שלום לכולם

james p

New member
שלום לכולם

אני משוגע על הספרים של בסדרת שיר של אש ושל קרח והבנתי שזה הפורום לכך.
קראתי את כל שלושת הספרים הראשונים בסדרה כי את הרביעי חיכיתי לקרוא יחד עם החמישי שתורגם לא מכבר.
אבל לפני שפתחתי את הספר הרביעי החלטתי לחזור על כל הספרים הראשונים כי יש המון פרטים והמון משפחולוגיות.
אני אוחז בכרך הראשון של עימות המלכים.
ובכלל התחלתי לקרוא את הסדרה רק בשנה האחרונה כך שאני דיי חדש בכלל בכל העניין הזה ובכל מה שמסתובב.
קראתי שוב את הספר הראשון שהיה לי טיפה מייגע (אולי כי אני ורצה כבר להתקדם הלאה) אבל עדיין מופלא ומרגש
העניין הוא שהרגשתי שעליתי על משהו.
לדעתי בטח המון אנשים כבר עלו על זה קודם אבל רציתי לשמוע מה באמת אומרים על התיאוריה הזאת,
אני חושב (כמעט בודאות) שג'ון הוא בכלל הבן של ליאנה והנסיך ראיגר.
למה?
ה"הבטח לי נד" הזה שאדארד נזכר כל הזמן נשמע כמו משהו הרבה יותר משמעותי מאשר להיקבל בווינטרפל
אלא משקל שאדארד נושאי איתו עד היום.
קשה להאמין שאדארד סטארק המכובד כל כך שכבודו הביא עליו את מותו והידרדרות משפחתו היה כלכ ך לא מכובד
עד דהביא ממזר לעולם. הכבוד שלו מופיע לאורך הספר כאחד המרכיבים החשובים ביותר באישיותו וגם בא לידי ביטוי
כשדמויות אחרות נזכרות בו. מה שהופך את המעשה של הבאת ממזר למשהו לא יאומן.
בראן מספר על זה שראיגר אנס את ליאנה כך שבודאות יש יחסי מין בינהם.
"מיטת הדם של ליאנה" שמופיעה גם בספר נשמעת יותר כמו לידה מאשר כמו רצח. מה פתאום שהיא תמות מדממת במיטה

היה עוד איזה פלאשבק לתחרויות כלשהן שבהן ראיגר לא נותן את הורד הכחול לאשתו אלא לליאנה סטארק
ויש לי תחושב שמדובר באהבה הדדית בין ליאנה וראיגר.
בקיצור ג'ון הוא דם הדרקון ואחיינה של דאניריז והדודן של של ילדי נד וקייט....


אולי זו הסיבה גם שנד שמר את זה בסוד אפילו מקייטלין למרות המחיר שהוא וג'ון שילמו על כך.
כי קייטלין גם ככה התקשתה לגדל את ג'ון אז עוד לדעת שהוא לא הממזר של בעלה ועדיין לגדל אותו כממזר היה יותר מדי בשבילה....

וואו מעניין אותי אם אי פעם העניין הזה יתגלה ויתבהר... ובכלל איך הסדרה המדהימה הזו תסתיים
כי בינתיים זה רק מסע שנמשך ונמשך ועדיין לא מגיע לשום פואנטה.
 

amberos

New member
אם אני זוכרת נכון, מרטין אמר שהוא

לא יגלה מי ההורים האמיתיים של גון. ככה שאנחנו נישאר עם התיאוריה. אבל אולי בסדרה יהיו דברים חדשים.
 

james p

New member
האמת היא שאני חששתי מדבר כזה

כי נד היה האחרון שידע את זה והוא לקח את סודו לקבר...
 
הוא לא היחיד.

כשנד פגש את ליאנה בפעם האחרונה, היה איתו חבר טוב בשם האולנד ריד, כך שמן הסתם הוא יודע מה קרה שם. ריד עוד לא הופיע בסדרה, אבל הילדים שלו, ג'וג'ן ומירה, הם חברים טובים של בראן, כך שאולי דרכם יתגלה הסוד.
 

james p

New member
נכון אני נזכר...

