שלום לכולם...
- פותח הנושא SHAKED30
- פורסם בתאריך
את קצת קשה איתה
כל אדם צעיר שהפך להורה הוא "קצת לא בשל". ההבשלה מגיעה עם ההתמודדות. אני לא חושב שצריך לדון אוה לחומרה.
כל אדם צעיר שהפך להורה הוא "קצת לא בשל". ההבשלה מגיעה עם ההתמודדות. אני לא חושב שצריך לדון אוה לחומרה.
היא לא כ"כ צעירה וכבר לא ילדה
ויש משהו בתגובות שלה ושקשה לי להגדיר אותו והוא שגרם לי להגיב בצורה
כזו כלפיה. זה ברור לי שכל מי שהופך להורה אינו בשל אבל אצלה זה קצת יותר מכך .
יכול להיות שאני טועה אבל בכל זאת אני חושבת שיש לה בעייה בתפיסת המציאות .
קרא את כל התגובות שלה ואז אולי תבין למה אני מתכוונת .....
ויש משהו בתגובות שלה ושקשה לי להגדיר אותו והוא שגרם לי להגיב בצורה
כזו כלפיה. זה ברור לי שכל מי שהופך להורה אינו בשל אבל אצלה זה קצת יותר מכך .
יכול להיות שאני טועה אבל בכל זאת אני חושבת שיש לה בעייה בתפיסת המציאות .
קרא את כל התגובות שלה ואז אולי תבין למה אני מתכוונת .....
Another Girl
New member
קראי שוב את מה שכתבתי
ואת מה שמריוס וקארניו כתבו גם בנושא, כי לא הבנת את דבריי כלל.
ואת מה שמריוס וקארניו כתבו גם בנושא, כי לא הבנת את דבריי כלל.
היי
זה דווקא ממש לא היה "לא נעים"
אני אוהבת שאומרים לי דברים בפרצוף,גם אם הם לא ממש מוצאים חן בעניי...
או אפילו נותנים לי סטירות מצד אל צד...
אהבתי את תגובתך.
אני לגמריי חושבת שיש לי חלק במה שקורה פה.
אני לא מסכימה איתך שאני לא מתחשבת במצוקה שלו. ממש ממש להפך.
אני המון שם בשבילו. אני הולכת לביקורים איתו יחד ומשאירה את הילדה אצל בייביסיטר או אצל אמא שלי.
אני לגמריי מחבקת ומבינה את מה שהוא עובר.
אני קשורה לחמתי מאוד.ואני עצמי עוברת תקופה מאוד לא קלה לראות את חמתי אם מיליון צינורות ולא מגיבה לי.
העניין עם התינוקת היה עוד קודם זה לא משהו שקרה בחודש האחרון שאימו נקלעה לכל המצב הנוכחי.
הוא לא היה מחובר גם קודם.
לא חיבק ולא עשה עם הילדה שום דבר!!!
היה מרים אותה לדקה כמו שציינתי ופה זה היה מסתיים בטענה ש"הוא עייף" כואבת לו היידים וכו'...
מאיזה מקום זה בא...יש לי הרבה השערות ולו המון תשובות שלא מספקות ולא ממש מסבירות למה זה בעצם קורה.
אבל עכשיו זה לא הזמן לברר ולעבוד על המקומות האלה.
כרגע באמת כמו שציינת הוא במצב לא פשוט בכלל. והוא צריך אותי שם הכי הכי שאפשר.
וזה מה שכרגע אעשה.אהיה שם!!!!
תודה על תגובתך...בכל אופן ממש לא "לא יהיה לך נעים"....
זה דווקא ממש לא היה "לא נעים"
אני אוהבת שאומרים לי דברים בפרצוף,גם אם הם לא ממש מוצאים חן בעניי...
או אפילו נותנים לי סטירות מצד אל צד...
אהבתי את תגובתך.
אני לגמריי חושבת שיש לי חלק במה שקורה פה.
אני לא מסכימה איתך שאני לא מתחשבת במצוקה שלו. ממש ממש להפך.
