עקרונית אתה צודק
הוא אמנם ממשיך את הקו של החומה, אך הוא יצירה אישית של רוג'ר ווטרס, שמוקדשת לאביו. אין באלבום הזה "להיטים" כמו בחומה, רוב השירים מאוד סולידיים, אפלוליים וחלקם קצת אנמיים. גילמור שר רק ב-Not Now John, וניכר שחסרים הלחנים שלו. גם האורגן של רייט וסגנונו לא פה, אך גם בלי כל אלה, רוג'ר לא בשיאו פה לדעתי. זו יצירה אפיינית של רוג'ר, ומי שמצפה פה לצליל של הפלויד, יתאכזב. כיצירה שלמה, היא לא רעה בעיני, אך גם לא פאר היצירה. פיסגת האלבום היא לדעתי The Fletcher Memorial Home.