שרון שלישיה
New member
שלום לכולם
בני בן 10 . בגיל 6 אובחן עם בעיות קשב וריכוז והיפר אקטביות. בעקבות כך החל לקבל רטלין במשך כחצי שנה. לצערי לא חל כל שיפור אלא רק הרעה.בנוסף החלו ופעות תיקים שמעז החריפו. למרות זאת לא המליצו הרופאים להפסיק את התרופה. לכן החלפנו את הרופאים ואז המליצו לנו על תרופות שונות מהרטלין - פסיכיטריות. למרות הסתיגותי הרבה ניסיתי את התרופות אך מצבו המשיך להיתדרדר. בגיל 8 הגענו לשנידר והתחלנו טיפול פסיכולוגי ובמקביל סייעת בכיתה.הוא כבר הגיע למצב של חינוך מיוחד. בשלב זה הוא היה ללא תרופות אלא רק עם תמיכה ריגשית של המטפלת, הסיעת, חונך פרח וכמובן הבית. לאט לאט הוא החל להיתקדם גם לימודים וגם חברתית. בגיל 9 הוא עובחן כסובל מתסמונת טוראט. עשינו ניסיון נוסף עם רטלין מכיוון ששמענו על ילדים רבים שהתרופה עזרה להם מאוד. תוך שבועיים עמרה לנו הסיעת שמצבו היתדרדר וגם הילד בעצמו סיפר לנו שהוא מרגיש כאילו הכל לוחץ עליו. הוא גם היפרסנסטיבי - כלומר כל החושים עובדים חזק מידי וכניראה שהתרופה חיזקה את התופעה. מאז החלטנו לא לתת לו תרופות נוספות בעיקר כשהאפשרויות הן תרופות פסיכיטריות למיניהן שלפעמים עוזרות ולפעמים מזיקות וניתן לדעת זאת רק לפי תגובת הילד אליהן. כמובן שזה השאיר אותנו ללא פיתרון פשוט לבעיות אבל אם הרבה עבודה קשה שלו ושלנו הוא מתקדם. בעית הקשב נפתרת ע"י עבודה רבה יותר בבית. וכן ע"י סיעת צמודה בכיתה. כל ההקדמה לא באה כדי לבטל תרופה כל שהיא אלא כדי לפתוח את עיני ההורים והמטפלים לכך שיש ילדים שהתרופות לא עוזרות להם אלא מרעות את מצבם וכדי בכל מקרה לעבוד גם מהצד ההתנהגותי ולא לסמוך רק על התרוםות.
בני בן 10 . בגיל 6 אובחן עם בעיות קשב וריכוז והיפר אקטביות. בעקבות כך החל לקבל רטלין במשך כחצי שנה. לצערי לא חל כל שיפור אלא רק הרעה.בנוסף החלו ופעות תיקים שמעז החריפו. למרות זאת לא המליצו הרופאים להפסיק את התרופה. לכן החלפנו את הרופאים ואז המליצו לנו על תרופות שונות מהרטלין - פסיכיטריות. למרות הסתיגותי הרבה ניסיתי את התרופות אך מצבו המשיך להיתדרדר. בגיל 8 הגענו לשנידר והתחלנו טיפול פסיכולוגי ובמקביל סייעת בכיתה.הוא כבר הגיע למצב של חינוך מיוחד. בשלב זה הוא היה ללא תרופות אלא רק עם תמיכה ריגשית של המטפלת, הסיעת, חונך פרח וכמובן הבית. לאט לאט הוא החל להיתקדם גם לימודים וגם חברתית. בגיל 9 הוא עובחן כסובל מתסמונת טוראט. עשינו ניסיון נוסף עם רטלין מכיוון ששמענו על ילדים רבים שהתרופה עזרה להם מאוד. תוך שבועיים עמרה לנו הסיעת שמצבו היתדרדר וגם הילד בעצמו סיפר לנו שהוא מרגיש כאילו הכל לוחץ עליו. הוא גם היפרסנסטיבי - כלומר כל החושים עובדים חזק מידי וכניראה שהתרופה חיזקה את התופעה. מאז החלטנו לא לתת לו תרופות נוספות בעיקר כשהאפשרויות הן תרופות פסיכיטריות למיניהן שלפעמים עוזרות ולפעמים מזיקות וניתן לדעת זאת רק לפי תגובת הילד אליהן. כמובן שזה השאיר אותנו ללא פיתרון פשוט לבעיות אבל אם הרבה עבודה קשה שלו ושלנו הוא מתקדם. בעית הקשב נפתרת ע"י עבודה רבה יותר בבית. וכן ע"י סיעת צמודה בכיתה. כל ההקדמה לא באה כדי לבטל תרופה כל שהיא אלא כדי לפתוח את עיני ההורים והמטפלים לכך שיש ילדים שהתרופות לא עוזרות להם אלא מרעות את מצבם וכדי בכל מקרה לעבוד גם מהצד ההתנהגותי ולא לסמוך רק על התרוםות.