אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שלום לכולם!
- פותח הנושא ליאן.
- פורסם בתאריך
אמא של יותם1
New member
ברור שזה מסובך -
אתה צריך לגזור כל הביד בגודל של הבול (לאבא של נעם הורידו כמה נקודות על זה בתערוכה, בגלל שהוא השאיר שוליים גדולים במ"מ אחד מהרצוי). שוב, תלוי כמה אתה מוכן להשקיע. אולי תעשה רק חמישה בכל יום או משהו כזה?
אתה צריך לגזור כל הביד בגודל של הבול (לאבא של נעם הורידו כמה נקודות על זה בתערוכה, בגלל שהוא השאיר שוליים גדולים במ"מ אחד מהרצוי). שוב, תלוי כמה אתה מוכן להשקיע. אולי תעשה רק חמישה בכל יום או משהו כזה?
את צודקת ב 100% !!! באמת קניתי מהם בכמה הזדמנויות, וכך היה. הם אפילו שלחו לי חשבונית ! מה שהתכוונתי, זה שרוב הדילרים לא שולחים שום חשבוניות, גם לא גובים מע"מ, ויותר מסביר להניח שגם לא מדווחים למס. לא שזה מפריע לי. אני לא עובד של מע"מ וגם לא מס-הכנסה. בסופו של דבר זה יוצא לנו יותר זול. מה שהתכוונתי לומר, ש EBAY הוא מעין "מקלט מס". אף אחד ברשויות לא מבין כמה כסף ישראלי מתגלגל שם. אני מכיר דילרים ישראליים בתחום הבולאות והמטבעות/שטרות, שמגלגלים שם אלפים רבים של $$$ כל חודש. וישנם גם פרטיים שמגלגלים סכוצים נכבדים מאוד בעוד תחומים נוספים.
אבא של נעם
New member
הפתעה:
על פי החוק בישראל, סוחרי בולים אינם חייבים לתעד את כל העסקאות שלהם בספרים כמו כל אחד, אלא הם יכולים להוציא קבלות עצמיות ולשלם מס על פי הצהרה אישית. בכך הם שונים מכל נישום. הסיבות הן: 1. בסחר בולים לא ניתן לנהל מלאי (אתה קונה אוסף של אלפי בולים מיורשים של איזה אספן - מי יודע מה היה בפנים? מי יכול לספור? ואיך ירשמו בספרים שווי?). 2. רוב הספקים הם אנשים פרטיים שאינם נותנים חשבוניות לסוחר הבולים על התשלום ששילם (שוב, אותה הדוגמא - הנכד של האספן בא עם אלבום לחנות. רוצה לקנות ממני? - כן. משלם לו הסוחר, ומהיכן יביא הנכד חשבונית?) 3. רוב הקונים הרציניים יימנעו מקניה אם המחיר יירשם באיזה מקום. אף אחד לא רוצה תעוד למחירים שהוא משלם, אם בגלל האשה ואם מחשש ששלטונות המס יבדקו מהיכן צץ הכסף. 4. לגבי מי שמוכר באי-ביי מבלי שזה עיסוקו הרגיל, יש לבדוק האם מדובר בהיקף של עסקאות אקראי, שאז חיובי המס שונים. 5. ולגבי מי שסוחר בבולים, כמו בכל דבר אחר, ולא משלם מס אמת, הרי הוא גנב שסופו תליה. אי-ביי או לא אי-ביי.
על פי החוק בישראל, סוחרי בולים אינם חייבים לתעד את כל העסקאות שלהם בספרים כמו כל אחד, אלא הם יכולים להוציא קבלות עצמיות ולשלם מס על פי הצהרה אישית. בכך הם שונים מכל נישום. הסיבות הן: 1. בסחר בולים לא ניתן לנהל מלאי (אתה קונה אוסף של אלפי בולים מיורשים של איזה אספן - מי יודע מה היה בפנים? מי יכול לספור? ואיך ירשמו בספרים שווי?). 2. רוב הספקים הם אנשים פרטיים שאינם נותנים חשבוניות לסוחר הבולים על התשלום ששילם (שוב, אותה הדוגמא - הנכד של האספן בא עם אלבום לחנות. רוצה לקנות ממני? - כן. משלם לו הסוחר, ומהיכן יביא הנכד חשבונית?) 3. רוב הקונים הרציניים יימנעו מקניה אם המחיר יירשם באיזה מקום. אף אחד לא רוצה תעוד למחירים שהוא משלם, אם בגלל האשה ואם מחשש ששלטונות המס יבדקו מהיכן צץ הכסף. 4. לגבי מי שמוכר באי-ביי מבלי שזה עיסוקו הרגיל, יש לבדוק האם מדובר בהיקף של עסקאות אקראי, שאז חיובי המס שונים. 5. ולגבי מי שסוחר בבולים, כמו בכל דבר אחר, ולא משלם מס אמת, הרי הוא גנב שסופו תליה. אי-ביי או לא אי-ביי.
