שלום לכולם

[ענתי 10]

שלום לכולם

זהו, חזרנו מהלוויה, ישבנו בבית, אכלנו, שתינו, השתכרנו ואפילו צחקנו. אח"כ הלכתי להביא את יואב מהגן. עכשיו אני בבית, לבד עם הילדים, עצובה, מותשת מהיום הזה ומרגישה לא שייכת... אני יודעת שהרגשות שלי הם הדבר האחרון שצריך לעניין מישהו עכשיו, אבל אני שואלת את עצמי האם זה באמת צריך להיות ככה? חשבתי שאחרי הגן אני אבוא עם הילדים לשם, ונהיה שם כולם, אבל הם לא רצו שאני אביא את הילדים. הם אפילו לא חושבים לנכון לספר ליואב (בן 3.5) שסבא שלו (שהוא כ"כ אהב) נפטר. אני רוצה להיות שם, ולהרגיש משפחה, כמו שהם תמיד מצפים ממני, ויותר מכל אני רוצה להיות עכשיו עם בעלי. אני מכבדת את רצונותיהם, אבל מרגישה עם זה ממש רע

 

[lulit]

את חייבת לכבר את הרצון שלהם

גם אם הוא מנוגד לחלוטין למה שנכון מבחינתך כרגע לעשות. שולחת לך

ענקי מכאן. אם את צריכה משהו - רק תגידי ואני מתייצבת.

 

[ענתי 10]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[ניקוי ראש]

אני חושבת שאת צריכה להיות שם

אבל ללא הילדים זה באמת לא מקום סימפטי לילדים את צריכה לדבר עם בעלך ולהגיד לו שאת יושבת בבית אבל רוצה להיות שם. ועוד כבר ביום חמישי תקחי לשם את הילדים את צריכים להיות שם הכבוד האחרון של סבא שלהם. אני לא מסכימה עם קודמתי. משתתפת בצערכם.

 

[ענתי 10]

אבל אין סידור אחר לילדים

זה או שאני איתם בבית, או שאני איתם בשבעה

ביום רביעי אני אקח אותם לשם.

 

[ניקוי ראש]

חשבתי על זה

אין לך חברה או שכנה לשים אותם איתה הם בטח עוד מעט הולכים לשון בטח הם צריכים עזרה בהגשה ובכלים או שתחשבי בטח גם את עייפה מכל היום אז תנוחי ומחר תלכי אחרי העבודה וכן ביום רביעי המתח שם יעבור ואז תלכי עם הילדים. בשבעה תמיד המשפחה מתאחדת וצוחקים ומעלים זכרונות אחר כך מרגישים את האבל יותר.

 

[באדי תות]

ענתי יקרה - מניסיון

הילדים שלי היו קשורים מאוד לאבא שלי הוא היה חולה עשינו להם הכנה מראש שהוא חולה מאוד ולא יודעים אם הוא יצא מזה (אני מקווה שהילד יודע שסבא חולה, כדי שזה לא יבוא לו בהתפעה) את האמת, השארתי את זה לבעלי לדבר איתם אבל תקחי את הגדול (אני חושבת שהקטן לא מבין כל כך) תספרי לו שסבא היה מאוד חולה, ועכשיו הוא איננו ולתת לו לדבר עליו, לבכות אם הוא רוצה, להביע את עצמו, את יכולה להגיד שגם את עצובה ולחבק הרבה הרבה לילדים שלי, עד היום, כמעט שנתיים - מאוד קשה כל פעם הם מוצאים איזה יום להתרפק עליי, לבכות ולדבר על הגעגועים. מקווה שההרגשה שלך תשתפר ואם את צריכה משהו אני כאן באדי

 

[g u r a]

ענתי מתוקה

אל תקשי על עצמך, הרי גם בלי האבל מאוד קשה לך! השבעה- תמיד גורמת לפיצול זמני במשפחה. אין מה לעשות. יואבי שיהיה בריא צעיר מידי לטעמי. לא הייתי מספרת לו כרגע,הייתי דוחה את "הבשורה" להזדמנות אחרת. בשישבת לא יושבים..אז תוכלי ללכת לבקר איתם אין מבקרים ובלגן. או שתארגני ליואבי ביביסיטר ותקחי את הגדול לשם אחה"צ. בינתיים- למה שלא תהני מהמנוחה שנכפתה עליך? אין זמן בעולם ששווה את ביטול רגשותייך!!! וכמו שכבר כתבתי- רק תגידי אם יש משהוא שאני יכולה לעשות עבורך,אני מתייצבת. ובינתיים קבלי

כי זה כל מה שאני יכולה להציע כרגע.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo24.gif הרגשות שלך מאוד לגיטימים

ואני מבינה את התחושה שלך. אבל אם תחשבי על זה, זה לא שהם לא רוצים אותך. הכל טרי וכואב מדי בשביל הילדים. כשחמי נפטר הגדול היה בן פחות משנה והבאתי אותו רק אחרי כמה ימים בשבעה. בינתיים כדאי שתמצאי ביבי סיטר. ואם אין לכם עד עכשיו, זו הזדמנות טובה להתחיל ואח"כ להשתמש בה בנסיבות מאושרות יותר. ואז להצטרף לבעלך, להיות לצידו. גם אם נדמה שפתאום הוא יותר עם המשפחה שלו ואת מנגד. זה תהליך טבעי. עכשיו זו שעת צרה והוא מחזק את משפחתו. אבל הוא שלך והוא זקוק לך. אולי לא במילים או מעשים, אולי רק בזה שאת שם בשבילו.

 

[ליאתשלשחר]

צודקת, מבינה אותך

אבל אם אין מי שיהיה עם הילדים, אז אין ברירה. מקווה שיהיה טוב יותר, לא יכולה לייעץ יותר מזה.

 

[מחזיר אהבות עתידיות]

ענתי לא להתרגש ../images/Emo24.gif

אין שופטים אנשים בשעת צערם..תנסי להיות גמישה..הזמן יעשה את שלו.. גם אני עברתי זאת פעמיים לצערי..פעם חמי אבא של גרושתי..עוד כשהיינו נשואין..ופעם כשאבא שלי נפטר..זה מאד קשה וכואב רגשית..את חייבת לתת לאנשים לעכל ולהתאבל ..זה תהליך אנושי..היי גמישה ואל תחשבי אל עצמך.. הזמן יעשה את שלו..לא להתרגש יותר מדי.. מחזיר.. גבר שעבר אי אלו דברים בחייו..

 

[ענתי 10]

תודה ענקית לכולם ../images/Emo24.gif

על העידודים והחיזוקים

היום הראשון עבר, והיום כולם מרגישים יותר טוב. אני יצאתי לעבודה/לימודים כרגיל, ומעסיקה את עצמי כדי שהזמן יעבור...