שלום לכולם...

[SHAKED30]

שלום לכולם...

נשואה+ילדה בת 8 חודשים.
אני ובן זוגי יחד 7 שנים. בזוגיות שלנו יש המון עליות וירידות.
בהתחלת היחסים היה שם אהבה חום כבוד ואמון.
יש לנו תקשורת מעולה.הוא חבר שלי!!!לא רק בעל ומישהו שחיה איתו....
אמא שלו נמצאת בבית חולים במצב מאוד מאוד קשה אחרי כריתת המעי הגס...כל המשפחה שם מאוד מאוד שבורה ומפורקת...
כל יום אחרי העבודה הוא הולך לביקור בבית החולים. וחוזר בערך ב8 בערב...השעות ביקור נורא לא גמישות בטיפול נמרץ.
אני לא יכולה להגיד לו לא ללכת...מין הסתם. אבל התקופה הזו פשוט מתישה אותי.
אין לנו זמן ביחד.ואם כבר כן מוצאים זמן הוא מאוד לא נעים.
יש לו התקפי זעם,הוא צועק עליי ורב איתי בלי כל סיבה.
הוא בוכה לעתים קרובות ונורא עצבני!!!!
היחסים בינו לבין התינוקת המתוקה מאוד מאוד טעונים.
היא מבקשת את היחס שלו. הוא לא בדיוק מחובר.
מרים אותה לדקה בידיים ופה נגמר העניין בטענה ש"כואבות לו הידיים"
הוא עובד פיזי. את הנסיכה שלי זה לא בדיוק מעניין....היא זקוקה לאבא שלה!
הוא לא לוקח חלק בגידול הילדה.את ההשכבה אני עושה לבד החתלות האכלות...יחס,הכל הכל אני!!!
בתקופה האחרונה אני ממש לא מכירה אותו,זה לא מי שיצאתי איתו!!!!
הוא בקושי מתייחס אלי,עם שוכבים זה ממש ישר ולעניין!אין מצידו חום...הוא נורא עצבני,צועק עליי בלי שום סיבה
בשיחה מאוד מאוד קרובה איתו הוא אומר שאני לא יוזמת סקס,שאני לא בדיוק מראה לו חום ואהבה...כל הדברים שציינתי הוא יכול להגיד עלי
בשיחה איתו....
אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד לא נעים.
האוירה הזו שיש בינינו גורמת לי ממש למצב רוח רע!
בלי שום קשר למצב הנוכחי שאימו בבית החולים.
הוא אדם נורא עצבני.כל דבר הכי קטן והוא ישר יכול לצעוק ולצאת עלי...בלי שום התחשבות ברגשות שלי באותו הזמן של העצבים שלו.
אחרי כל הלהט הוא מבקש סליחה...המצב הזה של העצבים שלו והחוסר שליטה קורה המון פעמים...כל פעם שמדברים מבטיח שלא יקרה שוב שלא ידבר כמו שדיבר...
ושוב חוזר חלילה...
הייתי שמחה אם תתנו לי קצת עצות ותשתפו אותי כשומעים מהצד...
אשמח לתשובות מהירות...
סופ"ש נפלא לכולכם...בלי עצבים!!!!

 

[מיציפיצי1]

ברור שלא שופטים אדם בצערו, אבל...

אני בהחלט לא חושבת שמותר שהתנהגות גסה תהפוך לנורמה גם במצבים קשים.
ולגבי המצב שלכם כרגע: תתחילי מלהיות אמפטית, זה הזמן בחיים שהוא צריך אותך נטו מקבלת אותו, ביקור יום יומי בטיפול נמרץ זה דבר מטלטל, תהיי את העוגן והמשענת שלו. כשהוא חוזר מביקור כזה אל תבואי אליו בדרישות (תאמיני לי שגם ככה היה לו חרא של יום), תתענייני באמת איך הוא מרגיש, תקשיבי לו ותציעי ניחומים.
והיה ובכל זאת התפרץ עלייך, פשוט תתפסי מרחק - צאי לטיול רגלי בשכונה, סעי לאמא/אחות/חברה.
ובעניין הילדה, כרגע - הניחי לו. כאשר יגמר העניין עם האמא, תתחילי מלקבע נוהג של יום בשבוע שבו את יוצאת לחוג/מפגש/מה שבא לך והוא מטפל בילדה.

 

[SHAKED30]

תודה!

לגמריי חושבת כמוך....
אני בהחלט שם בשבילו כרגע!
תודה....

