שלום לכולם

[L i z a r d]

בקשר לשני השאלות הראשונות:

אדם בקשב השלישי הוא לא "אדם" - כל הישות שלו מתפרשת עד אינסוף. כפי שהבנתי גופו הפיסי נעלם(כמו כן גופי האנרגיה שלו וכו´). כפי שאני מבין הקשב השלישי מתואר כמעין חמיקה מהמוות. בקשר לשאר, אני מציע לך לא לנסות להבין את זה יותר מדי ותת לדברים לזרום באופן הטבעי.

 

[KEiN]

לתת להסברים לזרום

אבל אין הסברים אתם מסבירים מנק´ הנחה שאני יודע את מה שאתם יודעים, אתם מדברים סינית...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif כדי לנסות להבין את הקשב השלישי

דמיין לעצמך שכל היקום הוא אתה. לא הגוף כמובן... אלא העצמיות שלך. אין דבר מלבדך. אין אפילו חושך או פחד. הכל אחדות אחת שמעבר לתיאור. אין אפילו מחשבה או רגש, רק הוויה אינסופית וטהורה. הרמוניה מוחלטת ואושר מוחלט וחסר הפרעה. חופש מוחלט ללא גבולות... שכן הכל רווי בך ואין דבר השונה ממך לכן אין בך דיס-הרמוניה או כאב שיעיב עליך. זהו השלם שהוא יותר מסך כל חלקיו.

 

[KEiN]

אז לפי כך

לא צריך את הקשב השני כדיי להגיע לשלישי בעצם הקשר היחיד בניהם ששניהם מתחילים ב´קשב´

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif בערך, אבל לא מדוייק

הקשב הראשון והשני הם שני קטבים. אם אין מה שיאזן את הקשב הראשון אינך יכול להגיע לשלישי. מצד שני "מדיטציה" זה בדיוק התכוונות לקשב השלישי, אבל היא אפשרית רק כאשר אינך צמוד מידי לקשב הראשון, אחרת אתה כל הזמן רץ אחרי רשימות המלאי של עצמך.

 

[KEiN]

לא הבנתי בדיוק מה הם רשימות המלאי..

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif רעיונות, מחשבות, זכרונות...

 

[KEiN]

../images/Emo12.gif ../images/Emo35.gif

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif תיאור העולם בקשב הראשון עשוי

מרשימות. יש לנו רשימות שלמות מי אנחנו, מה עשינו, מה אנחנו רוצים, מהו העולם, מה כל דבר בו וכו´. רשימות על גבי רשימות של תיאורים שאף פעם אינם מספקים ולכן צריך לעדכן אותם כל הזמן. אפילו קורות החיים של אדם הן "רשימת מכולת" כזו ועי ידי רשימה כזו הוא מגדיר את עצמו.

זהו. התעייפתי...

 

[KEiN]

וזה ? רע\ טוב? מועיל מזיק?

ואל תיתנו לי תשובה מתחכמת בבקשה...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif מזיק מאוד

אבל הכרחי מסתבר. ברגע שאינך המציאות הינך נאלץ לתאר את המציאות. "פתאום" אתה נזקק ל"רשימות" ארוכות של תיאורים כדי להבין מי אתה ומה אתה עושה. בשלב מסויים אתה מתחיל לחיות את הרשימות במקום את החיים עצמם, וזה עצוב מאוד. בזבוז אמיתי. אבל אחרי שאתה מתייאש מלחיות אותן אתה מתחיל להבין שטעית והחיים זה משהו אחר לגמרי. בהתחלה אתה נזרק לקשב השני שהוא תיאורים חלופיים של ה"מציאות", אחר כך אם יש לך מזל (עוצמה) אתה זונח גם את זה מאזן את עצמך ומתמזג עם עצמך. אפשר היה לומר כי כל הסיפור הזה מיותר, אלא שבתהליך הזה אתה מרויח משהו חשוב. המשהו הזה זו מודעות. לפני ש"נולדת" היית חופשי כמו הרוח והמים. בסוף אתה חופשי כמו האינסוף המודע לעצמו.

 

[L i z a r d]

חחחחחחח

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif אין סיכוי לפספס אותו

כי במילא רק הוא קיים. שני הקשבים הראשונים הם שני קטבים של תנועה המתרחשת במוחלט. כשהתנועה "תדעך" (ובסופו של דבר היא תדעך) הכל יחזור אל המוחלט. זהו רק עניין של זוית ראייה: מזווית ראייה של אדם - יש אפשרות לפספס. מזוית הראייה של האינסוף - אין. אני מכוון אל האינסוף.

 

[KEiN]

משהו

אוליי ברגע זה אתה נורא רוצה להגיע לקשב השלישי אבל ברגע שתגיע לשם, מיכוון שתהיה בהרמוניה זה לא ישנה לך אפילו לא במעט...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif

 

[KEiN]

מה אתה צוחק? ../images/Emo13.gif

 

[L i z a r d]

וכשמתים?

האם יש לך מושג מה קורה אז? המצב שבו אין מספיק אנרגיה להגיע למצב תודעה של "קשב שלישי" לפני שמתים מוכר לכולנו.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif השאלה מהיכן מסתכלים

אם מביטים מנקודת המבט של ה"אדם" החושש לפספס - הפיספוס מוחלט. אם מבינים שאין סיכוי לפספס כי הקשב השלישי הוא כל שקיים, גם חוסכים דאגה ואנרגייה וגם מבינים את האמת שמעבר לזמן. הרי הזמן אינו קיים, ו"בסוף" במילא הכל זורם אל המוחלט.

 

[L i z a r d]

אבל זה לא מחייב לגבי המודעות.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif למודעות אין גבולות. הם אשלייה.