שלום לכולם.

[shukshuk1]

שלום לכולם.

אומר רק שאני עמוק עמוק בארון ואין בעולם אדם שיודע על נטייתי וגם מכיר אותי אישית מלבד אחד מרבותיי שאין לי כל קשר איתו היום. אני נשוי ואבא וילדיי הם אהבת חיי הגדולה. אני מודע היטב לנטייתי מגיל 14 בערך. מעולם לא הייתי עם גבר, אפילו לא ב"קטנה" ושנים רבות למרות משיכתי העזה לגברים הייתי בטוח שאני מאלה שכלל לא יכולים להתאהב (אלא רק להמשך...) ננעלתי בתוך עצמי והצגתי לעולם את מה שהוא רוצה לראות...אלא שפתאום נפתח בי משהו ואני משתוקק לאהבה כפי שלא קרה לי מעולם, אני יודע שאם רק היה מותר והייתי משחרר את הרסן זה היה קורה. הגוף והנשמה שלי כואבים מהשתוקקות לאהבה ,עם גבר כמובן, אני חולם על זה בלילה מתעורר מהחלום ובוכה על חיי. עם אשתי אינני מקיים יחסים כבר יותר משנה וחצי בגלל בעיות רפואיות שלה (אני כמובן שמח על כך...) אלא שהרצון שלי באהבה הולך ומתעצם ואני חושש שבסוף אתפקע וכל חיי ומשפחתי ירדו לטמיון באחת.
אני מידי פעם חוטא באוננות ומתייסר אח"כ ימים רבים ומצד שני האוננות "מרגיעה" אותי קצת נותנת לי ארכה של עוד כמה ימים בהם אני יכול לקבור את רצונותיי.
כרגע האוננות היא ההצלה שלי ואינני יודע מה לעשות, אני יודע שיש כאלה שמציעים להתייחס לזה כאל אונס אלא שאני לא מצליח להבין
מדוע הגדר הוא של אונס ואם כן אז האם זה מותר לי ולשכמותי...?
אשמח לקבל את התייחסותכם הכנה והמקדמת.
שוקשוק.

 

[יש עם מי לדבר]

יש תקווה

שלום שוקשוק,

אתה אומר שאתה עמוק בארון. אתה לא מספר לאנשים כי אתה חושש כיצד תתקבל הנטייה שלך, שמירת הסוד אולי גורמת לך להרגיש לבד. אתה נשוי, אתה אוהב את הילדים שלך ומפחד שזה "ירד לטמיון באחת" – זה פחד גדול. מצד שני אתה משתוקק לאהבה, כזו שיש בה גם תשוקה – ולדבריך אינך מוצא זאת עם אשתך. אתה רוצה לדעת האם מימוש התשוקה מותר לך והאם זה בסדר. שמעת שזה מוגדר כאונס.
הגם שהמצב אותו אתה מתאר מאוד לא פשוט, עצם הנכונות שלך להכיר ברגשות ובתשוקות שלך, והפנייה שלך לעזרה פה מלמדים אותי שיש לך כוחות וגם אופטימיות, אמונה שדברים יכולים להשתנות.
אתחיל ברשותך בשאלה ההלכתית שאתה מציג. התורה וההלכה אינן אוסרות על נטייה הומוסקסואלית של גבר לגבר, וגם לא על אהבה לגברים, לא על זוגיות עם גברים ואפילו לא על מגע בין גברים. האיסור היחיד, המופיע בספר ויקרא, הוא על משכב זכר. על פי הפירוש של רש"י איסור זה מתייחס רק לאקט המיני של חדירה (שאינו מוגדר כאונס). ישנם גברים דתיים המעוניינים לשלב בין קיום כל המצוות לבין נטייתם. הם מקיימים חיי אהבה, זוגיות ומגע ללא חדירה. בנוסף, יש אנשים שמשלבים אורח חיים דתי עם אהבה לגברים ועוברים על האיסור של משכב זכר, כפי שאתה (והרבה אחרים) עוברים על האיסור באוננות.
ארגון חברותא הוא ארגון המיועד לדתיים בעלי הנטייה, ומקיים מפגשים חברתיים ודיסקרטיים. תוכל לקבל פרטים נוספים וליצור אתם קשר דרך האתר havruta.org.il. בחברותא תוכל להכיר אנשים כמוך, שחלקם גם בארון, וחלקם לא, והם מתמודדים עם נטייתם ועם זהותם הדתית. ככלל, נראה שהבעייה היא יותר חברתית מהלכתית – שמרנות בציבור הדתי (וגם החילוני) מקשות על קבלה וסובלנות. אך פה הרוחות משתנות. הרב שרלו למשל, קורא לכבוד וסובלנות כלפי חברי הקהילה הגאה. הרב רון יוסף הוא אף רב אורתודוקסי, החי בזוגיות עם גבר.
דתיים בעלי נטייה יש הרבה, בארון ומחוצה לו, וגם לא מעט אנשים דתיים וחילונים נשואים לאשה למרות נטייתם. אתה לא יחיד בכך. כרגע נראה אולי שלא ניתן לגשר בין זהות דתית, הקהילה, המשפחה, הנטייה, אהבה וזוגיות עם גבר. אתה רוצה לדעת איך תוכל להיות מאושר, ואיך להתמודד עם הלחץ והציפיות מסביבך. אולם, אנשים כן מוצאים פתרונות וגשרים. יש אנשים שמחזיקים בנישואים שלהם, ונמנעים כמוך מהנטייה, ויש שנפגשים לצד נישואיהם עם גברים אחרים דרך האינטרנט, דרך פאבים ומועדנים של הקהילה, הנמצאים בת"א וגם בערים הגדולות האחרות, או באמצעים אחרים. בנוסף, מספר חברים שלי ספרו לילדיהם על נטייתם, ולאחר תהליך לא פשוט הגיעו גם להבנה ולחיים גלויים כשילדיהם ממשיכים לאהוב אותם, לראות בהם את אותו האבא שהכירו מתמיד.
אינני יודע מה הפתרון הנכון לך, רק אתה תוכל לגבש אותו, ויתכן כי זה יקח זמן. בינתיים, אני חושב שיקל עלייך אם תמצא אנשים שתוכל לספר להם, להתייעץ איתם, ולקבל את התמיכה וההבנה המגיעים לך. האם אתה מכיר אנשים כאלו בסביבתך שתוכל לסמוך עליהם? בחברותא תוכל למצוא אנשים כאלו. וכמובן, אתה מוזמן תמיד להתקשר לקו הקשב והמידע שלנו, "יש עם מי לדבר", לקבל אוזן קשבת ולדבר על נושאים אלו. אנו פעילים בימים א'-ה' בין השעות 19:30-22:30 בטלפון :
03-6205591.
בהצלחה רבה בדרכך,