אני המון שם בשבילו. אני הולכת לביקורים איתו יחד ומשאירה את הילדה אצל בייביסיטר או אצל אמא שלי.
אני לגמריי מחבקת ומבינה את מה שהוא עובר.
אני קשורה לחמתי מאוד.ואני עצמי עוברת תקופה מאוד לא קלה לראות את חמתי אם מיליון צינורות ולא מגיבה לי.
העניין עם התינוקת היה עוד קודם זה לא משהו שקרה בחודש האחרון שאימו נקלעה לכל המצב הנוכחי.
הוא לא היה מחובר גם קודם.
לא חיבק ולא עשה עם הילדה שום דבר!!!
היה מרים אותה לדקה כמו שציינתי ופה זה היה מסתיים בטענה ש"הוא עייף" כואבת לו היידים וכו'...
מאיזה מקום זה בא...יש לי הרבה השערות ולו המון תשובות שלא מספקות ולא ממש מסבירות למה זה בעצם קורה.
אבל עכשיו זה לא הזמן לברר ולעבוד על המקומות האלה.
כרגע באמת כמו שציינת הוא במצב לא פשוט בכלל. והוא צריך אותי שם הכי הכי שאפשר.
וזה מה שכרגע אעשה.אהיה שם!!!!
תודה על תגובתך...בכל אופן ממש לא "לא יהיה לך נעים"....
הבאת פה נקודה חשובה
אבל קודם אי רוצה להעיר לגבי החלק שפחות הבנת בתגובות כאן. מיציפיצי סיכמה את זה היטב: את עושה למען בעלך ואימו, אבל בו זמנית גם מזיקה ומקשה בדרישתך (המוצדקת אך הלא מעשית) ליתר תשומת לב. לכן בנוסף לביקורים שאת עורכת וכולי, שהם בהחלט חשובים, התמיכה הכי גדולה היא בלפנות אותו רגשית, לא לדרוש ממנו את מה שאינו יכול לתת כרגע, כמו למשל ליזום סקס כשלא בא לו. או למשל, כשהוא מרים את התינוקת פעם אחת מסכנה ביום, כן לשמוח על כך ולהגיד מילה טובה, ולא מלים של ביקורת.
לגבי הנקודה שהבאת: כתבת שגם לפני המשבר של אימו הוא לא היה אבא מעורב. אוקיי. זו אכן יכולה להיות בעיה אמיתית. אני בהחלט מקבל את זה.
אז באמת צדקת כשכתבת שזה לא הזמן לטפל בבעיה. אני מאוד מסכים. כדאי לחכות כמה חודשים שהעניינים ירגעו.
ומה יהיה אחר כך? אני לא יודע. אולי תפני לכאן שוב. אולי תלכו לייעוץ זוגי. זה מוקדם לומר. אולי דווקא יקרה שהוא יתרגל לתינוקת וייקשר אליה?
להרבה הורים (גם אמהות!) לוקח זמן להיקשר לתינוק. הרבה אבות פוחדים לגעת בתינוק "שלא ישבר", או מפחד שהם לא יודעים איך לטפל בה, או מדיעות קדומה על תפקידי המינים. בכל אופן, יש גם סיכוי שזה יתסדר מעצמו.
ופה נורא חשוב שלא תיצרי אנטגוניזם: אם את מסמנת אותו כ"אבא רע", "אבא לא נוכח", יש סכנה שהוא יאמץ את הראייה שלך ויסחוב את זה הרבה זמן, כשהוא לא לוקח אחריות לבחירה אלא מפיל אותה עליך. בנוסף, יש גם חשש שהוא יסחוב המון כעס על המתחים שביניכם בתקופה הזאת, ינטור לך ובאופן לא מודע גם לתינוקת. לכן היי חכמה ורגישה בתקופה זו.
ואחר כך תראו כבר....
