הדגבא של הצאט
New member
שלום לכולם ...
פעם ראשונה שאני ניכנס לפורום הזה . אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל ... אולי אני אספר בקצרה על עצמי ומה שהוביל אותי לפורום הזה ולאחר מכן אשאל שאלה ואשמח אם תענו לי . אני בן 24 , אני סבלתי וסובל מבעיות נפשיות מאוד קשות במשך חיי . אני לא יודע אם מישהו שמע על הפרעות נפשיות של הפרעת אישיות גבולית והפרעה טורדנית כפייתית שזה שתי האבחנות שלי . היו לי בשנה האחרונה גם מיספר אישפוזים בבית חולים . אני לא רוצה לייגע אותכם בסיפורים על כל חיי ... אבל במהלך אולי הניסיונות להבין מה קורה לי ובתוך כל הבילבול ( עדיין לא ברור לי איך ולמה בדיוק זה קרה ) הגעתי גם לנהל אורח חיים דתי ולאחר מכן הפסקתי . לפני מיספר חודשים יצא לי לדבר עם נומרולוגית קבליסטית שעשתה לי מפה נומרולוגית וממש היתרשמתי מיכולת הדיוק שלה לגבי פרטים על חיי . השבוע החלטתי לנסות ללכת למיפגש של קורס בנושא שהיא עורכת בביתה . גם שמעתי הרצאה על מבוא לקבלה באתר אינטרנט כלשהוא . כמה דברים התחילו להטריד אותי לגבי העניין - האם אדם שרכש אמון , לפחות מסויים , בקבלה וחי את חייו מתוך תחושה שיש אלוהים או כוח רוחני בעולם ( איך שתירצו להגדיר את זה ) וזאת על אף שאיננו דתי , ומישתדל לחיות חיים מוסריים , להיות אדם הוגן וטוב וכו' , נימצא ב " דרגה מוסרית " פחותה מאדם שאיננו מאמין באלוהים כלל ובוחר להיות מוסרי ? שאלה נוספת - האם לדעתכם אדם שמאמין באלוהים , ברוחניות , פחות מרגיש תלוי בקשרים חברתיים ? האם אדם כזה פחות נימצא עם " רגליים על הקרקע " ? אני , למשל , זוכר את התקופה שהייתי מאושפז במחלקה מסויימת בבית חולים והכרתי שם סטודנטים מיתנדבים שהיו איתנו , את הרופאה שלי ועוד אנשים ושסיימתי את האישפוז שלי הרגשתי מאוד תלוי וזקוק לאותם אנשים , האם בחירה שלי להיכנס לדברים כמו לימודי קבלה " יגמדו " את החשיבות של קשרים חברתיים עבורי ? למרות שמאוד מאוד כאב לי שלא יכולתי להיות עם אותם אנשים , הרגשתי " טוב " מהעובדה שאני מסוגל להרגיש רגשות ולהרגיש קשור אליהם בצורה כזאת ( דבר שלא יכולתי להרגיש לפני שהיתאשפזתי ) , אפילו אולי הייתי יכול להיתאבד בסיטואציות מסויימות עקב ניתוק הקשר מהם . האם ההרגשות האלו יפסיקו בגלל מודעות שלי שיש אלוהים שמשגיח וכו' , שתמיד נימצא אפילו כשאני לבד . באופו אבסורדי אולי , אני לא בטוח שאני רוצה שההרגשות האלה יחלפו ... מיצטער על האריכות ותודה מראש למי שיענה .
פעם ראשונה שאני ניכנס לפורום הזה . אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל ... אולי אני אספר בקצרה על עצמי ומה שהוביל אותי לפורום הזה ולאחר מכן אשאל שאלה ואשמח אם תענו לי . אני בן 24 , אני סבלתי וסובל מבעיות נפשיות מאוד קשות במשך חיי . אני לא יודע אם מישהו שמע על הפרעות נפשיות של הפרעת אישיות גבולית והפרעה טורדנית כפייתית שזה שתי האבחנות שלי . היו לי בשנה האחרונה גם מיספר אישפוזים בבית חולים . אני לא רוצה לייגע אותכם בסיפורים על כל חיי ... אבל במהלך אולי הניסיונות להבין מה קורה לי ובתוך כל הבילבול ( עדיין לא ברור לי איך ולמה בדיוק זה קרה ) הגעתי גם לנהל אורח חיים דתי ולאחר מכן הפסקתי . לפני מיספר חודשים יצא לי לדבר עם נומרולוגית קבליסטית שעשתה לי מפה נומרולוגית וממש היתרשמתי מיכולת הדיוק שלה לגבי פרטים על חיי . השבוע החלטתי לנסות ללכת למיפגש של קורס בנושא שהיא עורכת בביתה . גם שמעתי הרצאה על מבוא לקבלה באתר אינטרנט כלשהוא . כמה דברים התחילו להטריד אותי לגבי העניין - האם אדם שרכש אמון , לפחות מסויים , בקבלה וחי את חייו מתוך תחושה שיש אלוהים או כוח רוחני בעולם ( איך שתירצו להגדיר את זה ) וזאת על אף שאיננו דתי , ומישתדל לחיות חיים מוסריים , להיות אדם הוגן וטוב וכו' , נימצא ב " דרגה מוסרית " פחותה מאדם שאיננו מאמין באלוהים כלל ובוחר להיות מוסרי ? שאלה נוספת - האם לדעתכם אדם שמאמין באלוהים , ברוחניות , פחות מרגיש תלוי בקשרים חברתיים ? האם אדם כזה פחות נימצא עם " רגליים על הקרקע " ? אני , למשל , זוכר את התקופה שהייתי מאושפז במחלקה מסויימת בבית חולים והכרתי שם סטודנטים מיתנדבים שהיו איתנו , את הרופאה שלי ועוד אנשים ושסיימתי את האישפוז שלי הרגשתי מאוד תלוי וזקוק לאותם אנשים , האם בחירה שלי להיכנס לדברים כמו לימודי קבלה " יגמדו " את החשיבות של קשרים חברתיים עבורי ? למרות שמאוד מאוד כאב לי שלא יכולתי להיות עם אותם אנשים , הרגשתי " טוב " מהעובדה שאני מסוגל להרגיש רגשות ולהרגיש קשור אליהם בצורה כזאת ( דבר שלא יכולתי להרגיש לפני שהיתאשפזתי ) , אפילו אולי הייתי יכול להיתאבד בסיטואציות מסויימות עקב ניתוק הקשר מהם . האם ההרגשות האלו יפסיקו בגלל מודעות שלי שיש אלוהים שמשגיח וכו' , שתמיד נימצא אפילו כשאני לבד . באופו אבסורדי אולי , אני לא בטוח שאני רוצה שההרגשות האלה יחלפו ... מיצטער על האריכות ותודה מראש למי שיענה .