שלום ילדונט
חבל לי שאת מרגישה ככה לגבי הפורום, בדבר אחד אני מסכים איתך, שאחד הדברים שחסרים בפורום הזה, הוא רב - שיח ואפילו דו - שיח. אני לא יודע אם שלחנו אותך לחפש בשרשורים קודמים, אך יש כאן דברים שמאד מתסקלים. אחד הדברים שמתסקלים אותי הוא שחלק מהחברים (לא כל הזמן אבל הרבה פעמים לא מתייחסים לאחרים) מישהו אומר משהו, אף אחד לא עונה. מישהו שואל, אף אחד לא עונה. לא פחות נפוץ, מישהו שואל, עונים לו והוא לא חוזר אפילו להגיד מילה, תודה, זה עזר לי, זה לא עזר לי, מזהו. יש הרגשה שכותבים על הקיר. אם אני למשל כותב משהו ואחרי שעתיים מישהו בא ושואל בדיוק אותה שאלה, איך אני צריך להרגיש? אני צריך לבזבז זמן ולחזור שוב על הדברים? אני חושב שלא. אני לא חושב שמישהו כאן מנע כניסה של חדשים אבל אני יכול למנות לך עשרות של כותבים שרשמו הודעה אחת, ולא חזרו יותר. תביני דבר אחד, התמיכה כאן ניתנת בהתנדבות, כל אחד שנותן כאן משהו לוקח את זה ממקום אחר, מזמן עבודה, מזמן שהיה צריך להיות מוקדש למשפחה, לחברים, למשימות יומיומיות, הדבר יכול לבוא רק מתוך רצון ומתוך אהבה, הנתינה הזאת מרוקנת ולפעמים אפילו שורפת. כן ילדונת, לשבת ולכתוב למישהו הודעה חצי שעה ואחרי זה לא לקבל אפילו מילה, מרוקן אותך ושורף אותך. לשבת בצד ולמטוח ביקורת, זה חשוב, אך זאת חוכמה קטנה מאד. עד שאני לא קמתי לעשות מעשה ולהקים את הפורום הזה ועד שעוד כמה חברה´ לא נרתמו למשימה והתחילו לכתוב, לא היה כלום. וואקום. נאדא. מה שהולך כאן לא נראה לך? תקומי על הרגליים האחוריות ותתני יד. תאמיני לי נקבל אותך בזרועות פתוחות. מי שלא עושה, גם לא טועה, אך אני מעדיף לעשות ומידי פעם לטעות, מעשר לתת לחיים לעבור על ידי בלי לעשות משהו.