המשך
לכאורה, טבעי שמי שמשכתב כך את צוואת חברו האהוב, יחשוב מחשבה שכזאת. אבל המשפט הזה דומה באופן מעורר מחשבה לדברים שג'יים אמר לפני שהפיל את בראן, כשהילד גילה את הסוד שלו ושל סרסיי: "הדברים שאנחנו עושים למען האהבה".
אדארד לא שמע את ג'יים אומר את המשפט הזה ולא ידע שאמר אותו: העדים היחידים לכך היו בראן, שלא סיפר על כך לאיש, ג'יים וסרסיי עצמם. האם העובדה שאדארד חשב מחשבה כה דומה כשהבחין בכך שהוא מסתיר מרוברט, לנצח, את קיומו של אותם יחסים אסורים עצמם, אינה אומרת דרשני? והאם העובדה שמשפט כה דומה ומקביל לדברים שאמר ג'יים הופיע במוחו של אדארד אינה מרמזת על הקבלה מסויימת ביניהם ג'יים?
זאת ועוד: אדארד חשב גם ש"יש סודות שאנחנו מסתירים אפילו מהאנשים הקרובים לנו ביותר". סביר להניח שג'ון עבר בראשו כאשר חשב על כך, אבל מדוע הוא נזכר בכך דווקא בשיא הדרמה במעלה מלך? ומדוע אדארד נזכר בג'ון בעוצמה כה רבה במעלה מלך, עד כי "המחשבה על הנער (ג'ון) עוררה בו צער ורגשי אשמה שאינם ניתנים לתיאור", אחרי ששלח אותו בווינטרפל אל השחורים באדישות שכזאת?
ובכלל, מדוע היה על אדארד להסתיר את זהותו של ג'ון אפילו מקייטלין? לפי תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה, אדארד רצה לגונן על ג'ון מזעמו של רוברט, שהיה רוצח אותו מיד אם היה יודע שהוא בנו של ראיגר. זה הגיוני, אבל אם זה היה נכון, היה כדאי לו דווקא להשאיר את ג'ון בדורן – או לספר לקייטלין הכל. אדארד סמך על קייטלין ושיתף אותה בסודות מסוכנים רבים, מדוע הסתיר ממנה דווקא את הסוד הזה? קייטלין כעסה על אדארד ושנאה את ג'ון בגלל שחשבה שהוא בנו של אדארד. המחשבה שג'ון אינו בנו של אדארד, אלא של ליאנה, הייתה עשויה לגרום לה שלא לשנוא את ג'ון ולא לכעוס על אדארד. מדוע הוא הסתיר ממנה דווקא את הדבר הזה? אולי דווקא בגלל שג'ון כן היה בנו של אדארד – ולא זו בלבד, אלא של אדארד וליאנה?
הקשר בין אדארד לליאנה היה חזק ביותר. הוא חשב עליה יותר מאשר על קייטלין – אשתו במשך 15 שנה ואם לחמישה מילדיו – ובוודאי יותר מאשר על ווילה ואשארה דין. גם רוברט היה מודע לכך, ואף טעה טעות פרוידיאנית כששאל את אדארד: "איך קראו לאישה שהייתה לך שם? אלינה?, אה, לא, וילה".
אדארד ציין בפני רוברט – ודווקא בפניו: "אתה הכרת את ליאנה מבחוץ, אני הכרתי את השריון שמתחת". ברור שאדארד פשוט אהב את אחותו. לכאורה, מדובר באמירה רגילה של אח אוהב על אחותו לחבר שהיה מאוהב בה אבל בקושי הכיר אותה. אבל אפשר לפרש אותה גם אחרת.
מדוע אדארד נזכר דווקא בליאנה פעמים כה רבות? קשר בין אחים הוא קשר חזק, ונראה כי הוא היה חזק עוד יותר בחברה פיאודלית ופטריארכלית. אבל הוא אינו הקשר המשמעותי ביותר שלנו בחיים. הקשר עם ההורים, בני הזוג והצאצאים הוא חזק עוד יותר, הרבה יותר. אדארד נזכר בהוריו מעט מאוד. אמו כמעט אינה מוזכרת ביצירה. ייתכן שהסיבה לכך היא שמגיל צעיר למדי – 8- הוא גדל אצל ג'ון ארין, והתייחס לארין כאל אביו השני ואל רוברט – כאל אחיו השני. אבל אם זה נכון, הוא היה אמור לשכוח גם את זכרונותיו על ליאנה.