אבל קודם אי רוצה להעיר לגבי החלק שפחות הבנת בתגובות כאן. מיציפיצי סיכמה את זה היטב: את עושה למען בעלך ואימו, אבל בו זמנית גם מזיקה ומקשה בדרישתך (המוצדקת אך הלא מעשית) ליתר תשומת לב. לכן בנוסף לביקורים שאת עורכת וכולי, שהם בהחלט חשובים, התמיכה הכי גדולה היא בלפנות אותו רגשית, לא לדרוש ממנו את מה שאינו יכול לתת כרגע, כמו למשל ליזום סקס כשלא בא לו. או למשל, כשהוא מרים את התינוקת פעם אחת מסכנה ביום, כן לשמוח על כך ולהגיד מילה טובה, ולא מלים של ביקורת.
לגבי הנקודה שהבאת: כתבת שגם לפני המשבר של אימו הוא לא היה אבא מעורב. אוקיי. זו אכן יכולה להיות בעיה אמיתית. אני בהחלט מקבל את זה.
אז באמת צדקת כשכתבת שזה לא הזמן לטפל בבעיה. אני מאוד מסכים. כדאי לחכות כמה חודשים שהעניינים ירגעו.
ומה יהיה אחר כך? אני לא יודע. אולי תפני לכאן שוב. אולי תלכו לייעוץ זוגי. זה מוקדם לומר. אולי דווקא יקרה שהוא יתרגל לתינוקת וייקשר אליה?
להרבה הורים (גם אמהות!) לוקח זמן להיקשר לתינוק. הרבה אבות פוחדים לגעת בתינוק "שלא ישבר", או מפחד שהם לא יודעים איך לטפל בה, או מדיעות קדומה על תפקידי המינים. בכל אופן, יש גם סיכוי שזה יתסדר מעצמו.
ופה נורא חשוב שלא תיצרי אנטגוניזם: אם את מסמנת אותו כ"אבא רע", "אבא לא נוכח", יש סכנה שהוא יאמץ את הראייה שלך ויסחוב את זה הרבה זמן, כשהוא לא לוקח אחריות לבחירה אלא מפיל אותה עליך. בנוסף, יש גם חשש שהוא יסחוב המון כעס על המתחים שביניכם בתקופה הזאת, ינטור לך ובאופן לא מודע גם לתינוקת. לכן היי חכמה ורגישה בתקופה זו.
ואחר כך תראו כבר....
מפלצת או ילדה
New member
עצות
שלי יתחלקו להפרדת התנהלות במצבי חרום לבין התנהלות ביומיום - זה יעזור לך לקבל את האדם שהתחתנת איתו.
כפי שלמדת להכיר, בן הזוג שלך הוא לא האדם היציב והחזק בתבל בכל הנוגע להתמודדות עם דרישות, לחצים ותביעות של העולם שם בחוץ. הדרך שלו להתמודד עם הלחצים שלו היא לפרוק אגרסיות לכל עבר. זה נושא שחייב לקבל התייחסות רצינית, בנפרד, אבל לא כרגע.
כרגע, התכונה המאוד לא פשוטה לעיכול על-ידי הסביבה הזו מקבלת העצמה ממצב החרום אליו הוא נקלע, מצב שמעורר את מלוא המצוקה והקושי. אין לו כרגע יכולות נפשיות להתמודד עם שום דבר אחר <אפשר גם להבין>. מן העבר השני ניצבת את, הלוחצת בפול גז <כי כנראה שוהה כל הזמן עם התינוקת בבית וכבר מתחרפנת מהיעדר תקשורת עם מבוגרים> והמחכה לו עם הלשון בחוץ שכבר יבוא ויהיה איתך קצת, ו/או גם ישחרר את ידייך מהנצר המלכותי. כיצד פותרים את הניכור והלחץ הזה כרגע? - מוציאים את האצבע הנעלבת מהפה, ומתייצבים לצד הבעל שהוא גם חבר (!!!) ונותנים כתף בשעתו הקשה! מגייסים באופן מיידי עזרה מהמשפחה שלך, שיבואו להיות קצת עם התינוקת, ומצטרפים לביקורי החמות החולה מאוד בטיפול נמרץ.
