שלום לכולם

[סתוונית333]

הכוונה הייתה (ועודנה) לגבי נישואים הלכתיים

שנערכים במדינת ישראל ולא מחוצה לה.

 

[גארוטה]

לא, זה לא

טיפשי ולא ילדותי והרצון שלך ל"שמלה" הוא טבעי והגיוני רק שאת צריכה לעשות
לעצמך סדר בראש מה באמת את רוצה, חתונה עם רב וכתובה (שאת יודעת שלא יקרה) או שמה שבאמת
חשוב לך זה לחגוג/להצהיר קבל עם וחברים ומשפחה, את אהבתכם בלי טקסים ובלי חתימות, רק להיות
לערב אחד במרכז תשומת הלב, עם שמלה יפה ועם שותפך לחיים, לחגוג ולשמוח.

העיקר זה להיות שלמה עם ההחלטה שלך ולא לוותר לעצמך.
אין לי ספק שאם לא תשתמשי בשורש ח.ת.נ. על כל הטיותיו גם אהוב ליבך יזרום איתך.

בהצלחה

 

[מתגנב]

רק ילדים משותפים משנים את המשחק

בהנחה שהנושא הכלכלי אינו על הפרק, דהיינו שאת או הוא פוחדים להשאר בלי מפרנס, כל מה שמשנה (משפיע על תחושת השותפות, סיכויי הפרידה והקושי להפרד) זה ילדים.

 

[nirity1]

פשרה

תבקשי ממנו שתעשו איזשהי מסיבה שתחגוג את הזוגיות שלכם עם שמלה וחברים טובים ( ובלי הדודה מנתניה שבאה רק בשביל האוכל )
גם אני אנטי ממסד הרבנות וחתונות יקרות מיותרות

 

[A לוןA]

הפיתרון פשוט

אם אתם כל כך יחד, והגבר שך חייך וכל היתר- תעשו ילד.
זו מחוייבות הרבה יותר גדולה מטקס "מטופש", וזה גם יבטל את עודפי הזמן הפנוי שיש לך למחשבות והסתבכויות עם עצמך.

 

[shirael]

טקסים הם חשובים.

אני באמת מאמינה בזה, ולדעתי הרצון שלך ב"שמלה" הוא סמל לרובדים הרבה יותר עמוקים ובסיסיים. זה טבעי, אנחנו יצורים חברתיים וכל האבולוציה שלנו סבבה תמיד את הקשר בין הפרט לחברה, ובעיניי הצורך בהכרה רשמית שכזו הוא מובן ולא ילדותי בכלל.

ולכן לא ברור לי למה לא דובר כלל על טקס אלטרנטיבי. כלומר דיברתם על חתונה אזרחית ו"מסיבה" בארץ, אבל אני מתכוונת לטקס, אפילו טקס יהודי, שאין לו שום קשר לרבנות או לביורוקרטיה, ושכולו בנוי סביב הצהרת המחויבות שלכם אחד כלפי השני מול כל אוהביכם באופן הכי אישי עבורכם.

אין שום הכרח ללוות טקס כזה בנישואים אזרחיים בחו"ל. למעשה לא צריך כלום מעבר לו, שהרי אתם בכל מקרה ידועים בציבור ובכל מקרה כדאי כפי שאמרו פה לגבש הסכם משפטי לגבי חייכם המשותפים. אבל טקס אלטרנטיבי - רפורמי או אחר - יכול להוות חתונה לכל דבר, כולל שמלה וכל הסמלים שתבקשו להכניס אליו, וייתן לשניכם בדיוק את מה שאתם מבקשים - חופש.

 

[מריוס זכריה]

נסו לחשוב בצורה יצירתית

גם לי יש חלק ילדי או ילדותי, והחלק הזה שבי באופן אינסטינקטיבי רוצה ללעוג לחלק הילדותי שלך, שרוצה ללבוש עוגת קצפת ולהיות "מלכה ליום אחד".

אבל החלק הבוגר שלי מכיר בזה שהחלד הילתותי שלך לא רק לגיטמי, אלא הוא גם חשוב, ויש להתייחס אליו בחרדת קודש. באמת.

מצד שני, גם לרצונות של בן זוגך, ילדותיים או לא, יש להתייחס באותה רצינות.

לכן הכיוון הכי בריא הוא פתרון יצירתי שיבוא משניכם יחד, כצוות.
שימי לב: לא פתרון שיבוא ממך ואת דחפי לו לגרון שהוא ירגיש "כאילו זה בא ממנו", אלא משהו באמת אמיתי.
משהו שבנוי על אהבה משותפת של שניכם.
למשל, אם הוא אוהב טיפוס הרים ואת אוהבת שמלות, תעשו נשף שמלות על פסגת הר. או משהו כזה, את מבינה את כוונתי.
משהו שיהיה בו גם מענה לרצון העמוק שלך, וגם מענה לשלו.

