פשוט תדהמה
לא הייתי כאן אז ולו הייתי, היתה אוחזת בי תדהמה. לא נמצא בין הפורטים הנפלאים, ולו גם אחד שמגיע מעולם הרוק המתקדם. נאמנים כנראה לדעה הגורסת שהרוק המתקדם הוא מה שמכונה במחוזות שינקין וסביבותיה בימינו - "פלצנות"- לא מצאתם לנכון לשבץ ולו אחד מה "פרוגרים המובהקים" (ובעיני גילמור וזאפה אינם כאלה למרות גדולתם) אפילו לא בשלב המוקדמות (סליחה - אני יודע שפריפ היה שם, אז יותר מאחד). לי היו חסרים במיוחד 4 גיטריסטים: 3 סטיבים ואחד יאן: 1. Steve Howe מלהקת Yes = ראה קטעי הסולו המדהימים שלו באלבום Relayer כמשל. 2. Steve Hackett מלהקת Genesis ועם קריירה עצמאית ממושכת ומוצלחת = ראה נגינתו הכמעט אלוהית ב Firth of Fifth שבאלבום Selling England 3. Steve Hillage מכמה הרכבי קנטרברי ובמיוחד מ Gong המטורפת של Daevid Allen עם גיטרה חללית שגם גילמור יכול היה ללמוד ממנה ואחרון חביב: 4. Jan Akkerman של Focus שאמנם בא מתחום הג'אז וממשיך להשתייך אליו באופן קבוע באלבומי הסולו שלו - וירטואוז גיטרה שכל רשימת גיטריסטים רצינית ברשת כוללת אותו עוד לפני השלושה שצוינו לעיל. נכון שהבלוז-רוקרים שלטו ברמה בוירטואוזיות ובקטעי הסולו המהירים שלהם, אבל לדעתי זה לא קנה המידה היחיד לגדולתו של גיטריסט. השאלה האם הנדריקס צריך להיות הבסיס להשוואה היא שאלה כבדת משקל. אם כן, הרי שאלה שציינתי, בתוספת פריפ כמובן, משמרים את המסורת של הנדריקס בכך שהם מבצעים ניסויים מרתקים ומגוונים בנגינתם, בעוד בנגינתם של פייג', גילמור, בלקמור, קלפטון, אני מוצא לא מעט שמרנות. ועוד הערת שוליים: אם כבר בלוז רוק, סבורני ש Jeff Beck עולה, על פי אותם פרמטרים, על שותפיו לז'אנר וגם על שותפיו ללהקה האם ה Yardbirds. זהו, לא במקום ולא בזמן אבל חייב להאמר. חג שמח יקי