שלום לכולם

[Ja niv]

שלום לכולם

בחודשים האחרונים הגעתי למסקנה שאין.
התורה אינה פרי כתיבת האלוהים והמצוות הם התפתחות וכתיבה של אנשים במשך תקופות שונות.
נראה לי שכבר מאוחר מדי. אני בן 40 , אב ל4 ילדים שהגדול בישיבה תיכונית.
הייתי דתי-לאומי (קצת לייט) ובחוץ אף נראה כך ומתנהג כך אבל עכשו בפנים פשוט מסתכל על כל הריטואלים מהצד ויודע שאני לא שייך.
לפעמים אני חושב איך כולם עדיין מאמינים? איך גיליתי את האור והם לא. (קצת בציניות

)

בכל מקרה, קשה לי להאמין שאצא מהסטטוס הזה (של כופר דתי לייט בהסתרה), אני מפחד לעשות מהפכה בבית במיוחד לילדים.
משיטוט בעבר ראיתי שלא כולם פה בשנות העשרים ויש גם בעלי משפחות, האם יש למשהו ניסיון עם מצב כזה שעשה שינוי או שלא?

שמח להצטרף
יניב

 

[ילדה טובה3]

ברוך הבא

יש גם פורום חרדים בעל כורחם- לאנשים כמוך
בהצלחה בכל מה שתבחר

 

[Ja niv]

תודה ילדה, הנקודה היא שאני לא חרדי

"בהצלחה בכל מה שבחחר" התכוונת לאחזה פורום

 

[ילדה טובה3]

זה מיועד לכל מי שחי חיים כפולים- כמוך למשל

 

[Sonic hedgehog]

לי תמיד מפריע במצבים האלו

איך מסתירים דבר כזה מהותי מבן הזוג, לפחות לי זה נראה כמו בגידה (או שאולי זה לא עניין מהותי מבחינתך או שיש משהו אחר שאני מפספסת)

 

[vanity of vanities]

בגידה? הרחקת לכת.

מדובר במערכת אמונות ודעות שאם כי ברור שכדאי לשתף את בן או בת הזוג בשינוי שקרה, אבל לכדי בגידה לא הגיע.

 

[Sonic hedgehog]

אמרתי שכך זה נראה בעיני

אתה בהחלט יכול להרגיש אחרת. מדובר על פרט מהותי מחייו משהו שמשנה את צורת המבט שלו על החיים גם אם לא את התנהגותו, לא להעלות כזה פרט חשוב בשיחה עם בת הזוג מרגיש לי כמו בגידה באמון שלה= בגידה.

 

[Ja niv]

אישתי יודעת

דיברתי איתה והיא יודעת את דיעותי למרות שאני לא חושף אותה ל"חטאים" שלי אלא עושה אותם בצנעה (כדי לא לצרום לה)
אני מקווה לסחוף אותה איתי אבל העניין לא פשוט .
היא לא כועסת ומקבלת את זה.
הבעייה היא בעיקר אם ואיך אומרים לילדים (ובעיקר למה?)
המשמעויות לכך הם רבות.

בקיצור נחיה ונראה , גם אני הפתעתי את עצמי במהירות ובעומק ה"כפירה" שלי.

 

[כבשה תוהה]

אם אשתך יודעת אז זה נפלא

למה אתה מרגיש צורך לספר לילדים?

 

[Sonic hedgehog]

מסכימה עם כבשה

לא בטוחה שצריך לשתף את הילדים

 

[Ja niv]

אם בגיל 14 אביך היה אומר לך שהוא חוזר בשאלה

האם לא היה לך יותר קל? האם היית מעדיפה את זה?
הטיעונים בעד לספר לילדים הם כדי שלהם לא יהיו את ההתחבטויות שלנו.
כדי שהם לא יחיו בתחושה של אשמה ופחד בתוך הדת.
כדי שיהיה להם יותר זמן ללמוד דברים אחרים / להרחיב אופקים ולפתח תחביבים על חשבון כ 18 שעות לימוד שבועיות של לימודי גמרא ולימודי "קודש"
כדי שנוכל ללכת יחד לים בשבת ולאכול היכן שאנו רוצים ולא לבזבז את כל שישי בהכנות לשבת ואת שבת בהסתגרות.
כדי שיוכלו לבקר את סבא וסבתא אפילו פעם בשבוע ולא רק אם ישנים שם כל השבת.

נגד לספר לילדים:
כמובן למנוע מהפיכה רבתי ועירעור ערכים. דבר שיוכל להוביל לחוסר אימון בהורים ואולי בעצמם ואיני יודע מה סופו.
כל הקטע החברתי של הנוכחי מתערער. אם הבן שלי חולם להיות מדריך בבני עקיבא אז זה יכול לסתום את הגולל על זה.
כניסה לעולם חברתי חדש אם עושים שינויים דרסטיים. להכנס לחברה חדשה עם קודים אחרים בו אתה אואטסיידר - לא פשוט.

לכן האידיאל (יותר נכון הפשרה הטובה היותר) זה לעשות שינוי אבל להשאיר את הילדים בחברה הנוכחית ובמסגרות הנוכחיות.

 

[כבשה תוהה]

התלבטות מטורפת ללא ספק

אישית האינסטינקט שלי אומר שלא הייתי רוצה לעשות שינוי בחיי בגיל 14 אלא הייתי מעדיפה לחכות עם זה עד גיל 18 אבל זה בגלל שלא היה לי כל כך רע כבחורה דתית בגיל הזה וגם לא היתה לי את הבשלות שצריך בשביל התמודדות ולבטים בגיל כל כך צעיר.