זה מה שעושים חברים, זה מה שאת אמורה לעשות אם גם את חברה שלו, ולא רק הוא חבר שלך
.
מפגינים נוכחות, מתגייסים למענו, נותנים! אם הוא צריך עכשיו שתיזמי סקס- תיזמי סקס, תתני מעצמך, תנחמי ותרגיעי. אם הוא צריך סקס קצר, רק לפרוק את המתח - פרגני לו את זה.
עכשיו תורך להיות חזקה ותומכת. לעצום עיניים על הקטנות.
להיות לו לאישה.
וכדי שזה יקרה - להתחיל לצאת החוצה. לתקשר עם חברות, למלא את הזמן שלך לא רק בתינוקת אלא גם באנשים מבוגרים. לחזור להיות אישה מבוגרת שהיית לפני שהיא נולדה. למלא את הרעב לאינטראקציה עם מבוגרים, בלי שום קשר לבעל. וכשבן זוגך חוזר הביתה מעבודה הפיזית הקשה שלו, או ממראות קורעות לב מטיפול נמרץ, לא לזרוק עליו את 'הנסיכה' כי עכשיו תורו. לעזור לו להתחבר אליה בקצב שלו, להיות איתה ואיתו יחד בנועם, בלי דרישות 'קח אותה'. לא כל הגברים יכולים להתמודד עם הזערוריות השבירה של תינוקות. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותה. או לא איכפת לו. זה אומר שהוא צריך זמן ואת המקום הזה דרכו הוא יצליח ליצור חיבור. אבל זה לא עכשיו. לא כשנורות נאון של סכנת חיים מרחפים מעל המשפחה המורחבת.
וכן, עכשיו זה הזמן שאת גם אמא וגם אבא. וגם זה חלק מהחברות.
שלי יתחלקו להפרדת התנהלות במצבי חרום לבין התנהלות ביומיום - זה יעזור לך לקבל את האדם שהתחתנת איתו.
כפי שלמדת להכיר, בן הזוג שלך הוא לא האדם היציב והחזק בתבל בכל הנוגע להתמודדות עם דרישות, לחצים ותביעות של העולם שם בחוץ. הדרך שלו להתמודד עם הלחצים שלו היא לפרוק אגרסיות לכל עבר. זה נושא שחייב לקבל התייחסות רצינית, בנפרד, אבל לא כרגע.
כרגע, התכונה המאוד לא פשוטה לעיכול על-ידי הסביבה הזו מקבלת העצמה ממצב החרום אליו הוא נקלע, מצב שמעורר את מלוא המצוקה והקושי. אין לו כרגע יכולות נפשיות להתמודד עם שום דבר אחר <אפשר גם להבין>. מן העבר השני ניצבת את, הלוחצת בפול גז <כי כנראה שוהה כל הזמן עם התינוקת בבית וכבר מתחרפנת מהיעדר תקשורת עם מבוגרים> והמחכה לו עם הלשון בחוץ שכבר יבוא ויהיה איתך קצת, ו/או גם ישחרר את ידייך מהנצר המלכותי. כיצד פותרים את הניכור והלחץ הזה כרגע? - מוציאים את האצבע הנעלבת מהפה, ומתייצבים לצד הבעל שהוא גם חבר (!!!) ונותנים כתף בשעתו הקשה! מגייסים באופן מיידי עזרה מהמשפחה שלך, שיבואו להיות קצת עם התינוקת, ומצטרפים לביקורי החמות החולה מאוד בטיפול נמרץ.
זה מה שעושים חברים, זה מה שאת אמורה לעשות אם גם את חברה שלו, ולא רק הוא חבר שלך
מפגינים נוכחות, מתגייסים למענו, נותנים! אם הוא צריך עכשיו שתיזמי סקס- תיזמי סקס, תתני מעצמך, תנחמי ותרגיעי. אם הוא צריך סקס קצר, רק לפרוק את המתח - פרגני לו את זה.
עכשיו תורך להיות חזקה ותומכת. לעצום עיניים על הקטנות.