ולהלן מתכון לפעולה:
כצעד ראשון שתפי אותו בדילמה שלך, כולל בחרטה שלך על מה שאמרת לו עד עכשיו. עכשיו את אומרת לו את האמת שלא יכולת להגיד קודם. זה מכובד ולגיטימי.
צעד שני, יחד עם הראשון, תבטיחי לו שאת לא מתכוונת בשום אופן לכופף את ידו, וגם לא לעשות לא מניפולציות
בקשי ממנו לעשות חשיבה משותפת על העניין, לא באותו רגע, אלא בעתיד - בעוד יום, יומיים, או שבוע שבועיים.
הקפידי שכשתגיע השיחה היא באמת תהיה בסגנון סיעור מוחות, כיפי ופאן, ולא מעטה מניפולטיבי להפעלת לחץ.
ואחרון אחרון חביב: אל תצפי שהפתרון יימצא מהר! אם זה יקח שנה ואפילו שתיים - זה עדיין בסדר! תני לתהליך לעבוד.
כמובן ייעוץ זוגי תמיד יכול להוות כלי עזר.

 

[savta112]

אני מהצד השני

לא מתחברת לקונספט של חתונה, גם אל חתונות של אחרים אני משתדלת לא להגיע כי אני סובלת בהן.
אני תוהה לפעמים אם אני מרגישה ככה כי אני עוד לא מצאתי את הבנאדם המתאים ונוטה לחשוב שזה לא קשור, שאני פשוט לא מרגישה שחתונות זה דבר רומנטי במיוחד, ואולי זה גם קשור לזה שהורי התגרשו כשהייתי מאוד קטנה, כלומר נשואין לא נתפס אצלי כמשהו שנמשך לנצח.

אני חושבת שאם הייתי מאוד בטוחה בקשר שאני נמצאת בו ובן הזוג היה מאוד רוצה להתחתן, הייתי עושה את זה בשבילו, כדי לשמח אותו וכי זה חשוב לו.

אם מבחינתו זה עניין שולי וחסר משמעות, קשה לי להבין למה שיתנגד כל כך.
אם הוא אוהב אותך ויבין עד כמה עמוק את מרגישה לגבי זה, אני מאמינה שהוא יסכים לעשות את זה בשבילך.

 

[Another Girl]

מבינה אותך

בתור אחת שהמון שנים הייתה נגד חתונה ונגד רבנות. מאז היא הספיקה להכיר את הגבר הכי טוב בעולם ועכשיו מה שנשאר זה רק האנטי המוחלט לרבנות.

בכל אופן, מה שאני מנסה להגיד זה שאנשים משתנים. מה שחשבת בגילאי העשרה לא בהכרח יהיה נכון בגילאי העשרים וה-30. אנחנו מתבגרים, אנחנו חווים דברים שמשנים את תפיסות עולמנו וזה לגיטימי ובסדר. זה לא הופך אותך לרמאית. זה לגיטימי שמה שמבחינתך פעם היה זניח הפך לחשוב. וכן, אני יכולה להבין את זה. הרצון להתמסד ולהיות "כמו כולם" הוא ברמת הבלתי רצוני, ואולי מסיבה טובה.
כמו שאמרו לפניי, אני חושבת שאלו בדיוק המקרים בהם נמדד הקשר. ביכולת לפשר ולמצוא את העמק השווה בין שני רצונות מנוגדים מבלי לשבור את הכלים לגמרי. נכון, חתונה בחו"ל ואירוע נלווה בארץ זה לא האידיאל, אבל זה בהחלט הרע במיעוטו. וזה יאפשר לשניכם לעשות את זה בלי תחושת התעוקה והכפייה של לעשות את זה דרך הרבנות (רק אל תתפתו להצעות להיעזר ב"צהר", אה?). אגב, גם האירוע עצמו, שאולי הוא המפחיד, לא חייב להיות כזה. לא כל אירוע הוא שופרות וזיקוקים וקובי פרץ, וגם את זה אפשר להסביר לו ולנסות לחשוב (אפילו לפני השיחה איתו) על קונספט קצת יותר סולידי שירגיש איתו בנוח.

ואני חושבת שאם הוא אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו והוא באמת רואה את חייו לצידך - לא על הדבר הזה תקומו ותיפלו. אבל הוא כן יצטרך ללכת לקראתך בעניין הזה, כי גם להפך יש משמעות.

 

[אייבורי]

למה

למה הוא צריך ללכת לקראתה ?

היה להם הסכם זוגי ברור, זוגיות אין חתונה אאוט

אז למה שהוא יוותר ?