אבא של נעם
New member
עכשיו אחרי שחיברתי כמה שרשורים,
אני מגלה גם את השרשור הזה שחזר מהכפור בעמוד השני, ואענה לך על שני דברים. ראשית, העניין הפעוט של הסתרת המחיר על ידי הקונים. אם היית מגיע לתערוכת בולים ומנסה לשאול אחד המציגים כמה שילם על משהו, אני צנצנת אם מישהו היה עונה לך. משום מה, אספנים שונאים את השאלה הזו, ושומרים בסוד את המחיר ששילמו. אני כמובן לא מדבר על מי שקונה במאתיים ש"ח, אלא על אלו שקונים גליונות שלמים של וריאנטים לדואר עברי. והסוחרים הרי מתפרנסים מהם, לא מאיתנו. אנחנו רק הקישוט של הענף, לא הכסף האמיתי. שעון משובץ הוא דבר אחר - אני חושב שחלק מהקונים של שעון משובץ לא היו קונים אותו אם אי אפשר היה לספר ולהשוויץ כמה הוא עלה. במוצרי צריכה יקרים המחיר והאפשרות להשוויץ זה חלק בלתי נפרד מהקניה. באספנות זה לא, וכך אני מכיר את השוק. לגבי ההוידים - אני מצטער לחלוק על אש"י, אבל לא מדובר על השקעה גדולה בזמן או בכסף, וזה בכלל לא רק למשקיענים. הכנסת הבולים להוידים קלה ואחרי החמישה הראשונים, אם יש לך גליוטינה קטנה ונחמדה שאפשר לקנות באופיס דיפו, זה הולך ממש מהר. ולמה זה טוב? שני דברים. אחד, באמת שומר על הבולים. הכנסת אותו להויד - יותר לא תגע בו יד אדם. והשני, רק למי שרוצה כמובן, אפשר לייצר דפי אלבום אישיים, מבריסטול, להדפיס עליהם איזה טקסט שרוצים, ולהדביק את הבולים עם ההוידים. ככה אפשר ליצור אלבום בטעם אישי, מקסים וחסכוני. יש כאלו מוכנים למכירה במחיר אסטרונומי, ויש לא מעט אספנים שמכינים כאלו לבד, והתוצאה מקסימה (לדעתי). אפשר להחזיק את כל האוסף בקלסר משרדי רגיל, להקטין מאוד עלויות ולהביא את היצירתיות האישית לידי ביטוי. ובעצם אני מתפלא שאש"י למשל, הידועה בחיבתה לאומנות שימושית, לא הלכה על זה כבר מזמן. אש"י או כל מי שרוצה עזרה - שיגיד, אני והגליוטינה לרשותכם.
אני מגלה גם את השרשור הזה שחזר מהכפור בעמוד השני, ואענה לך על שני דברים. ראשית, העניין הפעוט של הסתרת המחיר על ידי הקונים. אם היית מגיע לתערוכת בולים ומנסה לשאול אחד המציגים כמה שילם על משהו, אני צנצנת אם מישהו היה עונה לך. משום מה, אספנים שונאים את השאלה הזו, ושומרים בסוד את המחיר ששילמו. אני כמובן לא מדבר על מי שקונה במאתיים ש"ח, אלא על אלו שקונים גליונות שלמים של וריאנטים לדואר עברי. והסוחרים הרי מתפרנסים מהם, לא מאיתנו. אנחנו רק הקישוט של הענף, לא הכסף האמיתי. שעון משובץ הוא דבר אחר - אני חושב שחלק מהקונים של שעון משובץ לא היו קונים אותו אם אי אפשר היה לספר ולהשוויץ כמה הוא עלה. במוצרי צריכה יקרים המחיר והאפשרות להשוויץ זה חלק בלתי נפרד מהקניה. באספנות זה לא, וכך אני מכיר את השוק. לגבי ההוידים - אני מצטער לחלוק על אש"י, אבל לא מדובר על השקעה גדולה בזמן או בכסף, וזה בכלל לא רק למשקיענים. הכנסת הבולים להוידים קלה ואחרי החמישה הראשונים, אם יש לך גליוטינה קטנה ונחמדה שאפשר לקנות באופיס דיפו, זה הולך ממש מהר. ולמה זה טוב? שני דברים. אחד, באמת שומר על הבולים. הכנסת אותו להויד - יותר לא תגע בו יד אדם. והשני, רק למי שרוצה כמובן, אפשר לייצר דפי אלבום אישיים, מבריסטול, להדפיס עליהם איזה טקסט שרוצים, ולהדביק את הבולים עם ההוידים. ככה אפשר ליצור אלבום בטעם אישי, מקסים וחסכוני. יש כאלו מוכנים למכירה במחיר אסטרונומי, ויש לא מעט אספנים שמכינים כאלו לבד, והתוצאה מקסימה (לדעתי). אפשר להחזיק את כל האוסף בקלסר משרדי רגיל, להקטין מאוד עלויות ולהביא את היצירתיות האישית לידי ביטוי. ובעצם אני מתפלא שאש"י למשל, הידועה בחיבתה לאומנות שימושית, לא הלכה על זה כבר מזמן. אש"י או כל מי שרוצה עזרה - שיגיד, אני והגליוטינה לרשותכם.