 

[מיציפיצי1]

את חושבת שאת שם בשבילו, אבל הוא לא מרגיש ככה

למה לדעתך הוא לא מרגיש את התמיכה שלך? (וגם אומר את זה במפורש)
לפעמים אנחנו נותנים אבל לא את הדבר הנכון, או לא את הדבר שהשני צריך. אתן לך דוגמא: אני באה בוכה לאמא שלי ש-XYZ והיא "מסבירה" לי שזה "שום דבר" ויכול להיות הרבה יותר גרוע. מבחינתה היא ניחמה אותי, מבחינתי היא זלזלה בקשיים שלי.
עכשיו, תחשבי עם עצמך ואחר כך איתו, איך את יכולה באמת להיות שם איתו ובשבילו באופן שהוא יחווה את זה כתמיכה שלך בו.

 

[Another Girl]

 

[SHAKED30]

היי

אני בודקת עם עצמי כרגע. איך אני באמת יכולה להיות שם ושזה באמת יגיע אליו.
ואני אצליח,אני בטוחה!

 

[chenby]

"יש לנו תקשורת מעולה...

הוא חבר שלי!!! לא רק בעל ומישהו שאני חיה אתו"
ובכן ,בחברות אמת כמו שאני רואה אותה, אם החבר הכי טוב שלי זקוק לתמיכה שלי כי אמא שלו בבית חולים, אני אעשה כל מה שאני אוכל. כרגע הוא זקוק לתמיכה, כרגע העצבים שלו זה מהפחד על אמא שלו וזה לא שהוא מגיע הביתה ויושב רגל על רגל וכל הבית עלייך, אלא הוא בעצמו יוצא כל בוקר לעבוד ומשם ביקור חולים ורק אז חוזר הביתה, זה לא לאורך זמן, זה לכמה שצריך. אל תחפשי את המצפון על הבת שלך כי היא כמו שאמרת בת 8 חודשים, היא לא תזכור שום חרדת נטישה - זה רק בפרשנות שלך. ונכון שילדה צריכה את אבא, אבל אבא כרגע דואג לסבתא, והוא צריך בעצמו תמיכה. זה מבאס להתעלות מעל עצמי בטח במותשות של ההורות הטרייה יחסית. אבל זה חלק מיכולות שיש לך להתמודד אתן. עובדה שגם עם בקושי, עד עכשיו את מסתדרת. בקיצור, תנסי לתמוך בו כמה שיותר, להניח לו ולקבל את פניו בסבר פנים נעימות כשהוא חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך ובית חולים. וממקום של נעימות תוכלו לחזור להיות חברים טובים ולא כאלה שרק מדברים על מה אני צריך ולא מקבל, אלא מה אתה צריך שאני אוכל לעזור... ומהמקום הזה, את גם תראי שהוא ירצה לתת בעצמו יותר. סבלנות ואמונה הן מילות המפתח.
בהצלחה.

 

[SHAKED30]

תודה

לגמריי אני מסכימה איתך...
אני הכי שם בשבילו...
אין ספק שהתקופה שעוברת עליו היא לא פשוטה בכלל.
הוא צריך אותי שם בכל רגע נתון.
בתקופה הזו אני צריכה באמת להיות שם הכי בשבילו....
ההתקפי עצבים שדיברתי עליהם היו גם קודם.
וזה משהו שכרגע לא ממש נוכל לפתור..
אבל כשהמצב קצת יירגע...לכאן או לכאן....
אז באמת נוכל לעבוד על הדברים בצורה הרבה יותר טובה.
תודה על התגובה..

 

[chenby]

תתמכי ממקום

שבחרת להיות אשתו. ואשה תומכת בבעלה וכמו שתתמכי בילדים שלך ואו שהם יעריכו או שלא (בסוף תמיד מעריכים) התוצאות לא שלך. אל תתמכי עכשיו ממקום של לקבל תוצאה בהמשך, אלא תתני כי את רוצה לתת. כי את רוצה להיות שם, כי הוא חשוב לך והוא חשוב כרגע יותר מהצרכים שאני קוראת להם (לא בדיוק אני, אני רק אימצתי את המושג) "מוחין דקטנות" או בעברית - מח קטן, הצרה הפרטית והקטנה שלי. ובסופו של דבר, הצרות שלנו הם קטנות. גם כשהן גדולות, תמיד נקבל את הכוחות להתמודד אתן. ויכול להיות שהתמיכה שאת אומרת שאת נותנת לו, זו לא התמיכה שהוא צריך. תבדקי מה הוא צריך ממך ואת זה תתני. זה לא חייב לבוא במילים, זה לפעמים פשוט להתבונן בו ממקום לא שופט ולראות פשוט מה הבן אדם צריך עכשיו בשביל להתחזק. כי זה מה שהוא מחפש בסופו של דבר. אף אחד לא אוהב להיות אדם עצבני. אני מבטיחה לך שגם והוא בעיקר לא נהנה מזה. צריך מישהו שיפסיק להיות קורבן ואז הקורבנות תיפסק. ככה פשוט. האם את יכולה להפסיק להיות קורבן? כלומר להפסיק להיות הצודקת והמסכנה.. שזה דפוס קורבני אין מה לעשות... להחליף את הצודק בפשוט. במקשיב, במתבונן, בלא נפגע מהמילים כי הם לא נאמרות באמת אליי - לבחור לא להאמין לסיפורים ולא להיפגע מהם. פשטות. אז הוא אמר, להגיב אחרת יגרור ממנו תגובה אחרת. ותוצאה אחרת.
תנסי. בהצלחה.