אדארד נזכר די מעט גם באחיו הבכור, בראנדון, למרות שגם בראנדון נהרג באותה מלחמה שגרמה למותה של ליאנה, ולמרות שקייטלין הייתה מיועדת לבראנדון ונישואיה לאדארד היו ייבום של אירוסיה לאחיו. גם היעלמותו הטריה של אחיו בנז'ן מזעזעת את אדארד פחות ממותה של ליאנה 13 או 14 שנים קודם לכן. קייטלין חשבה על אדארד כל הזמן, והתרפקה אליו בגעגועים, בשעה שהוא היה שקוע במחשבות על העבר – ועל ליאנה. וכל זה – דווקא במעלה מלך, אחרי שגילה את סודם של סרסיי וג'יים.
אדארד לא הכחיש את החשד נגדו
תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה מתבססת על בקשתה של ליאנה, שאדארד נזכר בה שוב ושוב: "הבטח לי, נד". בקשתה של ליאנה, קובעת התיאוריה, הייתה שאדארד יגדל את ג'ון. אבל ג'ון לא נזכר בבקשה הזאת כשהתיר לג'ון ללכת לחומה ונפרד ממנו בקרירות – למרות שידע שייתכן שלא יפגוש אותו יותר. הוא נזכר בהבטחה שוב ושוב דווקא במעלה מלך. מדוע? הייתכן שהדרמה במעלה מלך, וגילוי העריות בין סרסיי וג'יים, הזכירו לו שהבטיח לה לשמור על ג'ון, לא רק בגלל שהייתה אמו ודודתו, אלא בגלל שהייתה גם זה וגם זה, כלומר, שג'ון היה הילד של שניהם? ולחילופין, הייתכן שההבטחה בכלל לא הייתה קשורה לג'ון, אלא שבועת אוהבים אחרת?
ומדוע אשארה דיין התאבדה? התאבדות היא, לפי שעה, אירוע נדיר בששאו"ק. די ברור, גם מהסיפור שנד הצעיר סיפר לאריה וגם מההגיון הסיפורי-הדרמטי, שהתאבדותה של אשארה הייתה קשורה לאדארד. לכאורה, ייתכן שהייתה מאוהבת בו אבל לא יכלה לממש את האהבה בגלל שהוא היה חייב להתחתן עם קייטלין. בית סטארק ובית טאלי הבטיחו נישואין זה לזה, ואחרי שאחיו של אדארד מת, הוא היה אמור לייבם את קייטלין. אבל את כל זה היא ידעה מראש. ייתכן שאדארד יכל לחמוק מחובת נישואיו לקייטלין ולהעביר את הייבום לבנז'ן: הוריו של אדארד כבר לא היו בחיים כדי לכפות עליו את הנישואין, והקשר בין שני בתי האצולה היה חזק גם בלא הנישואין הכפויים. הייתכן שאדארד נאלץ להתחתן עם קייטלין לא רק בשל החובה המשפחתית, אלא כדי למחוק שערורייה אחרת, או שתי שערוריות – שערוריית אשארה ואת השערורייה האפלה יותר, הקשורה בליאנה? הייתכן שאשארה קפצה מהצוק לא רק בגלל שאדארד עזב אותה, אלא בגלל שהיא גילתה את סודו האפל?
ואם לא די בכל הראיות החלקיות והרמזים המעורפלים הללו, אדארד גם הודה, בעקיפין, באפשרות שחטא חטא כזה בעצמו.
אדארד גילה לסרסיי שהוא יודע על הקשר שלה עם ג'יים, בפעם האחרונה שפגש בה ביחידיות, בחורש האלים במעלה מלך. סרסיי, ביהירות אופיינית, הודתה בכך והדגישה בפניו שהיא לא מוצאת בכך כל פגם. "איך אתה מעז לשחק לפניי את הלורד האציל! מי אני לדעתך? לך יש ממזר משלך, ומי הייתה אמו? איכרה דורנית שאנסת בזמן שהביצרון שלה נשרף? זונה? ואולי הייתה זאת האחות האבלה, ליידי אשארה? היא הטילה את עצמה לים, נודע לי. ומדוע? בגלל האח שרצחת או בגלל הילד שגנבת? ספר לי, לורד אדארד הנכבד, במה אתה שונה ממני, מרוברט או מג'יים?" לאדארד הייתה תשובה קלה לשאלות הללו. העולם ששניהם חיו בו אסר על יחסים עם זונות ופילגשים באופן רשמי אבל נתן להם להתקיים. סרסיי הודתה רגע לפני כן במשהו שנחשב בווסטרוז, וכמעט בכל חברה אנושית, לחטא גדול בהרבה מהחטא שהיא ייחסה לאדארד.