אני עכשיו בחזרה על הסדרה ואין לי בקיאות מלאה בהכל.
אני בספר השני ועדיין לא הגעתי שוב למסע של בראן עם ילדי משפחת ריד אבל אני זוכר שהם סיפרו לו שם סיפורים מעניינים דווקא יתכן שהם באמת יודעים. וכן אני זוכר גם שנד נזכר בקרב על המגדל שרק הוא והאולנד ריד יצאו חיים...
וואו כמה שאני מעריץ את מרטין על כמה הוא מחושבן וכמה מורכבת העלילה שלו...
 

הלדין

New member
יש עוד רמז.

הרעיון עלה לי בעקבות "סיפור אימה אמריקני" אבל אם נד באמת היה בוגד באשתו, הוא היה מנסה להוכיח שגם היא בגדה בו רק כדי לשמור על המצפון שלו נקי. העובדה שהוא לא עושה את זה מעידה על כך שמצפונו, למעשה, נקי והוא מעולם לא בגד בה. אם ג'ון הוא טארגאריין, אדארד שמר את זה ממנה למקרה ויתגלה העניין, היא תוכל לומר ובצדק שהיא חשבה שהיא לא ידעה מזה כלום (ורוברט יאמין לה בערך לשניה.) רואים שהוא מכבד את האינטלקט שלה מספיק כדי להאמין שהיא מסוגלת לשמור סוד. לקייטלין אין בעיה עם ממזרים כמו שניתן לראות ביחסה למיה
אבן. היא אפילו מרחמת עליה. יש לה בעיה עם ממזרים מזרע סטארק כמו ג'ון שלג שמהווים איום על ילדיה.
 

james p

New member
מה הקשר לסיפור אימה אמריקאי????

בנוגע למשפט שלך "אם נד באמת היה בוגד באשתו, הוא היה מנסה להוכיח שגם היא בגדה בו רק כדי לשמור על המצפון שלו נקי"
אני ממש לא מסכים! נד הוא הגבר האחרון שיתנהג ככה, הוא והכבוד הארור שלו.

הבעיה שלה עם ג'ון זה שהוא מהווה עדות חיה ומהלכת לזה שנד היה עם אישה אחרת...
היא מבינה שיש לגברים ליבידו וביקור אצל זונה זה כמו אוננות בשבילה אבל היא לא רוצה לראות את זה. קל וחומר לא לראות את זה כאילו מדובר שמשהו ששווה כמו הילדים שלה.

אגב המערכת יחסים בין קייטלין לג'ון היא אחת הכואבות והקשות בסדרה.
לי בכל אופן.
 

הלדין

New member
זו הייתה הנקודה.

אם נד היה בוגד בקייטלין, הוא היה מנסה להוכיח שגם היא בגדה בו כדי שירגיש טוב עם עצמו. רוברט משתמש בעצמו בטכסיס הזה כדי להזכיר לאדארד שגם הוא לא בדיוק טלית שכולה תכלת. ויש גבולות גם לכבודו הרם. על כל פנים, למרות דיבוריו, עד כמה אדארד באמת רדוף על ידי בגידתו בקייטלין? אני לא זוכר שהוא הקדיש מעודו מחשבה אחת לעניין זה.
הליידי דאסטין דיברה כבר על הכבוד שנהג בעצמות בני לוויתו שנפלו בקרב מול אבירי המשמר הלבן - הוא הביא רק את עצמותיה של ליאנה. בנוגע לקייטלין, מה שאמרתי הוא, כדלקמן, שהסיבה לכך שנד העדיף להסתיר ממנה את האמת היא כדי להגן עליה אם ובמקרה תתגלה האמת בנסיבות לא מתאימות. קייטלין אכן חושבת שאם היא לא הייתה רואה את ג'ון, היא הייתה מרגישה נוח יותר. כשרוב מציע להפוך את ג'ון ליורשו, התגובה של קייטלין גובלת בפאניקה. קייטלין מעדיפה שאחד מצאצאיה יהיה הלורד של וינטרפל אחרי מות בעלה. מה שמדאיג אותה בכך שג'ון זוכה ליחס דומה כמו שאר ילדיו של בעלה הוא שאנשיו יעניקו לתביעתו לכס יחס זהה לשאר ילדי סטארק.
 