להיות לו לאישה.
וכדי שזה יקרה - להתחיל לצאת החוצה. לתקשר עם חברות, למלא את הזמן שלך לא רק בתינוקת אלא גם באנשים מבוגרים. לחזור להיות אישה מבוגרת שהיית לפני שהיא נולדה. למלא את הרעב לאינטראקציה עם מבוגרים, בלי שום קשר לבעל. וכשבן זוגך חוזר הביתה מעבודה הפיזית הקשה שלו, או ממראות קורעות לב מטיפול נמרץ, לא לזרוק עליו את 'הנסיכה' כי עכשיו תורו. לעזור לו להתחבר אליה בקצב שלו, להיות איתה ואיתו יחד בנועם, בלי דרישות 'קח אותה'. לא כל הגברים יכולים להתמודד עם הזערוריות השבירה של תינוקות. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותה. או לא איכפת לו. זה אומר שהוא צריך זמן ואת המקום הזה דרכו הוא יצליח ליצור חיבור. אבל זה לא עכשיו. לא כשנורות נאון של סכנת חיים מרחפים מעל המשפחה המורחבת.
וכן, עכשיו זה הזמן שאת גם אמא וגם אבא. וגם זה חלק מהחברות.
היי!
זה לגמריי מה שאני עושה כרגע!
אמרתי חברה לא?אז אני לגמריי חברה!
הסיקו כאן ממה שכתבתי שאני לא אמפטית,לא תומכת,לא מבינה וכל מיני כאלה....
אז אני באמת באמת שהכי מבינה אני הולכת איתו כמעט כל יום לביקור לפחות 5 פעמים בשבוע.
אני הכי מחבקת אותו והכי שם.
אני באמת סתם מתוסכלת מלהיות לבד עם הילדה כל היום בבית ושאין כל כך עזרה...
ומשם זה כנראה הגיע על הכתב...וגרם קצת לבלבול.
אני באמת שם בשבילו ולגמריי מסכימה איתך....
תודה!
זה לגמריי מה שאני עושה כרגע!
אמרתי חברה לא?אז אני לגמריי חברה!
הסיקו כאן ממה שכתבתי שאני לא אמפטית,לא תומכת,לא מבינה וכל מיני כאלה....
אז אני באמת באמת שהכי מבינה אני הולכת איתו כמעט כל יום לביקור לפחות 5 פעמים בשבוע.
אני הכי מחבקת אותו והכי שם.
אני באמת סתם מתוסכלת מלהיות לבד עם הילדה כל היום בבית ושאין כל כך עזרה...
ומשם זה כנראה הגיע על הכתב...וגרם קצת לבלבול.
אני באמת שם בשבילו ולגמריי מסכימה איתך....
תודה!
כבר יודעת משהו
New member
הדבר היחיד
שכדאי לך לחשוב אותו, להאמין בו בלב שלם וגם לומר לו הוא:
ממי שלי, אתה עכשיו תקדיש את מה שאתה רוצה וצריך לאמא שלך. זה צו השעה עכשיו ואני לא רק מבינה את זה, אלא גם מפרגנת לך מנוחה וזמן עצב בחיקי. אני כאן בשבילך, כשתרצה ותצטרך.
ואל תדאג לנסיכה שלנו. אני יודעת היטב איך מטפלים בנסיכות. תבחר אתה מתי מתאים לך ונוח לך לטפל בה ולהיות איתה.
זהו.
שכדאי לך לחשוב אותו, להאמין בו בלב שלם וגם לומר לו הוא:
ממי שלי, אתה עכשיו תקדיש את מה שאתה רוצה וצריך לאמא שלך. זה צו השעה עכשיו ואני לא רק מבינה את זה, אלא גם מפרגנת לך מנוחה וזמן עצב בחיקי. אני כאן בשבילך, כשתרצה ותצטרך.
ואל תדאג לנסיכה שלנו. אני יודעת היטב איך מטפלים בנסיכות. תבחר אתה מתי מתאים לך ונוח לך לטפל בה ולהיות איתה.
