שלום לכולם
אני יודעת שאתם מתים מגעגועים אלי... אז החלטתי להכנס להגיד שלום
אני רואה שיש פה וויכוחים קשים על המצב בארץ, ואני חייבת להודות שבשבועיים האחרונים הבנתי עד כמה המצב באמת לא נעים. המצב הכלכלי קשה, וזה משפט ששומעים המון, אבל עד שלא רואים שמתוך 6 החברות הטובות שלי, שתיים לא עובדות כבר הרבה חודשים, שתיים הבעלים שלהן בבית בלי עבודה, ואחת עובדת בעבודה עם שכר מינימום שהיא שונאת אבל לא מעזה לעזוב... אז מבינים עד כמה המצב בעצם קשה. אני מודה שגם המצב הביטחוני ששוב הוא סוג של ססמא, מקבל פנים אחרות, כאשר פעם ביום עוצרים שידורים בטלויזיה כדי לראות תמונות של מקומות מפוצצים, הורים בוכים, וחלקי גופות מפוזרים באיזה חניון. אני חושבת שכשחייתי בארץ, לא הבנתי עד כמה הדברים האלו יוצרים סטרס, אבל עכשיו אחרי שהגעתי ממחוז השנטי והשלווה, אני ממש מרגישה איך לאט לאט נבנה בי חוסר שקט פנימי מציק שמקשה מאוד על השגרה. סידורי החתונה מתקדמים, ולשמחתי כבר די בסוף שלהם, לא נשאר עוד הרבה, וההזמנות מתחילות להשלח (מבטיחה להעלות לכם דוגמא של הזמנה כשתהיה לי אחת כזו סרוקה, כי הן ממש מקסימות בעיני). הלחץ מהחתונה מתחיל להראות אותותיו אצל ההורים החברים והקרובים, ונעשה קצת מתוח מסביב, ורק אני שעסוקה בלחכות בכליון עיניים ליקר, לא ממש קולטת כנראה, או שאני סתם לא נלחצת מהעניין. היום הולדת היה לא משהו, אבל לא נתעכב על דברים לא משמחים... עוד 16 יום לאיחוד....
תהנו ותבלו ועדי, אני מקווה שאת שורדת את המהומות פה בלעדי, נשיקות לך ולתבור, ונתראה בקרוב....
אני יודעת שאתם מתים מגעגועים אלי... אז החלטתי להכנס להגיד שלום