אבל אדארד ענה לה רק: "קודם כל, אני אינני הורג ילדים". בעיני המוסר המודרני והחילוני של מרטין ושל רוב הקוראים, אדארד צודק. אין ספק שמרטין סבור שרצח ילדים הוא עבירה חמורה בהרבה מכל הפרה של טאבו מיני. אבל סרסיי, ואפילו אדארד עצמו, אינם אמורים לראות כך את הדברים. ומכל מקום: מדוע הוא אמר לה משהו כמו: "אני לא שכבתי עם אחותי וגם לא הרגתי ילדים?" הייתכן שסרסיי ידעה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים, ורמזה לו על הדמיון ביניהם? הייתכן שלא ידעה על אדארד שום דבר, אבל אדארד ידע, ולכן לא ענה לה ולא העמיד אותה במקומה?
אדארד מצטייר מקריאה פשוטה של הטקסט כאיש תמים, שנצמד בצורה מגושמת למוסר האבירי המזוייף שבה חי, והורס את עצמו לשם כך. לכאורה, זה מה שגרם לו לחשוף את סודם של סרסיי וג'יים, להוקיע אותם ולנסות למנוע מג'ופרי לרשת את רוברט – החלטה אומללה של אדארד שגרמה למותו, למלחמה ולהרג של אלפי אנשים, כולל אשתו ובנו. המוסרניות הנוקשה וההרסנית הזאת לא מסתדר עם קיומו של ג'ון שלג. הבעיה היא לא רק עם העובדה שלאדארד היה ממזר משלו – גם אנשים מוסרניים חוטאים מדי פעם – אלא בעיקר עם העובדה שעשה מעשה חריג והחליט לגדל את ג'ון בחצרו-שלו. הייתכן שהלהיטות של אדארד להוקיע את סרסיי, והמחיר היקר ששילם על כך – ביודעין – נבעה ממקום אחר? הייתכן שאדארד התייסר ברגשי אשמה על חטא זהה, והחליט, לפחות באופן תת-מודע, להעניש לא רק את סרסיי וג'יים, אלא בעיקר את עצמו?
כל הדברים הללו הם ראיות, לא הוכחות, לאפשרות שאדארד ניהל יחסים אסורים עם אחותו האהובה. ייתכן, כמובן, שגם התיאוריה הזאת שגויה. ייתכן שהיא תעלה בהמשך היצירה ותופרך. ייתכן שג'ון עצמו יגלה שליאנה הייתה אמו, אבל לא יידע, עד סוף הספר, אם האב היה אדארד, ראיגאר או מישהו אחר.
אם ג'ון יגלה תגלית אפלה כזאת על עברו, מעניין כיצד היא תשפיע על נפשו חסרת הביטחון. הידיעה שהוא בן אצולה משני הצדדים תחזק אותו. המחשבה שהוא בנו של ראיגאר תפחיד ותסבך אותו. המחשבה, או הידיעה, שהוא בנם של אדארד וליאנה עלולה לשגע אותו לגמרי. ייגריט אמרה לג'ון פעם ש"ילדים שנולדים מקרובי משפחה הם מפלצות מקוללות". היא אמרה זאת כדי להשמיץ את קראסטר, כדי להבהיר לג'ון שלה, ולחברת הפראים, אין קשר עם האיש הנתעב. אבל ג'ון עלול להיזכר במשפט הזה בעתיד, בהקשר אחר לגמרי.
חשוב לציין שמרטין מבהיר ומדגיש בכל צורה אפשרית, שילדים שנולדים מיחסים אסורים אינם מפלצות שאינן ראויות לחיות. מובן שהוא מודע לנזקים הגנטיים של גילוי עריות, שהם, כנראה, הסיבה לטירוף העובר מדור לדור במשפחת טארגריין, ואולי גם לאופיו המופרע של ג'ופרי, ואם טיריון הוא אכן צאצא לבית טארגריין – הרי שגם טיריון נפגע מהם. אבל כל אלה אינם מצדיקים, כמובן, את גזר המוות שהחברה בששאו"ק מטילה ע
ה"הבטח לי נד" הזה שאדארד נזכר כל הזמן נשמע כמו משהו הרבה יותר משמעותי מאשר להיקבל בווינטרפל
