלה עם אחותה, הנושא "ינוטרל".
 

יאני1

New member
אין ספק

אבל האם זה נכון ל"הוציא מחוץ לחוק" (נאמר בהקצנה כמובן) נושא מסוים? כל נושא צריך להיות לגיטימי . להפוך איזשהו נושא לטאבו זה חבל..הרבה הורים לא מוכנים לדבר עם הילדים שלהם על מיניות, ואז יש אנשים עם כל מיני בעיות מיניות שחושבים שמיניות זה אסור וזה חטא וזה משהו שהם צריכים להתבייש בו. אז זה דימוי גוף זה בסדר העיקר שמטפחים את דימוי הגוף של הילד
 
בגלל זה הוספתי

ואמרתי שאם היא מעלה את הנושא, כמובן שצריך לא להימנע מהנושא אלא לחזק את הדימוי החיובי. ההצעה שנתתי מתאימה, אם היא מתאימה, למצב המיוחד הזה. פה ספציפית, אפשר להוריד מינון של שיחות על דימוי הגוף למינמום במערכת היחסים בינה לבין אחותה. כמו שכבר הובן, לטפח דימוי גוף חויבי זה טוב, אבל לא בצורה מוגזמת כך שעליו תישען על אישיות הילדה.
 

עופר 123

New member
מי צריך אנורקסיה בשביל להרגיש רע?

לכל מי שדואג מאנורקסיה, אין מה לדאוג. "רק" 10-15% מהנשים חולות באנורקסיה. לעומת זאת, אני מודאג יותר מהנתון שלפיו כ-70% מהנשים אינן מרגישות טוב עם הגוף שלהן, וכ-50% מהנשים נמצאות כל הזמן בשלב כלשהו של דיאטה. זו הסכנה בחינוך לדגש על המראה בלבד - חוסר שביעות רצון עצמית. נתי יקרה, אני חושב שאת תצטרכי לדבר עם אמך ולהסביר לה שהסיכוי שאחותך תהיה דוגמנית אינו גדול (אולי-אולי-אולי אחוז מהבנות שנכנסות לתחום מצליחות לקבל עבודות), לעומת הסיכוי לפתח הפרעה בדימוי הגוף העצמי שעומד על כ-70%. אם היא מעוניינת לפגוע בבתה - שתמשיך לעודד אותה במרץ רב-מדי לדוגמנות. אם היא רוצה לתת לה ילדות עם הרבה פחות דאגות לגבי הגוף שלה - שפשוט תפסיק להריץ אותה לאודישנים.
עופר
 

the new L

New member
10-15% חולות

באנורקסיה??? אתה טוען שבמדינת ישראל יש יותר מ300,000 חולות אנורקסיה??? מאיפה הנתון הזה??
 

big bride

New member
הכתבה הזאת פשוט מצמררת

והקטע הגדול בה שהיא לא צריכה להתאמץ להיות שנונה, או להעביר ביקורת. מספיק שהיא מתארת את המצב כמו שהוא וזה נורא מספיק. והתמונות האלה של הילדות עם החיוך הקפוא והעיניים המתות ברררררררררר
 
לא קראתי עד הסוף. נגמרו לי העצבים!

** לא מאמינה בכל מה שקשור לתחרויות "מלכת היופי.." או "מיס יוניברס..." או "מיס השכונה..". פשוט.. לא יודעת אני לא מסוגלת לראות את זה... זה כאילו שמגיעים כמה אנשים.. כל המי והמה של עולם הבידור לאותו הזמן.. ומצביעים "את יפה" ו"את לא משו..".. זה בולשיט. לא שווה להעלות למישהי אחת את המורל גבוהה גבוהה על חשבון עוד אינספור בנות שיהיו בעלות ביטחון עצמי בקרשים רק כי הן הפסידו וההיא ניצחה.. וזה לא מעורר תחרותיות בריאה.. אני לא רואה בזה כל טוב.. ובעיקר אם מתחילים את זה בגיל ינקות. זה בכלל עובר את כל הגבולות.. האימהות שם מגשימות את החלום הפרטי שהן בצעירותן לא הצליחו להגשים-על חשבון הבנות שלהן. הבנות מתבגרות מהר, אין להן את התמימות הילדותית, את הפינוק, את הכייפיות שבילדות.. יש תחרותיות, יש את צריכה ואת צריכה ואת צריכה וצריכה וזה לא נגמר. זו אובססיה ושריטה עמוקה מאד לפי דעתי, של ההורים דווקא. הגשמת השאיפות של ההורים.. זה עוצר את ההתפתחות האינדבידואלית של כל ילד.. ובכלל.. כל כך חבל לי על אותם הילדים.
~לין~
 
אני זו שכתבתי ליפה במג''ב

שהיא צודקת.. ואת תגובתי הגבתי למה שכתוב בכתבה שעפר צירף... יש?
 
מאוד מזעזע,ובזה אני rest my case!!

עצוב ביותר,אני מרחמת על הילדות האומללות האלו שהאמהות שלהן חושבות להשיג דרכן את מה שלא השיגו בעצמן. ממש עצוב.
 
לא נעים לי לומר לך...

אבל אין לך הרבה מה לעשות. מבחינת החוק אמא שלך פועלת כשורה. אחותך מראה עניין, ואין ספק שאמא שלך מנסה להחיות את חלומה הפרטי על חשבון ביתה הקטנה, שהפנימה את הרצון הזה עד תומו. שיחות כפי שכבר ציינת עשית. אולי תראי את הכתבה שעופר צרף לשרשור, לאמא שלך. לא יודעת אם היא תפסיק לפעול להפיכתה של אחותך לדוגמנית, אבל אולי היא תתמתן טיפה. לגבי הגיל להתחלה של הפרעת אכילה...רק לסבר את האוזן קיימים מומחים להפרעות אכילה בטיפות חלב. הפרעות אכילה מתחילות פחות או יותר מגיל אפס, אכילה היא האמצעי הראשוני של הילד להביע דעתו, לטוב ולרע, ודוגמאות לתינוקות שעושים את המוות בתהליך האכילה קיימים בלי סוף, ולכן מדובר באמצעי תקשורת ראשוני, שאם לא משתמשים בו נכון, יכול להפוך במהירות להפרעה.
 
../images/Emo24.gif

תנסי לרמוז לאחותך שהיא יפה ולא משנה המשקל שלה. אולי עם אמא שלך זה קרב אבוד, אבל אחותך עוד קטנה. אני יודעת על מה את מדברת, לפני כמה חודשים ראיתי שאח שלי מתחיל לעבור את מה שאני עברתי במשך שנים עם האוכל, ובקטע של "אתה בטוח שאתה צריך את זה?" וניסיתי כל הזמן לשדר לו שזה בסדר איך שהוא נראה וכאלה. בסוף זה נגמר, למזלי, כי אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם זה, אבל בגיל כזה זה כל כך הרבה יותר פוגע מבגיל מבוגר. (בדיוק אתמול קראתי כתבה על דוגמניות קטנטנות, זה היה די מזעזע, איך שההורים שלהם דוחפים אותם)
 
כן, גם אני קראתי..

ולצערי אני יודעת איך אותן בנות מרגישות. תודה על התגובה.. אבל למרות גילה הקטן של אחותי היא מאוד מושפעת מאמא שלי ופחות ממני.. במיוחד שאמא שלי מועדדת אותה ודוחפת אותה לאודישנים, צילומים וכו' אני מקווה שיהיה טוב.. שוב תודה :)
 
למעלה