 

[מקיאטו שלו]

לא הצלחתי להבין מדברייך

האם העניין הזה, שהוא לא עושה שום דבר עם הילדה (אולי הוא חושב שהיא לא שלו? איזו עוד סיבה יש להתעלם ממנה ככה?) ועצבני וצועק ומתפרץ, זה עניין שהתחיל כשאמא שלו חלתה או שזה היה קיים גם קודם.

 

[SHAKED30]

היי!

הוא יודע שהיא שלו,היא דומה לו בהמון המון דברים...היא קופי שלו..זה לא העניין.
קשה לו להתחבר אליה בלי קשר למצב הנוכחי...אני יודעת שכרגע זה לא בדיוק העיתוי הנכון לעבוד על העניין הזה ולהכנס ממש לבירור למה זה קורה איך וכמה....
העצבים שלו היו גם קודם..לא ברמות של עכשיו..אבל היו קיימים.
זה כן משהו שהיה קיים גם קודם!!!!
שוב במצב הנוכחי זה קיים הרבה יותר....ואפשר גם להבין למה זה קורה לו.
אמא שלו במצב ממש ממש לא טוב וחלה הדרדרות במצבה...נכון להיום.
לגמריי לא נעים.

 

[מקיאטו שלו]

אז אם זה משהו שהיה קיים גם קודם

הוא יהיה קיים גם בעתיד. עכשיו זה ממש לא הזמן לטפל בזה.
החזקת מעמד עד עכשיו? עוד קצת, ואז בעלך יחזור לשגרה. ואז יהיה זמן מתאים יותר לדבר איתו.
כל מה שתגידי או תנסי לעשות עכשיו יגרור עלבון אדיר על כך שבחרת דווקא בתזמון כזה.

 

[מריוס זכריה]

אני אגיד לך איך אני רואה את זה

(וזה לא יהיה לך נעים)

התחתנת עם בחור שהוא קצת עצבני, כמו הרבה אנשים. רוב האנשים רגועים כשהכל בסדר, ומתעצבנים כשמעצבנים אותם (למשל, כשלא מבינים אותם).

הכל היה בסדר תקופה ארוכה. שש שנים זה הרבה זמן. בשנה השביעית ילדת. מימשת פנטזיה וחלום, ויש לך נסיכה אמיתית בידיים. ציפית להיות במרכז תשומת הלב, שכולם יראו, יתפעלו, וכמובן יעזרו, יכרכרו, יתרגשו יחד איתך. טבעי לחלוטין!!!

אלא שהגורל רצה אחרת. אמא שלו פתאום הסתבכה במשהו שהוא מסכן חיים ממש. אני מניח שבזמן שנותר לה, חוץ מכל הסבל, היא תצטרך להתהלך עם שקית קקי תלויה עליה. משבר אמיתי.

וככה בדיוק כשהייתה הפתיחה החגיגית של החגיגה שלך, בצד השני של הרחוב פתחו הצגה שמושכת הרבה יותר קהל. כי אצלך זו תינוקת חמודה, נסיכה בת נסיכה, ואליו בצד השני יש דם, דמעות, מוות. זה יותר חזק. זה יותר דחוף. וזה בעיקר יותר אמיתי!!!

את כרגע לא מבדילה בין צורכי התינוקת שלך לבין הצרכים שלך. את בשלב סימביוטי (שהוא טבעי ונחוץ), בו את חווה את הצרכים שלה כשלך ואת שלך כשלה. את במצוקה גדולה כי את לא מקבלת יחס כמו שחלמת שבע שנים (או יותר נכון, שבע עשרה...). לכן את מסיקה שהתינוקת במצוקה. אבל התינוקת במצוקה רק בגלל שהוריה רבים, ולא משום סיבה אחרת.

ברור לי שאת לא אדם רע. את בדרך כלל גם לא אדם אנוכי. יש לי המון סימפטיה למצוקה שלך, ואני מבין שקילקלו לך בגדול.