james p

New member
אז ככה:

קודם כל אשמח אם תענה לי בבקשה על הקשר ל"סיפור אימה אמריקאי" ראיתי את הסדרה ומעניין אותי איזה קשר ראית בינה לבין משחכי הכס.


שנית כפי שכבר כתבתי נד לא היה בשום פנים ואופן מנסה להעליל שקייטלין בגדה בו. קודם כל זה פשוט לא ייתכן כי קייטלין לא בגדה וזה יהיה פטתי להעליל עליה. דבר שני נד הוא האחרון שיעליל דבר כזה על אשתו האהובה. דבר אחד זה למעוד אבל עוד יותר גרוע זה גם להאשים מישהו בדבר שלא עשה רק כדי להרגיש טוב עם עצמו. וכל קורא שקרא את הספר הראשון וראה את מוסריותו של נד ידע שהוא האחרון שמסוגל להגיע לדבר כזה. על זה שוהא לא שלט בדחפיו המיניים עוד אפשר לדמיין אבל להעליל על אשתו ולהרוס עוד יותר את כבוד המשפחה זה בכלל הזוי.
נד בחיים לא היה מנסה להאשים את קייטלין בבגידה


אני מבין ומסכים איתך למה נד שתק כשרוברט הזכיר לו את ה"ניאוף" שלו. הוא לא יגלה לרוברט את האמת ש"בנו" הוא בעצם בנו של ראיגר שנוא נפשו אבל הוא גם מנפנף את רוברט מהנושא מהר.

אני גם לגמרי מסכים איתך למה נד לא סיפר לקייטלין.

כתבת בתגובתך: "עד כמה אדארד באמת רדוף על ידי בגידתו בקייטלין? אני לא זוכר שהוא הקדיש מעודו מחשבה אחת לעניין זה."
זו בהחלט הוכחה לכך שנד לא בגד ותומך בתיאוריה שג'ון הוא בנם של ליאנה וראיגר.
 

הלדין

New member
לדעתי

הגיבור, מר הרמון, בגד באשתו, ועל מנת להרגיש טוב עם עצמו, ובעקבות הגילוי שאשתו הרה ילד מגבר אחר, החל לדמיין שאשתו בוגדת בו. אם אדארד היה בוגד באשתו, הוא היה רוצה דרך להוכיח לעצמו שהוא איש כבוד. מה הוא היה עושה במקרה כזה? מדובר יותר בספקולציית "מה היה קורה אם?" הדעה שלי הייתה שהוא היה רוצה "יוצר שיוויון". הוא לא היה מכפיש את כבוד אשתו ברבים, כמובן. זהו כבודו כבעל שייפגע פה ויחייב אותו להוציא להורג את קייטלין ולהסתכסך עם הטאלים. מדובר בעניין בינו לבין עצמו. כך הוא חי עם העובדה שהוא בגד באשתו פעם.
 

james p

New member
אל תשווה בין מר הרמון לבין נד סטארק

זה מרגיש לי כמו חילול הקודש...
נד מכיר את קייטלין אתה ראית שהוא איש ישר מחשבה ולא רק ישר דרך הוא לא יכנס לתסבוכים האלו וינסה להעליל על מישהו גם בראש רק כדי להרגיש טוב, הוא ייענה את עצמו ויתייסר וינסה לכפר. הוא לא עושה את זה ונראה שהוא לא באמת בגד אלא פשוט יש לו רחיים על צווארו בכל הקשור לג'ון...
 
