שלום לכולם

Ja niv

New member
שלום לכולם

בחודשים האחרונים הגעתי למסקנה שאין.
התורה אינה פרי כתיבת האלוהים והמצוות הם התפתחות וכתיבה של אנשים במשך תקופות שונות.
נראה לי שכבר מאוחר מדי. אני בן 40 , אב ל4 ילדים שהגדול בישיבה תיכונית.
הייתי דתי-לאומי (קצת לייט) ובחוץ אף נראה כך ומתנהג כך אבל עכשו בפנים פשוט מסתכל על כל הריטואלים מהצד ויודע שאני לא שייך.
לפעמים אני חושב איך כולם עדיין מאמינים? איך גיליתי את האור והם לא. (קצת בציניות
)

בכל מקרה, קשה לי להאמין שאצא מהסטטוס הזה (של כופר דתי לייט בהסתרה), אני מפחד לעשות מהפכה בבית במיוחד לילדים.
משיטוט בעבר ראיתי שלא כולם פה בשנות העשרים ויש גם בעלי משפחות, האם יש למשהו ניסיון עם מצב כזה שעשה שינוי או שלא?

שמח להצטרף
יניב
 

Ja niv

New member
תודה ילדה, הנקודה היא שאני לא חרדי

"בהצלחה בכל מה שבחחר" התכוונת לאחזה פורום
 

Sonic hedgehog

New member
לי תמיד מפריע במצבים האלו

איך מסתירים דבר כזה מהותי מבן הזוג, לפחות לי זה נראה כמו בגידה (או שאולי זה לא עניין מהותי מבחינתך או שיש משהו אחר שאני מפספסת)
 
בגידה? הרחקת לכת.

מדובר במערכת אמונות ודעות שאם כי ברור שכדאי לשתף את בן או בת הזוג בשינוי שקרה, אבל לכדי בגידה לא הגיע.
 

Sonic hedgehog

New member
אמרתי שכך זה נראה בעיני

אתה בהחלט יכול להרגיש אחרת. מדובר על פרט מהותי מחייו משהו שמשנה את צורת המבט שלו על החיים גם אם לא את התנהגותו, לא להעלות כזה פרט חשוב בשיחה עם בת הזוג מרגיש לי כמו בגידה באמון שלה= בגידה.
 

Ja niv

New member
אישתי יודעת

דיברתי איתה והיא יודעת את דיעותי למרות שאני לא חושף אותה ל"חטאים" שלי אלא עושה אותם בצנעה (כדי לא לצרום לה)
אני מקווה לסחוף אותה איתי אבל העניין לא פשוט .
היא לא כועסת ומקבלת את זה.
הבעייה היא בעיקר אם ואיך אומרים לילדים (ובעיקר למה?)
המשמעויות לכך הם רבות.

בקיצור נחיה ונראה , גם אני הפתעתי את עצמי במהירות ובעומק ה"כפירה" שלי.
 

Ja niv

New member
אם בגיל 14 אביך היה אומר לך שהוא חוזר בשאלה

האם לא היה לך יותר קל? האם היית מעדיפה את זה?
הטיעונים בעד לספר לילדים הם כדי שלהם לא יהיו את ההתחבטויות שלנו.
כדי שהם לא יחיו בתחושה של אשמה ופחד בתוך הדת.
כדי שיהיה להם יותר זמן ללמוד דברים אחרים / להרחיב אופקים ולפתח תחביבים על חשבון כ 18 שעות לימוד שבועיות של לימודי גמרא ולימודי "קודש"
כדי שנוכל ללכת יחד לים בשבת ולאכול היכן שאנו רוצים ולא לבזבז את כל שישי בהכנות לשבת ואת שבת בהסתגרות.
כדי שיוכלו לבקר את סבא וסבתא אפילו פעם בשבוע ולא רק אם ישנים שם כל השבת.

נגד לספר לילדים:
כמובן למנוע מהפיכה רבתי ועירעור ערכים. דבר שיוכל להוביל לחוסר אימון בהורים ואולי בעצמם ואיני יודע מה סופו.
כל הקטע החברתי של הנוכחי מתערער. אם הבן שלי חולם להיות מדריך בבני עקיבא אז זה יכול לסתום את הגולל על זה.
כניסה לעולם חברתי חדש אם עושים שינויים דרסטיים. להכנס לחברה חדשה עם קודים אחרים בו אתה אואטסיידר - לא פשוט.

לכן האידיאל (יותר נכון הפשרה הטובה היותר) זה לעשות שינוי אבל להשאיר את הילדים בחברה הנוכחית ובמסגרות הנוכחיות.
 
התלבטות מטורפת ללא ספק

אישית האינסטינקט שלי אומר שלא הייתי רוצה לעשות שינוי בחיי בגיל 14 אלא הייתי מעדיפה לחכות עם זה עד גיל 18 אבל זה בגלל שלא היה לי כל כך רע כבחורה דתית בגיל הזה וגם לא היתה לי את הבשלות שצריך בשביל התמודדות ולבטים בגיל כל כך צעיר.

הרעיון להשאיר את הילדים במסגרות שלהם ולעשות את השינוי לאט ובהדרגה נשמעת לי האפשרות הטובה ביותר בהתחשב במצב.
 