זהו.
לא סתם התחלת
בסיפור על האמא, לדעתי הכל מתחיל ונגמר שם ובעצם מה שאת מרגישה, מה שהעיר את
התסכול שלך זה סוג של תחרות שאת מרגישה בינך לבין חמותך על תשומת הלב של בעלך/בנה.
קשה לי להבין איך דווקא בתקופה הקשה הזו שבעלך צריך להתמודד גם עם עבודה, גם עם אמו החולה,
עם המתח והדאגה והפחד, דווקא פה את מגלה הכי פחות אמפטיה ויותר מכך גם מטרידה אותך העובדה
שאין לכם זמן ביחד.
בעלך זקוק מאד לזמן איתך אבל לא מאותו מקום שאת זקוקה לכך. הוא צריך אותך מכילה, מבינה, רגישה
ומחבקת ואת צריכה אותו למה שנקרא "זמן איכות" שלכם כזוג ואת זה הוא לא יכול לתת לך עכשיו.
כל שאר הדברים שציינת לגבי התנהגותו בוודאי שנכונים, רק שעכשיו הם התעצמו אצלך וגדלו למימדים
אולי לא לגמרי מדוייקים שבזמן אחר, בימים טובים יותר, הם היו יחסית מינוריים וחיית איתם די בשלום.
בסיפור על האמא, לדעתי הכל מתחיל ונגמר שם ובעצם מה שאת מרגישה, מה שהעיר את
התסכול שלך זה סוג של תחרות שאת מרגישה בינך לבין חמותך על תשומת הלב של בעלך/בנה.
קשה לי להבין איך דווקא בתקופה הקשה הזו שבעלך צריך להתמודד גם עם עבודה, גם עם אמו החולה,
עם המתח והדאגה והפחד, דווקא פה את מגלה הכי פחות אמפטיה ויותר מכך גם מטרידה אותך העובדה
שאין לכם זמן ביחד.
בעלך זקוק מאד לזמן איתך אבל לא מאותו מקום שאת זקוקה לכך. הוא צריך אותך מכילה, מבינה, רגישה
ומחבקת ואת צריכה אותו למה שנקרא "זמן איכות" שלכם כזוג ואת זה הוא לא יכול לתת לך עכשיו.
כל שאר הדברים שציינת לגבי התנהגותו בוודאי שנכונים, רק שעכשיו הם התעצמו אצלך וגדלו למימדים
אולי לא לגמרי מדוייקים שבזמן אחר, בימים טובים יותר, הם היו יחסית מינוריים וחיית איתם די בשלום.
היי
אני לגמריי לא מרגישה בתחרות אם חמתי!!!!
מאיפה אתם מסיקים את הדברים האלה....
אבל בסדר..
כל אחד ודעתו!
מה שמטריד אותי כרגע זה התסכול שאני עצמי חווה אם כל המצב!
גם השהות בבית החולים שאגב אני כמעט כל יום נמצאת שם איתו...
התינוקת שקצת עובר אליה כל העצבים...
וכמובן התסכול של להיות כל היום בבית אם תינוקת-הורות טרייה!
אז לגמריי זה לא בא ממקום של תחרות..
אני פשוט מתוסכלת מכל המצב!!!!
אני לגמריי לא מרגישה בתחרות אם חמתי!!!!
מאיפה אתם מסיקים את הדברים האלה....
אבל בסדר..
כל אחד ודעתו!
מה שמטריד אותי כרגע זה התסכול שאני עצמי חווה אם כל המצב!
גם השהות בבית החולים שאגב אני כמעט כל יום נמצאת שם איתו...
התינוקת שקצת עובר אליה כל העצבים...
וכמובן התסכול של להיות כל היום בבית אם תינוקת-הורות טרייה!
אז לגמריי זה לא בא ממקום של תחרות..
אני פשוט מתוסכלת מכל המצב!!!!
״מאיפה אתם מסיקים את כל הדברים האלה..״
את יודעת אנשים שפנית לקבלת דעתם לא יקחו את מה שרשמת על בליינד.