הבעיה היא שעכשיו את הורסת את הקשר במו ידיך. ההיגיון שלך אמור לומר לך שאמא במצב קשה מאוד חייבת לקבל עדיפות על פני תינוקת ביראה שיש לה אמא בריאה שברוך השם אוהבת אותה ומטפלת בה טיפול מסור.

אני רוצה להגיד לך בצורה ברורה: תינוקות זוקוקים להורה אחד מטפל בלבד!!! זה הצורך של התינוקת. הורה שני הוא בבחינת בונוס, ואין להיעדר הורה שני שום השפעה פסיכולוגית מזיקה. מה שכן מזיק זה שיש שני הורים שרבים ביניהם. זו כבר בעיה גדולה, ואת הבעיה הזו אתם מחוללים יחד - אבל את היוזמת!

עכשיו, כשאת כל כך לא מתחשבת במצוקה, שלו - לא רק כבן לאמא שלו, אלא גם כאבא שבאמת היה מעדיף לראות את התינוקת, וכבעל שאשיתו עושה לו את המוות (סליחה אם אני קצת מפריז) - המצוקה הזו יכולה בהחלט להפוך בן אדם נורמלי ורגוע לעצבני ביותר. בעלך אכן עצבני - אבל לך יש חלק מאוד גדול בזה. את עכשיו פועלת בצורה מאוד אנוכית, וגם, למרבה הצער, מזיקה לך, לתינוקת, לבעל ולנישואין.

נסי לראות את הצד שהראיתי לך. זה יכול להציל את נישואייך.

 

[חפרניתת בעמ]

 

[קארניו]

אין מה להוסיף

 

[Another Girl]

(במיוחד לחלק על החלפת הצרכים שלה עם צרכי התינוקת, שקפץ לי מיד בזמן הקריאה. אמפטיה לבעלה ולמשפחה של לעומת זאת, לא הצלחתי לאתר שם.)

 

[SHAKED30]

החלפת צרכים זה בהחלט משהו שאת מוזמנת לעשות במקומי.(
הסקתם שאין לי אמפטיה לבעלי ולמשפחתו-משפחתי.
אוקיי,זו טעות!!!
אבל זו זכותם להסיק כך!
ציינתי בתגובותיי הקודמות שאני הכי שם בשבילו.
אם באלך את מוזמנת לעיין....
אבל לגמריי את טועה! שיהיה לך סופ"ש נעים....ולא עם ריח של צרכים...(

 

[קארניו]

אני מקווה שהשתמשת בהומור בעניין הצרכים

והבנת שאנחנו מתכוונים לצרכים אחרים שלך ושבטעות את מחליפה אותם בצרכיה
של התינוקת. בעצם ,את היא זו הזקוקה לחום ואהבה מבעלך שבגלל המצב אינו פנוי ועצבני
מידי כדי לתת לך את היחס שאותו את רוצה ומשליכה את רצונך על התינוקת בטענה שהיא
זו שזקוקה לאביה המתעלם ממנה.

אם היית מבינה את הנקודה הזו ומגלה יותר אמפתיה אמיתית כלפי בעלך ואמו ופחות אנוכיות
גם לא היה לך צורך לבוא לפורום ולקטר .

 

[קארניו]

ואם אכן יחסו המרוחק אל התינוקת הוא

מצב מוכר ושכיח ואינו קשור להרעה שחלה במחלת אימו אז בחירת הפורום הנ"ל הינה
שגוייה והיית צריכה לפנות לפורום הורות .
ולכן תבדקי עם עצמך מה הוביל אותך לפנות
דווקא "לזוגיות במשבר" ולא לפורום הורים לפעוטות /תינוקות .....

 

[מריוס זכריה]

זאת בהחלט שאלה לפורום זוגיות...

אם מישהי בפורום הורות (שאינני מבקר בו) היתה שואלת את זה, הייתי מפנה אותה לפורום זוגיות דווקא. זאת בהחלט בעיה בין ההורים.

זה לא שיש גבולות ברורים בין התחומים, אבל לפי תפישתי רוב בעיות ההורות מקורן בבעיה זוגית לא פתורה, שמשליכה על הילדים או על יחסי הורים-ילדים. זה בגלל זהזוגיות ההורית היא היסוד של המשפחה, שעליו נבנה כל השאר. אם היסוד לא חזק, רועד או מתפוצץ, כמובן שיהיו כל סוגי בעיות ההורות. ואם היסוד חזק ובריא, הילדים יהיו בסדר גמור, כמעט לא משנה מה יקרה מסביב.

אבל זו כמובן רק דעתי.