הרעיון להשאיר את הילדים במסגרות שלהם ולעשות את השינוי לאט ובהדרגה נשמעת לי האפשרות הטובה ביותר בהתחשב במצב.

 

[Sonic hedgehog]

אני חושבת שהם בגיל שהם יכולים להגיע להחלטות

לבד כך שלא הייתי יוצאת בהכרזה על האמונות שלי ומערערת את עולמם אבל כן הייתי שואלת שאלות עם העניין עולה בשיחה שמאפשרות להם נקודת מבט אחרת על השקפת עולמם (מבלי להגיד להם בהכרח את מה שאתה מאמין).

 

[יוצא ללא שאלה]

אין ספק שזה אינו מצב קל

ולפי ראייתי, כל ילד בפני עצמו צריך לדעת אם ראוי להעלות זאת בפניו או לא.

בכל אופן אם נדבר עליי בהקשר הזה, בגיל 14 הייתי די חזק באמונה ולא חושב שזה היה משנה את הדעות שלי לגמרי עם ההורים היו חוזרים בשאלה. (יש לציין שכבר היו לי אחים שיצאו כשהייתי באותו גיל).

מבחינות מסוימות זה יותר קל ״שב ואל תעשה״, מה שחשוב לי להגיד שאסור להיתקע על זה ויש צורך לשקול באותו כמות את ההחלטה הפנימית לצאת בשאלה ולהסביר זאת בהדרגה לילדים - והם מספיק חכמים להבין מה הם רוצים וחושבים יחד עם זאת שאין להרחיק רגשית לא משנה מה יחליטו.

נקודה חשובה מאוד לשקול לצד החיובי לספר לילדים ובזה אני גם חולק על המגיבים כבשה, סוניק וכו׳ - אם למפרע האופציה הזאת הייתה מונחת על שולחני אז ואחרי החלטה הייתי מחליט לשנות מסלול חיים - זה היה משנה לי את כל מציאות החיים, ההשכלה, הצבא, ההיכרויות, הבדלים שמיים וארץ!

אם תחשוב על זה, ותראה שעוד כמה שנים חלק או כולם יחליטו שהם יוצאים בשאלה - למה שתקונן בליבם המחשבה של החמצת שנים מעולות שהיה אפשר לנצלם לטובת עתיד פי כמה יותר טוב? ורגע של אמת, גם לי מחשבות אלו עולות, וגן בזמנים שהם לא, הם קיימים בתת מודע.

כדאי לחשוב ולהפוך בהחלטות אלו הרבה, כי כל יום שעובר זה משפיע בגדול אם הם יצטרכו לגלות שהם רוצים לצאת בשאלה אבל באיחור של שנים.

שוב, יכול להיות שהם לא ירצו כלל לשמוע איתך ואולי אפילו התרחקו ממך - אבל איל אפשר לדעת?

שיהיה לך הרבה בהצלחה.

 

[מזגזגת2]

לדעתי את צודקת

גם אני מרגישה כמוך ואפילו אוסיף הסבר:
לפי הדת אהבת ה' קודמת לאהבת ילדים או לאהבת אישה (פלא יועץ בערך אהבה)
ואם כך, חוסר באהבת ה' עפ"י ההשקפה הדתית אפילו גדול מחוסר אהבה לבעל, בגידה באלוהים שווה חמורה מבגידה בבעל.
מקווה שיצאתי ברורה.

 

[furret]

לא, לא יצאת ברורה

אלא אם כן התכוונת להגיד שהבחור היקר פה (ואני אומר יקר לא בציניות אלא ברצינות) הוא בוגד בגלל שהוא לא מאמין באלוהים.

 

[מזגזגת2]

אכן

כמו שאמרה סוניק, בגידה באמון זו גם בגידה.
ואצל דתיים להפסיק להאמין באלוהים זו בגידה באמון

 

[זיגי13]

אני לא חושב

שאלוהים מתרשם ממי שמפסיק להאמין בו, אמונה היא עניין פרטי ואישי.
להגיד שיש כאן בגידה באמון זו הפרזה אנשים עוברים כל מיני דברים בחיים, מי שהיה מאמין בגיל עשרים ייתכן וישנה את השקפתו בגיל ארבעים, וגם להיפך מכך זה לא אומר שהוא מפר אמון

 

[מזגזגת2]

גם אני לא.

אך ההשקפה החרדית לעניין שונה.
כמו שפירטתי למעלה מהספר "פלא יועץ"

 

[זיגי13]

אנחנו מסכימים

שהאמונה באלוהים אינה שייכת לקטגוריית "נאמנות" בין בני זוג, וההשקפה החרדית היא נגזרת של עולם שהיה ואיננו (השטאטאל)
והחרדים הקלאסיים שהזכרת מי מספריהם, מנסים לקומם דבר שהיה ונכחד מהעולם.
חבל שאנשים מזהים את האמונה באלוהים , עם הדוגמה החרדית שצמחה באירופה במאה ה-19-18 ונכחדה כמעט לחלוטין בשואת אירופה
הבחור לעיל, יכול להיות איש משפחה נאמן ביותר ואהוב, אבל מה לעשות האמונה אצלו כבר לא מה שהייתה פעם, זה לא אומר שהוא לא אוהב יותר את זוגתו ואת משפחתו. וכן להיפך