שלום לכולם!
זאת הפעם הראשונה שאני בפורום הזה. אני מרגישה שזה המקום היחיד בו אוכל כרגע לשפוך את הלב. הלב שמלא כאב ועצב מהידיעה שאמא שלי לא אוהבת אותי ולא אכפת לה שכואב לי. היא אמא שהשקיעה. מבחינה חומרית תמיד היה לי הכל. היא גם סבתא שעוזרת. אבל את הדבר הכי חשוב היא לא עושה. היא לא שם בשבילי. בכל ויכוח או משהו שקורה אני אשמה. אף פעם לא שמעתי ממנה מחמאה כי אם רק הערות וביקורת. אני כל כך מקנאה כשאני פוגשת אמהות שמדברות על כמה הבת שלהן מוצלחת. לי יש תואר שני ובהצטיינות- וממנה לא שמעתי שום חיזוק או חיבוק או נשיקה. מישהו מזדהה איתי?
זאת הפעם הראשונה שאני בפורום הזה. אני מרגישה שזה המקום היחיד בו אוכל כרגע לשפוך את הלב. הלב שמלא כאב ועצב מהידיעה שאמא שלי לא אוהבת אותי ולא אכפת לה שכואב לי. היא אמא שהשקיעה. מבחינה חומרית תמיד היה לי הכל. היא גם סבתא שעוזרת. אבל את הדבר הכי חשוב היא לא עושה. היא לא שם בשבילי. בכל ויכוח או משהו שקורה אני אשמה. אף פעם לא שמעתי ממנה מחמאה כי אם רק הערות וביקורת. אני כל כך מקנאה כשאני פוגשת אמהות שמדברות על כמה הבת שלהן מוצלחת. לי יש תואר שני ובהצטיינות- וממנה לא שמעתי שום חיזוק או חיבוק או נשיקה. מישהו מזדהה איתי?