בכלל כולנו חווים הכל סובייקטיבית ולכן מה שרואים מהצד שלך לא רואים מבחוץ או מהצד של בעלך.
״הקנאה״ בחמתך יכולה להיות אפילו סמויה ממך יכולה להיות משהו שאפילו את לא מצליחה להגדיר ככה.. משהו בתת מודע..
החיים זה לא שחור ולבן.. ומה שאת עושה ופועלת ומרגישה את לפעמים אפילו לא יודעת ממה הוא נובע..
ואם כבר את זו שפתאום מנסה להתייפייף ולספר כמה את תומכת בבעלך.. פתאום
אבל אם אני לא טועה ציינת שבעלך מתלונן שאת לא מספיק חמה ואוהבת? משהו כזה?
אז אם את באמת שם והוא עדין לא מרגיש אולי את לא נותנת מה שהוא צריך אלא מה שאת חושבת שהוא צריך???
בקיצור לדעתי אם הית החברה באמת תומכת כמו שאת מתיימרת עכשיו להיות לא היית רושמת את הפוסט שכתבת איך שכתבת שהיה הרבה יותר קרוב למציאות.
ואת לא בדיוק חיה טוב עם ביקורת.
במקומך היתי חושבתעל הדברים איפה את באמת ואיפה זה אמיתי מה שאת עושה.. במקום להתגונן ישר
מפלצת היא כבר הפכה לשלגיה ..
את יודעת אנשים שפנית לקבלת דעתם לא יקחו את מה שרשמת על בליינד.
בכלל כולנו חווים הכל סובייקטיבית ולכן מה שרואים מהצד שלך לא רואים מבחוץ או מהצד של בעלך.
״הקנאה״ בחמתך יכולה להיות אפילו סמויה ממך יכולה להיות משהו שאפילו את לא מצליחה להגדיר ככה.. משהו בתת מודע..
החיים זה לא שחור ולבן.. ומה שאת עושה ופועלת ומרגישה את לפעמים אפילו לא יודעת ממה הוא נובע..
ואם כבר את זו שפתאום מנסה להתייפייף ולספר כמה את תומכת בבעלך.. פתאום
אבל אם אני לא טועה ציינת שבעלך מתלונן שאת לא מספיק חמה ואוהבת? משהו כזה?
אז אם את באמת שם והוא עדין לא מרגיש אולי את לא נותנת מה שהוא צריך אלא מה שאת חושבת שהוא צריך???
בקיצור לדעתי אם הית החברה באמת תומכת כמו שאת מתיימרת עכשיו להיות לא היית רושמת את הפוסט שכתבת איך שכתבת שהיה הרבה יותר קרוב למציאות.
ואת לא בדיוק חיה טוב עם ביקורת.
במקומך היתי חושבתעל הדברים איפה את באמת ואיפה זה אמיתי מה שאת עושה.. במקום להתגונן ישר
מפלצת היא כבר הפכה לשלגיה ..
היי
אני מנסה כמה שיותר להיות איתו עכשיו ולתמוך בו רגשית.
אני חושבת שאני באמת צריכה להבין אם עצמי אולי אם הפסיכולוגית שלי
איפה אני נמצאת כרגע.
יכול להיות שמה שאני מרגישה ומה שאני עושה בפועל הוא בגלל מקומות נסתרים שיש אצלי.
אני צריכה באמת לבדוק מאיזה מקומות זה מגיע.
כל אדם עושה שגיאות בהתנהלותו.
יכול להיות שאני לא מספיק מצליחה להעביר אליו את התמיכה שלי.
הוא במצב מאוד מאוד רגיש כרגע.
ושום דבר לא באמת מנחם אותו.הוא בטוח שהיא עוד שנייה נעלמת לו מן החיים.
וזה משהו שבהחלט יכול לקרות.
אני מנסה לגרום לו להיות קצת אופטימי אבל זה לא בדיוק הולך לי.
הוא לגמריי חושב על הגרוע מכל.