 

[Another Girl]

כי היא השתנתה.

וזה בוער בה. נכון שזה לא אשמתו, ולא אשמתה, אבל זה מה המצב ועם זה צריך לעבוד. אז האופציות הן שהיא תיחנק עם זה עד שהיא תתפוצץ, ואיתה הזוגיות הזו, או שייפרדו בהסכמה למרות האהבה הגדולה שיש שם או שהוא יחליט שהוא מוותר קצת כדי ללכת לקראתה. מה עדיף?

 

[אייבורי]

תשמעי רעיון גאוני

שהיא תוותר למרות שזה בוער לה.

 

[ויקה1222]

קצת הנמכת את עצמך

היה לך מאוד חשוב להיות עם הבחור ולכן התאמת את עצמך אליו. את רוצה להתחתן ורצית להתחתן, אבל הבחור שלך הבהיר לך שאין מצב ונאלצת להסכים. האהבה זה הכל, נכון? מעניין שלמרות האהבה הגדולה הוא יודע יפה מאוד לשמור על העקרונות הנעלים שלו ומי שמוותר ומתוסכל זו את. יותר מזה, הוא הצליח לגרום לרצון נורמלי ולגיטימי שלך להתחתן להיראות כמו משהו לא רציני וילדותי. את הלא רצינית, שחושבת על שקים ושמלות לבנות בעוד הוא, אדם בעל עקרונות שלא מוכן לעשות משהו שהוא סולד ממנו ולא חלילה אדם לא בוגר שחרד מהתחייבות ומלביש את חוסר רצונו להתחתן איתך (כן, איתך) בכיסוי של סלידה מהרבות, חוסר רצון להרוס את אהבתכם (איזה תירוץ עלוב ולא מקורי) ושאר הירקות. וכמובן ש"מה שחשוב זו האהבה" פועל רק בכיוון אחד.

מה שיוצא הוא שיש שני אנשים "מאוהבים עד מעל הראש", כאשר אחד מהם רוצה משהו ואילו השני רוצה משהו אחר ומשום מה הוחלט שלרצות להתחתן זה ילדותי ואילו לא לרצות להתחתן זה מתקדם ובוגר וכמובן שההחלטה שהתקבלה היא לפי רצונו של אחד הצדדים (היותר חזק והיותר בטוח). את נדרשת לוותר על משהו מאוד חשוב לך כי הוא היה מעשי מספיק (גם אם מאוהב) כדי להבהיר לך את זה מההתחלה וכך הוא יכול להמשיך ולהתכחש לעובדה שאת נחנקת עם הרצון שלך (ואני לא מאמינה שהוא לא מודע לרצון הזה, לא סתם הוא שאל אותך שוב ושוב אם את בטוחה שאת שלמה עם הידיעה שאף פעם לא תתחתנו) ואילו את ממשיכה להתבשל בתוך הרצון הזה ורק לחייך ולהגיד לו שכן.
ואחרי כל זה, את זו שמרגישה שהולכת אותו שולל, את כועסת על עצמך ואת האשמה במצב, הבחור קוסם, אין מה לומר. גם מצליח להיות איתך ולא להתחתן איתך בלי שתבעטי בו וגם , את היא שמפחדת לאכזב אותו.

מה אני אגיד לך, לרצות להתחן זה לא ילדותי ולא מטופש, זה הרצון שלך והוא לגיטימי ומובן, השאלה היא מה את מוכנה לעשות כי את נשמעת מאוד לא שלמה ואומללה. אולי תפסיקי ללגלג על כל מי שמתחתנת ולספור את כמות המתגרשים ותהיי שלמה סוף סוף עם רצונך המאוד מובן. מותר לך. מכאן אפשר להמשיך הלאה כדי להימנע מחיים של תסכול תמידי, כאמור יש אופציות רבות כולל חתונה בחו"ל או טקס אלטרנטיבי צנוע כלשהו, כיוון שמה שחשוב זו האהבה, אולי הבחור יתפשר על אחת האלטרנטיבות הקיימות למיסוד היחסים כדי לגרום אושר לאישה שאותה הוא אוהב כי חתונה היא לא רק "מה יגידו ההורים" ואיזה שקים תקבלו, זה גם אירוע חגיגי שבו הוא מתחייב אליך ואת מתחייבת אליו (כן, אני יודעת, הרבה מתגרשים אחר כך) .

ודרך אגב, יש לא מעט מקרים, בהם זוג נפרד כי הגבר (לרוב זה הגבר גם אם לא תמיד) לא רצה להתחתן ולאחר תקופת מה , הוא פוגש מישהי ופתאום העקרונות נעלמים והוא מתחתן תוך תקופה קצרה.