שלום לכולם.
אומר רק שאני עמוק עמוק בארון ואין בעולם אדם שיודע על נטייתי וגם מכיר אותי אישית מלבד אחד מרבותיי שאין לי כל קשר איתו היום. אני נשוי ואבא וילדיי הם אהבת חיי הגדולה. אני מודע היטב לנטייתי מגיל 14 בערך. מעולם לא הייתי עם גבר, אפילו לא ב"קטנה" ושנים רבות למרות משיכתי העזה לגברים הייתי בטוח שאני מאלה שכלל לא יכולים להתאהב (אלא רק להמשך...) ננעלתי בתוך עצמי והצגתי לעולם את מה שהוא רוצה לראות...אלא שפתאום נפתח בי משהו ואני משתוקק לאהבה כפי שלא קרה לי מעולם, אני יודע שאם רק היה מותר והייתי משחרר את הרסן זה היה קורה. הגוף והנשמה שלי כואבים מהשתוקקות לאהבה ,עם גבר כמובן, אני חולם על זה בלילה מתעורר מהחלום ובוכה על חיי. עם אשתי אינני מקיים יחסים כבר יותר משנה וחצי בגלל בעיות רפואיות שלה (אני כמובן שמח על כך...) אלא שהרצון שלי באהבה הולך ומתעצם ואני חושש שבסוף אתפקע וכל חיי ומשפחתי ירדו לטמיון באחת.
אני מידי פעם חוטא באוננות ומתייסר אח"כ ימים רבים ומצד שני האוננות "מרגיעה" אותי קצת נותנת לי ארכה של עוד כמה ימים בהם אני יכול לקבור את רצונותיי.
כרגע האוננות היא ההצלה שלי ואינני יודע מה לעשות, אני יודע שיש כאלה שמציעים להתייחס לזה כאל אונס אלא שאני לא מצליח להבין
מדוע הגדר הוא של אונס ואם כן אז האם זה מותר לי ולשכמותי...?
אשמח לקבל את התייחסותכם הכנה והמקדמת.
שוקשוק.
אומר רק שאני עמוק עמוק בארון ואין בעולם אדם שיודע על נטייתי וגם מכיר אותי אישית מלבד אחד מרבותיי שאין לי כל קשר איתו היום. אני נשוי ואבא וילדיי הם אהבת חיי הגדולה. אני מודע היטב לנטייתי מגיל 14 בערך. מעולם לא הייתי עם גבר, אפילו לא ב"קטנה" ושנים רבות למרות משיכתי העזה לגברים הייתי בטוח שאני מאלה שכלל לא יכולים להתאהב (אלא רק להמשך...) ננעלתי בתוך עצמי והצגתי לעולם את מה שהוא רוצה לראות...אלא שפתאום נפתח בי משהו ואני משתוקק לאהבה כפי שלא קרה לי מעולם, אני יודע שאם רק היה מותר והייתי משחרר את הרסן זה היה קורה. הגוף והנשמה שלי כואבים מהשתוקקות לאהבה ,עם גבר כמובן, אני חולם על זה בלילה מתעורר מהחלום ובוכה על חיי. עם אשתי אינני מקיים יחסים כבר יותר משנה וחצי בגלל בעיות רפואיות שלה (אני כמובן שמח על כך...) אלא שהרצון שלי באהבה הולך ומתעצם ואני חושש שבסוף אתפקע וכל חיי ומשפחתי ירדו לטמיון באחת.
אני מידי פעם חוטא באוננות ומתייסר אח"כ ימים רבים ומצד שני האוננות "מרגיעה" אותי קצת נותנת לי ארכה של עוד כמה ימים בהם אני יכול לקבור את רצונותיי.
כרגע האוננות היא ההצלה שלי ואינני יודע מה לעשות, אני יודע שיש כאלה שמציעים להתייחס לזה כאל אונס אלא שאני לא מצליח להבין
מדוע הגדר הוא של אונס ואם כן אז האם זה מותר לי ולשכמותי...?
אשמח לקבל את התייחסותכם הכנה והמקדמת.
שוקשוק.