Sonic hedgehog

New member
אני חושבת שהם בגיל שהם יכולים להגיע להחלטות

לבד כך שלא הייתי יוצאת בהכרזה על האמונות שלי ומערערת את עולמם אבל כן הייתי שואלת שאלות עם העניין עולה בשיחה שמאפשרות להם נקודת מבט אחרת על השקפת עולמם (מבלי להגיד להם בהכרח את מה שאתה מאמין).
 
אין ספק שזה אינו מצב קל

ולפי ראייתי, כל ילד בפני עצמו צריך לדעת אם ראוי להעלות זאת בפניו או לא.

בכל אופן אם נדבר עליי בהקשר הזה, בגיל 14 הייתי די חזק באמונה ולא חושב שזה היה משנה את הדעות שלי לגמרי עם ההורים היו חוזרים בשאלה. (יש לציין שכבר היו לי אחים שיצאו כשהייתי באותו גיל).

מבחינות מסוימות זה יותר קל ״שב ואל תעשה״, מה שחשוב לי להגיד שאסור להיתקע על זה ויש צורך לשקול באותו כמות את ההחלטה הפנימית לצאת בשאלה ולהסביר זאת בהדרגה לילדים - והם מספיק חכמים להבין מה הם רוצים וחושבים יחד עם זאת שאין להרחיק רגשית לא משנה מה יחליטו.

נקודה חשובה מאוד לשקול לצד החיובי לספר לילדים ובזה אני גם חולק על המגיבים כבשה, סוניק וכו׳ - אם למפרע האופציה הזאת הייתה מונחת על שולחני אז ואחרי החלטה הייתי מחליט לשנות מסלול חיים - זה היה משנה לי את כל מציאות החיים, ההשכלה, הצבא, ההיכרויות, הבדלים שמיים וארץ!

אם תחשוב על זה, ותראה שעוד כמה שנים חלק או כולם יחליטו שהם יוצאים בשאלה - למה שתקונן בליבם המחשבה של החמצת שנים מעולות שהיה אפשר לנצלם לטובת עתיד פי כמה יותר טוב? ורגע של אמת, גם לי מחשבות אלו עולות, וגן בזמנים שהם לא, הם קיימים בתת מודע.

כדאי לחשוב ולהפוך בהחלטות אלו הרבה, כי כל יום שעובר זה משפיע בגדול אם הם יצטרכו לגלות שהם רוצים לצאת בשאלה אבל באיחור של שנים.

שוב, יכול להיות שהם לא ירצו כלל לשמוע איתך ואולי אפילו התרחקו ממך - אבל איל אפשר לדעת?

שיהיה לך הרבה בהצלחה.
 

מזגזגת2

New member
לדעתי את צודקת

גם אני מרגישה כמוך ואפילו אוסיף הסבר:
לפי הדת אהבת ה' קודמת לאהבת ילדים או לאהבת אישה (פלא יועץ בערך אהבה)
ואם כך, חוסר באהבת ה' עפ"י ההשקפה הדתית אפילו גדול מחוסר אהבה לבעל, בגידה באלוהים שווה חמורה מבגידה בבעל.
מקווה שיצאתי ברורה.
 

furret

New member
לא, לא יצאת ברורה

אלא אם כן התכוונת להגיד שהבחור היקר פה (ואני אומר יקר לא בציניות אלא ברצינות) הוא בוגד בגלל שהוא לא מאמין באלוהים.
 

מזגזגת2

New member
אכן

כמו שאמרה סוניק, בגידה באמון זו גם בגידה.
ואצל דתיים להפסיק להאמין באלוהים זו בגידה באמון
 

זיגי13

New member
אני לא חושב

שאלוהים מתרשם ממי שמפסיק להאמין בו, אמונה היא עניין פרטי ואישי.
להגיד שיש כאן בגידה באמון זו הפרזה אנשים עוברים כל מיני דברים בחיים, מי שהיה מאמין בגיל עשרים ייתכן וישנה את השקפתו בגיל ארבעים, וגם להיפך מכך זה לא אומר שהוא מפר אמון
 

מזגזגת2

New member
גם אני לא.

אך ההשקפה החרדית לעניין שונה.
כמו שפירטתי למעלה מהספר "פלא יועץ"
 

זיגי13

New member
אנחנו מסכימים

שהאמונה באלוהים אינה שייכת לקטגוריית "נאמנות" בין בני זוג, וההשקפה החרדית היא נגזרת של עולם שהיה ואיננו (השטאטאל)
והחרדים הקלאסיים שהזכרת מי מספריהם, מנסים לקומם דבר שהיה ונכחד מהעולם.
חבל שאנשים מזהים את האמונה באלוהים , עם הדוגמה החרדית שצמחה באירופה במאה ה-19-18 ונכחדה כמעט לחלוטין בשואת אירופה
הבחור לעיל, יכול להיות איש משפחה נאמן ביותר ואהוב, אבל מה לעשות האמונה אצלו כבר לא מה שהייתה פעם, זה לא אומר שהוא לא אוהב יותר את זוגתו ואת משפחתו. וכן להיפך
 
למעלה