שרון יקירה!
חשוב האמונה,את חייבת להאמין שזה יצליח,פעם אבי ז"ל אמר לי קחי קרש תקפצי מעליו זרקי הכל מאחור ,שכחי לחלוטין את העבר ובמיוחד את הכישלונות אבי היה אדם מרשים ושרת בכוחות הביטחון עד יום מותו,היה באמת משכמו ומעלה והוא צדק,מעולם לא סחבתי על הגב שלי את הכשלונות,אחרת לא הייתי מגיעה לתוצאה הסופית. המשפחה עברה אתי את הטרגדיות להריונות שלי והנסיון הנואש להביא ילד לעולם גם כשהייתי על סף מוות,לולא תמיכתם לא הייתי מגיעה למה שהגעתי , הליך הפונדקאות לא קל כלל וכלל,היו לי הרבה משברים בדרך ואיילת יכולה להעיד שגם רציתי לפרוש מהמערכה,אך לא היא ולא חלי גיסתי נתנו לי למעוד וסחבו אותי לכל אורך הדרך. וגם אנחנו כאן לעודד אותך,אני מבינה לליבך ,לא קל ,אבל את תצליחי ובגדול כולן יצליחו קצת אמונה וסבלנות. אני זוכרת באזכרה של אמי בדיוק לפני שנתיים,זה היה במאי והיו צריכים לאשר אותנו בוועדה ודחו אותנו ל22.5 ואז התמוטטתי בבכי קורע לב על זרועות שני אחי שאני לא יכולה יותר לעמוד במסכת הבירוקרטיה הזו,אפילו איילת היתה שם וראתה זאת,אף אחד לא יכל לעצור את סחף ההתפרצות והבכי שלי. עברו שנתיים בדיוק והכל התגמד ונשכח כאשר אני חובקת את שלושת בנותי. בידידות ובהצלחה אירית