הם לא קראו את הספר, וכנראה חושבים שזה ספר ילדים שאפשר לקרוא עד גיל 14או משהו כזה. למרות שאני לא מבינה, כי יש הרבה ספרי ילדים שגם מבוגרים מאוד נהנו מלקרוא אותם. אבל שימשיכו לעשות לעצמם קמטים במצח. למי איכפת? הפסד שלהם!
המורה שלי לספרות שאלה איזה ספרים קראנו בחופש אז אמרתי לה הארי פוטר השישי ועוד משו אז היא כזה עושה לי "ואי את קוראת הארי פוטר?"ואני כזה "כן" והיא עושה לי "אומנם זה לא קלאסיקה ספרותית אבל גם אני צכה לקרוא את זה" ומאז היא קוראת תי נועלה
המורה שלי לספרות שאלה איזה ספרים קראנו בחופש אז אמרתי לה הארי פוטר השישי ועוד משו אז היא כזה עושה לי "ואי את קוראת הארי פוטר?"ואני כזה "כן" והיא עושה לי "אומנם זה לא קלאסיקה ספרותית אבל גם אני צריכה לקרוא את זה" ומאז היא קוראת תי נועלה
אני אומנם ממש מעריצה את הסידרה ואפילו יש לי אתר. אבל יש המון סופרים אפילו פחות ידועים מרולינג, שרמת הכתיבה שלהם הרבה יותר טובה משלה. סגנון הכתיבה של רולינג הוא רגיל ביותר, הרעיון של הוגוורטס והעולם הדימיוני אותו יצרה, הם שמושכים את תשומת לב האנשים.
מה שאני אוהבת בהארי פוטר זו הצורה שכל פרט שנראה הכי שולי ולא חשוב מתברר בסוף כחלק בפאזל שמרכיב את הסידרה. כל הספרים כתובים כספר אחד ארוך שמחולק ל7 ואחרי כל ספר חדש שיוצא מהסידרה מסתכלים אחורה על הספרים הקודמים ופתאום רואים רמזים לזה ודברים שמתחברים. העובדה שיש כזו היסטריה סביב הספרים מדברת בשם עצמה. אני חושבת שנדירים מאוד הסופרים שיכולים לשבות ככה לבבות של אוכלוסיה מכל הגילאים (השירשור הזה בדיוק מראה את זה) ולגרום להם לרצות להמשיך לקרוא את הספרים במשך עשור שלם (בן הספר הראשון לבין ה7 זה יהיה איזה עשור), ואני בטוחה שרבים מאוד ניסו. לא חייבים להיות כותבים ברמה גבוהה בשביל זה או משהו, צריך לדעת לכתוב בצורה שהרבה אנשים יתחברו אליה, בלי קשר לגיל, ואת זה ג'קר הצליחה יותר מכל אחד בדור שלנו לפי דעתי. אני לא מבקרת ספרותית או משהו כזה, אבל בתור מישהי שכן קוראת ספרים אני יכולה להגיד שהארי פוטר הוא אחד הספרים שהכי נהנתי לקרוא. אני מתחברת לסידרה הזו הרבה יותר מספרות מהמאה ה19 או משהו כזה שנקרא "קלאסיקה". סגנון כתיבה טוב יותר או פחות זה טעם אישי. אני לדוגמה לא סובללללת שירים. מה שכבש אותי בהארי פוטר הוא הפשטות המורכבת הזו שיש בספרים. מקווה שגם עניתי לזה שפתח את השירשור