ההתרשמות של קייטלין ממיה

עומדת בהשפעתו ובצילו של ג'ון שלג.
כך קייטלין חושבת איך רוברט נטש את ממזרתו, איך לורד בולטון הביא אותו הביתה אך לפי השמועות - הממזר היה חשוב בעיניו כאחד מכלביו... ואיך נד הביא את הממזר שלו הבייתה וקרא לו בני לעיני אלים ואנשים... בלה בלה בלה
 

shdow3

New member
לאנייה

לא יודע יותר קל לי לתפוס את זה שהוא בגד עם ליינייה
1 מתרה של מרטין זה אנישיות לראות שגם אנשי כבוד חוטאים ואיפילו לאיש הכי מוסרי יש בעיות
2 תואוריה גון ידועה יותתר מדי ליאנייה הרבה פחות (הרבה יותר חולנית )
3

האם הטארגריינים, והלאניסטרים הם זוגות האחים היחידים ביצירה? אני רוצה להציע, בזהירות רבה, את האפשרות שהיה בה זוג נוסף שהסתיר סוד אפל שכזה.
מוצאו של ג'ון שלג הוא בגדר תעלומה. ג'ון הוא דמות מרכזית שמלווה את היצירה מתחילתה, הממזרות שלו והחידה האופפת אותה הם מרכיב מרכזי באישיותו ובתדמיתו, וההגיון הסיפורי אומר, שלתעלומה כזאת יימצא פיתרון שיהפוך למרכיב מרכזי בעלילה.
לכאורה, הפיתרון לחידה כבר נמצא: כשאריה סטארק נדדה עם חבורת מפירי-החוק של ת'ורוס ובריק דונדאריון, היא פגשה שם בחור דורני ממוצא אצילי בשם נד דיין, שסיפר לה שהכיר את אמו של ג'ון. ג'ון, סיפר נד, הוא בנם של אדארד ושל מיינקת בשם וילה, ששימשה בביתה של משפחת דיין. לפי הסיפור שנד הצעיר סיפר לאריה, ניהל אדארד שני רומנים: רומן אסור עם וילה ורומן, שכנראה היה משמעותי יותר, עם אשת אצולה בשם אשארה ממשפחת דיין, שהתאבדה לאחר שנד נטש אותה והתחתן עם קייטלין טאלי.
הסיפור על ווילה הוזכר עוד מספר פעמים ביצירה: אדארד עצמו דיבר עליה עם רוברט, והודה בפניו שווילה הייתה המאהבת שלו (והיחידה שהייתה לו מחוץ לנישואין); מאנס ריידר רמז לג'ון שהוא יודע משהו על מוצאו הדורני של ג'ון, כששר לו את השיר על "אשתו של הדורני".
הסיפור הזה אפשרי בהחלט. יש לציין שאדארד נמצא בדורן תקופה קצרה בלבד, ואם מקבלים את הסיפור כפשוטו, יוצא ממנו שאדארד ניהל רומן עם שתי הנשים הדורניות במקביל, או עם זו אחרי זו בטווח זמנים קצר. מוזר לחשוב שדווקא אדארד הצדקן עשה דבר כזה, אבל מקרים מוזרים בששאו"ק הם, כמובן, אפשריים לחלוטין.
לחילופין, ניתן לנחש שאדארד ניהל רומן עם אשארה בלבד, שג'ון היה בנה של אשארה ולא בנה של וילה, ושאדארד והמשפחה "מינו" את וילה לאמו של ג'ון כדי להחליש את השערורייה. וילה הייתה מיינקת וממילא הייתה מיועדת לגדל את ג'ון בחודשי חייו הראשונים, כך שהיה קל להלביש עליה גם את תפקידה של אמו. כך או כך, פיתרון כל כך קטן וחסר משמעות לחידה כל כך גדולה אינו מתאים לששאו"ק. נראה כי ווילה באמת גידלה את ג'ון בדורן במשך תקופה קצרה. אבל אם ג'ון היה "מסודר" אצל מיינקת שהייתה גם אמו הביולוגית, או משרתת של אמו הביולוגית, מדוע אדארד טרח לעשות מעשה כה חריג ולהביא אותו לוינטרפל? אם אכן אשארה הייתה אמו של ג'ון, זה מסביר את התאבדותה, אבל מדוע הוא עשה זאת מלכתכילה?