עמיר
יש עם מי לדבר
קו הקשב והמידע של הקהילה הגאה

 

[shukshuk1]

ראשית, תודה על תשומת הלב.

תודה רבה לך על התייחסותך המפורטת. את רוב הדברים אני מכיר ויודע אלא שאני חי במקום מרוחק מאוד ממרכז הארץ ואין לי את האפשרות להיות בקשר עם אנשים כמוני. ייתכן שבסביבתי יש עוד כמוני אבל איני יודע עליהם כפי שהם לא יודעים עלי...
המילה "אונס" שמופיעה במה שכתבתי קודם, התייחסה לאספקט ההלכתי כאילו אדם במצבי שמאונן נקרא אנוס ואני לא ממש מבין מדוע. אם יש מישהו שיכול להסביר לי את זה אשמח מאוד אולי יהיה לי מעט "שקט", לפחות בעניין הזה.
אשמח לדעת אם יש אנשים בצפון הארץ שחולקים מצב הדומה לשלי והם בכל זאת מחזיקים באמונתם הדתית.
כל טוב אנשים יקרים.

 

[גיי40 גברי]

שלום שוקשוק.

היו ימים שבהם התעמקתי בהבטים ההלכתיים של מעשיי. אבל עכשיו אני כבר לא טורח. מצער אותי לשמוע שאתה מתענה בייסורי מצפון בגלל אוננות. בסך הכל, אוננות היא התנהגות טבעית אצל בני אדם (וחיות), ואני מרגיש צער על שהתנהגות טבעית כזאת מדירה שינה מעיניך ומזילה דמעות מעיניך באמצע הלילה. אולי באמת ניתן להסביר את הצורך הזה שלך גם בתוך מסגרת ההלכה ולשחרר אותך מרגשות שליליים כאלה. באמת...אוננות זה לא דבר רע.
כמו כן, הצורך החזק שלך באהבת גבר מובן לי בהחלט. כולנו פה רוצים להיות בזרועותיו של גבר, ללחוש דברי חיבה זה לזה, להתנשק ולהתלטף. זה צורך טבעי של כל אדם, להיות במצב אינטימי עם מישהו שהוא באמת אוהב ונמשך אליו.
למרות הריחוק של מקום מגוריך, היום, בעידן האינטרנט, ניתן למצוא גבר גם בסביבתך. הכרתי מכונאי רכב מקרית שמונה, וחקלאי מיישוב קרוב, שתודות לאינטרנט הם מצאו זה את זה, ומצאו שימחה וסיפוק איש בזרועות רעיהו.
אז אל תתפקע ואל תוריד את חיי משפחתך לטמיון. במקום זה מצא מוצא לדוד הלחץ הזה, מצא דרך להכהות את חוד הקוץ הזה שננעץ בך, ואז תוכל להיות רגוע יותר.