יכול להיות בהחלט שזה בא ממקום שאני צריכה תשומת לב וצריכה אותו רגשית.
אני אברר ביני לבין עצמי ומקווה שאצליח גם להבין ובאמת להיות עבורו עכשיו.
לגמריי אתם רואים כאן את רק תמצית מהצד שלי...וזו גם הבעיה.
אני מנסה כמה שיותר להיות איתו עכשיו ולתמוך בו רגשית.
אני חושבת שאני באמת צריכה להבין אם עצמי אולי אם הפסיכולוגית שלי
איפה אני נמצאת כרגע.
יכול להיות שמה שאני מרגישה ומה שאני עושה בפועל הוא בגלל מקומות נסתרים שיש אצלי.
אני צריכה באמת לבדוק מאיזה מקומות זה מגיע.
כל אדם עושה שגיאות בהתנהלותו.
יכול להיות שאני לא מספיק מצליחה להעביר אליו את התמיכה שלי.
הוא במצב מאוד מאוד רגיש כרגע.
ושום דבר לא באמת מנחם אותו.הוא בטוח שהיא עוד שנייה נעלמת לו מן החיים.
וזה משהו שבהחלט יכול לקרות.
אני מנסה לגרום לו להיות קצת אופטימי אבל זה לא בדיוק הולך לי.
הוא לגמריי חושב על הגרוע מכל.
יכול להיות בהחלט שזה בא ממקום שאני צריכה תשומת לב וצריכה אותו רגשית.
אני אברר ביני לבין עצמי ומקווה שאצליח גם להבין ובאמת להיות עבורו עכשיו.
לגמריי אתם רואים כאן את רק תמצית מהצד שלי...וזו גם הבעיה.
עצה פרקטית
קודם כל, אני ממש לא מסכימה עם רוב התגובות כאן, את נקראת לי מאוד אמפתית ותומכת. אבל זה מאוד קשה להיות במעגל השני- במעגל שתומך באלו שסובלים וחולים ובבני-משפחתם, קשה לדעת איך להגיב ומה לעשות.
לדעתי גם מותר ונחוץ לבני-המשפחה להמשיך בחייהם על-אף הקושי (לפחות כך נהגו הקרובים אליי, ברור שלא כולם מגיבים באותו אופן.)
עצתי אלייך היא- בבי"ח מסתובבות תמיד עובדות סוציאליות שתפקידן בדיוק לעזור לחולים ולמשפחות במצבים כאלו, אולי כדאי לבקש מעוס"ית כזאת לדבר עם בעלך, כדי שיוכל לפרוק את המצוקה שלו, שבבירור קיימת, באופן אחר ולא עלייך. בוודאי שהוא במצב קשה ובמצוקה אבל אפשר להתמודד איתה גם בדרכים אחרות שלא יהרסו את הזוגיות והמשפחה שלכם.
בהצלחה ותהיי חזקה.
קודם כל, אני ממש לא מסכימה עם רוב התגובות כאן, את נקראת לי מאוד אמפתית ותומכת. אבל זה מאוד קשה להיות במעגל השני- במעגל שתומך באלו שסובלים וחולים ובבני-משפחתם, קשה לדעת איך להגיב ומה לעשות.
לדעתי גם מותר ונחוץ לבני-המשפחה להמשיך בחייהם על-אף הקושי (לפחות כך נהגו הקרובים אליי, ברור שלא כולם מגיבים באותו אופן.)
עצתי אלייך היא- בבי"ח מסתובבות תמיד עובדות סוציאליות שתפקידן בדיוק לעזור לחולים ולמשפחות במצבים כאלו, אולי כדאי לבקש מעוס"ית כזאת לדבר עם בעלך, כדי שיוכל לפרוק את המצוקה שלו, שבבירור קיימת, באופן אחר ולא עלייך. בוודאי שהוא במצב קשה ובמצוקה אבל אפשר להתמודד איתה גם בדרכים אחרות שלא יהרסו את הזוגיות והמשפחה שלכם.
בהצלחה ותהיי חזקה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.