עצות
שלי יתחלקו להפרדת התנהלות במצבי חרום לבין התנהלות ביומיום - זה יעזור לך לקבל את האדם שהתחתנת איתו.
כפי שלמדת להכיר, בן הזוג שלך הוא לא האדם היציב והחזק בתבל בכל הנוגע להתמודדות עם דרישות, לחצים ותביעות של העולם שם בחוץ. הדרך שלו להתמודד עם הלחצים שלו היא לפרוק אגרסיות לכל עבר. זה נושא שחייב לקבל התייחסות רצינית, בנפרד, אבל לא כרגע.
כרגע, התכונה המאוד לא פשוטה לעיכול על-ידי הסביבה הזו מקבלת העצמה ממצב החרום אליו הוא נקלע, מצב שמעורר את מלוא המצוקה והקושי. אין לו כרגע יכולות נפשיות להתמודד עם שום דבר אחר <אפשר גם להבין>. מן העבר השני ניצבת את, הלוחצת בפול גז <כי כנראה שוהה כל הזמן עם התינוקת בבית וכבר מתחרפנת מהיעדר תקשורת עם מבוגרים> והמחכה לו עם הלשון בחוץ שכבר יבוא ויהיה איתך קצת, ו/או גם ישחרר את ידייך מהנצר המלכותי. כיצד פותרים את הניכור והלחץ הזה כרגע? - מוציאים את האצבע הנעלבת מהפה, ומתייצבים לצד הבעל שהוא גם חבר (!!!) ונותנים כתף בשעתו הקשה! מגייסים באופן מיידי עזרה מהמשפחה שלך, שיבואו להיות קצת עם התינוקת, ומצטרפים לביקורי החמות החולה מאוד בטיפול נמרץ.
זה מה שעושים חברים, זה מה שאת אמורה לעשות אם גם את חברה שלו, ולא רק הוא חבר שלך
.
מפגינים נוכחות, מתגייסים למענו, נותנים! אם הוא צריך עכשיו שתיזמי סקס- תיזמי סקס, תתני מעצמך, תנחמי ותרגיעי. אם הוא צריך סקס קצר, רק לפרוק את המתח - פרגני לו את זה.
עכשיו תורך להיות חזקה ותומכת. לעצום עיניים על הקטנות.
להיות לו לאישה.
וכדי שזה יקרה - להתחיל לצאת החוצה. לתקשר עם חברות, למלא את הזמן שלך לא רק בתינוקת אלא גם באנשים מבוגרים. לחזור להיות אישה מבוגרת שהיית לפני שהיא נולדה. למלא את הרעב לאינטראקציה עם מבוגרים, בלי שום קשר לבעל. וכשבן זוגך חוזר הביתה מעבודה הפיזית הקשה שלו, או ממראות קורעות לב מטיפול נמרץ, לא לזרוק עליו את 'הנסיכה' כי עכשיו תורו. לעזור לו להתחבר אליה בקצב שלו, להיות איתה ואיתו יחד בנועם, בלי דרישות 'קח אותה'. לא כל הגברים יכולים להתמודד עם הזערוריות השבירה של תינוקות. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותה. או לא איכפת לו. זה אומר שהוא צריך זמן ואת המקום הזה דרכו הוא יצליח ליצור חיבור. אבל זה לא עכשיו. לא כשנורות נאון של סכנת חיים מרחפים מעל המשפחה המורחבת.
וכן, עכשיו זה הזמן שאת גם אמא וגם אבא. וגם זה חלק מהחברות.