 

[גיי40 גברי]

*להקהות

 

[ריק בש]

הייתי מציע לך לקרוא את זה

http://havruta.org.il/wp-content/uploads/2008/01/tzohar2463.pdf

בקיצור הנמרץ - המאמר מסביר את דעת אחד הפוסקים החשובים שאיסור זרע לבטלה רלוונטי רק כשמישהו יכול להוליד ילדים. מאז חרם דרבנו גרשום, גבר לא יכול לשאת אישה שניה, ולכן האיסור לא כל כך רלוונטי.

 

[תל אביב 10]

אין סוף לרצונותינו וגחמותנו

אתה יודע על הנטיה שלך מגיל 14 אבל בחרת למרות הכל להנשא לאשה ולהביא ילדים לעולם.

עליך להתמיד באהבתך לאשתך. הרעף עליה אהבה ושים אותה במקום הראוי לה, האדם הכי חשוב לך והכי משמעותי בחייך. התחייבת לה לכך ומגיע לה רק זאת.

החיים זה לא סופרמרקט בו אנחנו יכולים לרכוש כל דבר מתוך אנוכיות וסיפוק עצמי.

מובנה לי הכמיהה שלך למגע ואהבת גבר. מובן לי התסכול והקושי. אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. אין לך כל זכות לפגוע באישתך אלא אם אתה מחליט לסיים את הקשר ביניכם כדת וכדין. רק אז תוכל לתת דרור לרצונותך תוך קיום חובותיך לילדיך.

אוננות היא כלי נפלא להגן על המשפחה שלך ועל האהבה שלך לאישתך. כל עוד אתה מבין את החובות והמחויבויות שלך ואת הגבול שאי אפשר לממש מעבר, אני חושב שלאונן זה חשוב ובריא. אם לא תקיים יחסי מין עם אישתך לאחר תום הבעיות הרפואיות, אני חושב שאתה צריך לשקול את הנישואין שלכם. הם תמו ורק למראה בלבד.

אני מחוייב בכל רמח אברי לזוגיות שלי עם בן זוגי ולאהבה שלנו. יחד עם זאת, אני (וגם הוא) נהנה גם לאונן. זה כיף שאינו פוגע ומהווה מכשלול בזוגיות שלנו. לעולם לא אשים עצמי בסיטואציה או אביא את עצמי למצב שבו אבגוד בבעלי. הזוגיות והאהבה שלנו הם מעל הכל.

 

[shukshuk1]

הבהרה חשובה.

אין ולעולם לא תהיה לי כוונה לבגוד או לוותר על משפחתי, זה הדבר הגדול והאהוב ביותר בחיי.
עם זאת רציתי לשמוע את דעתכם לגבי האוננות מבחינה הלכתית. הרי ידוע שעל פניו אוננות אסורה, או שלא?
ובכל זאת, אולי לאנשים במצבינו יש היתר לכך...כששאלתי מישהו בר סמכא בעניין הוא אמר שיש לדון מצב כזה כמצב
הלכתי של אדם "אנוס", כלומר אני אנוס לחטוא באוננות כיוון שאין לי ברירה אחרת והאלטרנטיבה של יחסים עם גבר
היא וודאי חמורה יותר...או שלא...?
האם אנחנו באמת נחשבים אנוסים לעניין אוננות האם יש היתר לזה במצבנו?
כן,כן אני יודע אולי דברי נשמעים ארכאיים ומיושנים ואתם כבר מזמן עברתם את השלב הזה, אבל אני לא!
ובקטנה....מטרידים אותי מאוד דברי ר' נחמן שאמר שפגם הברית פוגע בפרנסה או שאנוס פטור גם מזה???
שבת שלום לכולם.

 

[gov5]

שלחתי לך מספר פרטי

 

[gov5]

התכוונתי מסר פרטי....

 

[shukshuk1]

שלום לך, החזרתי לך מסר (פרטי גם)...