לא כל כך מסכים איתך !!! דבר ראשון ביקרתי בתערוכה, אפילו פעמיים. פעם אחת ביום שלישי ופעם שנייה ביום חמישי. ראיתי גם את מה שהצגת. (התחיל נדמה לי ב 206, אם אני לא טועה). קבל ח"ח על האוסף. מאוד מעניין ומרשים !!! ולעצם הויכוח. אני לא רואה הבדל בין האוסף שהמישהו הציג בתערוכה (גליונות שלמים של דואר עברי) שערכם לפי דעתי מאות אלפי $$$, אם לא יותר, לבין מישהו שקנה שעון בהזמנה אישית. למה אותו האספן הביא את אוספו לתצוגה, אם לא "להוציא את העיניים" לכולם !!! הרי לכולם ברור שגליון אחד IMPERFORATED שלו עולה יותר מאוספים של כל באי התערוכה גם יחד !!! ואני כבר לא מדבר על פריטים עוד יותר נדירים, שקיימים כאקזמפלר יחיד שקיים רק אצלו, כגון מסמכים של אוטו וואליש !!! אם אותו האספן היה יושב בבית ולא מציג לראווה את אוספו- הייתי מסכים איתך לחלוטין. אך גם הוא, כמו זה שהלך והזמין שעון בהזמנה מיוחדת, בעיני הם אותו הדבר בדיוק. שניהם רוצים להציג לראווה את ה FERRARI שלהם, שכולם יכולים רק לחלום עליה !!! העניין של הסתרת המחיר ששולם, הוא למטרה אחת בלבד לפי דעתי. כדי לגרום לערפול הערך של הפריט. זה נועד כדי להעלות את ערכו עם הזמן. זו דעתי כמובן. עניין ההבידים החל לעניין אותי מאוד. אני באמת רואה בזה שיטה לשמירה יותר קפדנית על האוסף שלי, במיוחד כשאני מתקשה יותר ויותר למנוע מהבנות (הקטנות) שלי לגעת בבולים עם הידיים, כשאני מראה ומסביר להן על הבולים. אך אני עדין לא משוכנע שזה כל כך קל ומהיר לעשייה.
הי תמיר.
יש לה באוסף מ1954 עד היום את מרבית הבולים .האוסף שלה עדיין לא מסודר בצורה הקלאסית לפי שנים אבל כבר עכשיו אני יודע שיש לה חוסרים בסוף שנות ה90 . וכמובן שיש לה החלפות רבות בעיקר בין השנים 1986-1993 .. האוסף שלה הוא MNH+TAB . אה כן .. חסרות לה כמה גיליוניות מזכרת ...אבל שוב האוסף שלה עדיין לא מסודר ועד שלא נעבור עליו לפי קטלוג - לא נדע מה בדיוק חסר בכל שנה .
יש לה באוסף מ1954 עד היום את מרבית הבולים .האוסף שלה עדיין לא מסודר בצורה הקלאסית לפי שנים אבל כבר עכשיו אני יודע שיש לה חוסרים בסוף שנות ה90 . וכמובן שיש לה החלפות רבות בעיקר בין השנים 1986-1993 .. האוסף שלה הוא MNH+TAB . אה כן .. חסרות לה כמה גיליוניות מזכרת ...אבל שוב האוסף שלה עדיין לא מסודר ועד שלא נעבור עליו לפי קטלוג - לא נדע מה בדיוק חסר בכל שנה .
לתמיר:שווי בולים
תמיר, כדאי תמיד להסתכל בקטלוג לבדיקת ערך, אבל במציאות המחיר האמיתי הוא נמוך יותר.ככל שהמחיר בקטלוג נמוך יותר,המחי האמיתי נמוך יותר.בול דאר עברי 1000מיל מקוטלג בערך קטלוגי יותר מדויק שכן עורכי הקטלוג עוקבים יותר מדויק על המחיר בשוק. מנסיוני בלונדון זה המצב בכל מקום ככל שבול יקר יותר מחיר קטלוגי מצאותי יותר. בלוי טוב בתערוכה yoram
תמיר, כדאי תמיד להסתכל בקטלוג לבדיקת ערך, אבל במציאות המחיר האמיתי הוא נמוך יותר.ככל שהמחיר בקטלוג נמוך יותר,המחי האמיתי נמוך יותר.בול דאר עברי 1000מיל מקוטלג בערך קטלוגי יותר מדויק שכן עורכי הקטלוג עוקבים יותר מדויק על המחיר בשוק. מנסיוני בלונדון זה המצב בכל מקום ככל שבול יקר יותר מחיר קטלוגי מצאותי יותר. בלוי טוב בתערוכה yoram
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.