../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo70.gif
אמא שלי קצת מדועת.
יש לנו קטעים מזה מצחיקים ביחד.
נסענו לספר שלה (בתל-אביב!
) ובדרך היא ראתה איזו כרזה כזאתי... של משהו של הסינמטק אני חושבת,
והייתה שם מישהי עם תספורת קרה. אז אמא שלי אמרה לי: "הנה! אולי תסתפרי כמוה?!" אני: "לא רוצה! קרה זו אחת התספורות הכי מכוערות שהיו לי בחיים!
" אמא: "עקשנית כמו תומר!" (תומר
- במדוד שלי בן ארבע [או 5?
] שהוא חולה ולא מוכן לקחת אנטיביוטיקה.
הממ...
) אני: "מה עקשנית כמו תומר?!?! מה עקשנית כמו תומר?!?!
אני לא סובלת את התספורות הזאת!" בקיצר, התחילו צעקות מצידי, ואמא שלי צחקה עלי.
אז עוד יותר התעצבנתי עליה!
ואז אמא שלי צעקה בצחוק, אבל כשאמא שלי צועקת, אמא שלי צועקת.
אז אבא שלי נבהל ואמר לה: "ששש... אל צעקי! מסכנים האנשים!
" אמא: "מה אכפת לי מהאנשים?! מה אכפת לי מהאנשים?!?! *מצביעה על מכונית מימנינו (
ככה כותבים?
)* מה?! *צועקת יותר חזק* אכפת לי אם היא שומעת אותי?1 אכפת לי?! *צועקת* *צועקת עוד* *מצביעה על זה משמאלינו* מה?! אכפת לי מה הוא חושב עלי?! מה!?" ואני צוחקת...
ואז היא אומרת לי: "אהה!!! אז למה את צוחקת עלי?! מצחיק אותך שאני צועקת!? כן?!" זה היה כל כךךךךךךךך מצחיק!
ארנחנו משוגעות.
אבל אם את אומרת שאני צריכה לקחת את זה ברצינות, אני אקח את זה ברצינות. בלה.
(
