עכשיו אחרי שחיברתי כמה שרשורים,
אני מגלה גם את השרשור הזה שחזר מהכפור בעמוד השני, ואענה לך על שני דברים. ראשית, העניין הפעוט של הסתרת המחיר על ידי הקונים. אם היית מגיע לתערוכת בולים ומנסה לשאול אחד המציגים כמה שילם על משהו, אני צנצנת אם מישהו היה עונה לך. משום מה, אספנים שונאים את השאלה הזו, ושומרים בסוד את המחיר ששילמו. אני כמובן לא מדבר על מי שקונה במאתיים ש"ח, אלא על אלו שקונים גליונות שלמים של וריאנטים לדואר עברי. והסוחרים הרי מתפרנסים מהם, לא מאיתנו. אנחנו רק הקישוט של הענף, לא הכסף האמיתי. שעון משובץ הוא דבר אחר - אני חושב שחלק מהקונים של שעון משובץ לא היו קונים אותו אם אי אפשר היה לספר ולהשוויץ כמה הוא עלה. במוצרי צריכה יקרים המחיר והאפשרות להשוויץ זה חלק בלתי נפרד מהקניה. באספנות זה לא, וכך אני מכיר את השוק. לגבי ההוידים - אני מצטער לחלוק על אש"י, אבל לא מדובר על השקעה גדולה בזמן או בכסף, וזה בכלל לא רק למשקיענים. הכנסת הבולים להוידים קלה ואחרי החמישה הראשונים, אם יש לך גליוטינה קטנה ונחמדה שאפשר לקנות באופיס דיפו, זה הולך ממש מהר. ולמה זה טוב? שני דברים. אחד, באמת שומר על הבולים. הכנסת אותו להויד - יותר לא תגע בו יד אדם. והשני, רק למי שרוצה כמובן, אפשר לייצר דפי אלבום אישיים, מבריסטול, להדפיס עליהם איזה טקסט שרוצים, ולהדביק את הבולים עם ההוידים. ככה אפשר ליצור אלבום בטעם אישי, מקסים וחסכוני. יש כאלו מוכנים למכירה במחיר אסטרונומי, ויש לא מעט אספנים שמכינים כאלו לבד, והתוצאה מקסימה (לדעתי). אפשר להחזיק את כל האוסף בקלסר משרדי רגיל, להקטין מאוד עלויות ולהביא את היצירתיות האישית לידי ביטוי. ובעצם אני מתפלא שאש"י למשל, הידועה בחיבתה לאומנות שימושית, לא הלכה על זה כבר מזמן. אש"י או כל מי שרוצה עזרה - שיגיד, אני והגליוטינה לרשותכם.