ג'ון נראה כמו סטארק. כנראה שהוא סטארק
אחת התיאוריות המתרוצצות ברשת, ופורסמה גם באתר "וינטרפל", היא הרעיון שג'ון הוא למעשה בנם של ליאנה, אחותו של אדארד, ושל ראיגאר, הנסיך לבית טארגריין, בנו של אאיריז ואחיה של דאינריז. לפי התיאוריה הזאת, ראיגאר, שתפש את ליאנה בשבי ואנס אותה, הכניס אותה להריון, והיא הולידה את ג'ון "במיטת הדם שלה" לפני שמתה במהלך כיבוש מעלה מלך. התיאוריה הזאת טוענת שאדארד הספיק להגיע לליאנה ולפגוש אותה, ואולי גם לחלץ אותה ולקחת אותה לדורן, לפני שמתה מהאונס ומפצעי המכות והקרב. ליאנה, קובעת התיאוריה, ביקשה מאדארד שיבטיח לה לקחת את ג'ון-אאיגון ולגדל אותו בוינטרפל. "הבטח לי, נד", אמרה ליאנה, ואדארד נזכר במלים הללו שוב ושוב וקיים את בקשתה.
התיאוריה הזאת משתלבת בתיאוריית "שלושת ראשי הדרקון": נבואה ואלריאנית עתיקה מדברת על נסיך השחר, אישיות אגדית שתציל את העולם מחורבן במלחמה הרואית. הנסיך, קובעת הנבואה, ירכב על דרקון בעל שלושה ראשים. הנביא אאימון מייחס את הנבואה הזאת לדאינריז, וגם היא נוטה להאמין כך. דאינריז מאמינה שמדובר בשלושת דרקוניה-שלה, ששלושה נסיכים ירכבו עליהם בדרך לכיבוש ווסטרוז: היא עצמה ושני בעלי ברית, שאולי יהיו גם בני הזוג שלה. תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה קובעת ששני השותפים של דאינריז יהיו טיריון – שיש רמזים עבים לכך שהוא אינו בנו של טיוויין אלא ממזר של אשתו מבית טארגריין – וג'ון.
תומכי התיאוריה על ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה מוצאים לה רמזים גם בחיזיון שדאינריז חזתה בבית הבלתי-מתים בקארת': בחיזיון, ראיגאר ישב ליד עריסתו של בנו וניבא כי הבן יהיה "נסיך השחר", ש"שירו יהיה שיר של אש ושל קרח". יש מי שמקשר את ג'ון עם אאיגון, בנם של ראיגאר ואשתו אליה מארטל, שגרגור קלגאן רצח בהיותו תינוק. אאיגון, לפי התיאוריה הזאת, לא היה בנה של אליה אלא דווקא של ליאנה, ואחרי שהוריו מתו וקיומו הפך למסוכן, אדארד שינה את שמו לשם דומה, "ג'ון". שירו של ג'ון יהיה "שיר של אש ושל קרח", לפי הגרסה הזאת של התיאוריה, בגלל מוצאו מבית סטארק הקרחוני ומבית טארגריין שכולו אש. ג'ון כבר ירה חיצי אש מחומה של קרח, כך שההגדרה הפיוטית הזאת הולמת אותו.
בששאו"ק הכל אפשרי, ומרטין לא טרח להכחיש את התיאוריה הזאת, אבל יש בה כמה פגמים בולטים. הזיהוי בין אאיגון לג'ון הוא בעייתי: רציחתו של אאיגון מוזכרת ביצירה כמה וכמה פעמים, וקלגאן גם הודה בה במהלך הדו-קרב שלו עם אוברין מארטל. המלומד אאימון קבע שאפשר לקרוא את הנבואה על נסיך השחר גם בלשון נקבה. באפוס מאגי וטראגי כמו ששאו"ק, נבואה של זקן עיוור לפני מותו היא כמעט אמת מוחלטת, כך שאין שום סיבה להניח שהנסיך המובטח הוא לא דאינריז אלא מישהו אחר כמו ג'ון-אאיגון.
