שלום לכולם
ראשית, שמחתי מאוד לראות שקיים פורום שכזה, כי מעולם לא היה לי באמת עם מי להתייעץ בעניין בצורה נינוחה ובלתי מחוייבת. אני חייל צה"ל בן 19. מגיל קטן (7-8) אני סובל מטיקים, בעיקר טיקים מהסוג הנפוץ - בפנים (עיניים, אף - תלוי בתקופה
). גדלתי במשפחה חמה ואוהבת, אבל אחי הוא היה ילד קצת חריג ככה שהיו גם הרבה עצבים, ואני מייחס את זה לעניין. אני מניח שהיתה לזה השפעה. עם השנים למדתי להסוות חלק מהטיקים, ולפעמים אפילו הופתעתי כשהבנתי מאנשים (לא דיברנו על זה ישירות, אבל מדבריהם ניתן היה להסיק מסקנות) שלא כולם בהכרח מבחינים בטיקים האלה או מבינים שמדובר בטיקים (למרות שלעיתים, אני מודה, אלה טיקים גסים). אגב, אני בסה"כ בחור שמח, אני מצליח ברב הדברים שאני עושה, פעיל ספורטיבית, בריא, מוקף בחברים ובסה"כ החיים די מחייכים אליי. אבל העניין הזה עדיין מפריע לי. לאחרונה קיבלתי קידום בצבא והוחלט להפוך אותי למפקד בקורס הכשרה בן כמה חודשים. במהלך הקורס אצטרך להעביר בפני כיתה של חניכים שיעורים בצורה די אינטנסיבית, כשחשוב לציין שמדובר בקורס עם 'דיסטאנס' (מרחק פיקודי). אני מאוד מאוד רוצה את התפקיד,ואני בטוח שהוא מתאים לי: יש לי ביטחון עצמי, יש לי חשיבה יצירתית ויש לי אינטרקציה טובה עם אנשים. אבל די מטרידה אותי המחשבה שהחניכים עלולים לזהות את הטיקים האלה, ועלול להיווצר מצב מביך. הייתי רוצה לדעת: 1. כיצד הייתם נוהגים אתם? האם הייתם משלימים עם העובדה שאינכם יכולים לעמוד מול קהל, או שהייתם לומדים להתמודד עם המצב? 2. במידה שתבחרו "ללכת על זה" - כיצד הייתם "מטשטשים ראיות"? יש לכם "טיפים לטיקים"?
כיצד להסוות? כיצד לטפל? אני לא יודע אם יש לי תסמונת טוראט או משהו כזה. מעבר לטיקים אין לי תופעות כפיתיות אחרות, ואני מתפקד ככל האדם. האם קיימת שיטה כלשהי להרגעת הטיקים, לפחות לפרק זמן קצר מסויים (אולי אוכל להשתמש בזה לפני השיעורים, או משהו כזה?) אפילו אם יש לכם הצעה שאתם חושבים שרק עשויה לעזור - אשמח לשמוע. תודה לכם על הזמן שהקדשתם לי.
ראשית, שמחתי מאוד לראות שקיים פורום שכזה, כי מעולם לא היה לי באמת עם מי להתייעץ בעניין בצורה נינוחה ובלתי מחוייבת. אני חייל צה"ל בן 19. מגיל קטן (7-8) אני סובל מטיקים, בעיקר טיקים מהסוג הנפוץ - בפנים (עיניים, אף - תלוי בתקופה