מרטין גם לא רומז בשום מקום בששאו"ק על מוצא טארגרייני של ג'ון, אלא להיפך. טיריון חולם מילדות על דרקונים, אוהב חום, ויש לו פגמים גנטיים. אפשר לראות בכל אלה רמזים למוצאו הטארגרייני. על ג'ון אין רמזים כאלה. הטקסט מדגיש שוב ושוב את הניגוד שבין יסודות הקרח והאש. לפי בחזיונותיה של דאינריז – ושירו של רוברט פרוסט שמצוטט בהם – צפויים האש והקרח להילחם זה בזה, או להזדווג, או שניהם ולהוליד יחד שיטפון גדול של מים. סביר להניח שדאינריז וג'ון יילחמו זה בזה, או יתאהבו, או שניהם. לפי תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה, אם יהיה רומן בין ג'ון לדאינריז, הוא יהיה סוג קליל של גילוי עריות, כיוון שדאינריז היא דודה של ג'ון. אבל הטקסט אינו מרמז על קרבה כזאת, אלא פותח פתח לגילוי עריות אחר לגמרי, וחמור הרבה יותר, שייתכן שהביא את ג'ון לעולם.
מרטין ציין באחד מראיונותיו את הניגוד בין דאינריז, בת טארגאריין טיפוסית הנודדת בארצות החמות ואוהבת את החום, לג'ון, סטארק קלאסי שכולו שלג וקרח. דאינריז תוססת וקפריזית, ג'ון שכלתני ומחושב. ג'ון הוא כהה שיער ובהיר עיניים ממש כמו אדארד והטקסט מדגיש כמה פעמים שמבין כל ילדיו של אדארד, הוא ואריה היחידים שנראים כסטארקים ולא כבני טאלי. תיאוריית "ג'ון-טארגאריין" משתמשת בדמיון בין ג'ון לאריה כראיה לקרבה בין ג'ון לליאנה, שכנראה הייתה דומה לאריה. אבל היא גם מראה עד כמה סטארקי הוא ג'ון: סטארקי יותר משלושה מארבעת אחיו. ולעובדות גנטיות יש משקל רב בששאו"ק, לפחות כמו בחיים.
המלך רוברט היה כהה שיער, וכאלה הם גם כל ממזריו. שלושת ילדיה של סרסיי, לעומת זאת, הם בהירים כבני לאניסטר. זה מה שהביא את ג'ון ארין למסקנה שהם לא יכלו להיות ילדיו של רוברט. ארין קרא על כך בספר המשמים שמצא במעלה מלך על תולדות בית המלוכה, המפרט את כל התקדימים מהעבר של נישואין בין בהירים לשחומים ומוצא שהדם הכהה יותר כמעט תמיד ניצח. "הזרע חזק", אמר ארין על ערש דווי.
מסקנותיו של ארין ממוקדות בזיווגים בין באראתיאונים ללאניסטרים, אבל לא ברור אם הם אינם תקפים גם לצירופים כאלה בין בתי מלוכה אחרים. ניתן היה להניח שאם ג'ון היה בנם של ליאנה וראיגאר, היו לכך רמזים גנטיים בהופעתו החיצונית ואולי גם באופיו. אבל אין רמזים כאלה.
מה הסוד האפל שלך, אדארד?
לג'ון ארין לקח 14 שנה לגלות שג'יים שכב עם סרסיי. האסימון של ארין נפל אחרי שקרא את הספר והבין את החוקים הגנטיים. לא ברור כמה זמן עבר מהרגע שקרא את הספר ועד שהגיע למסקנה שג'יים הוא אבי ילדיה של סרסיי, ובטוח שהוא חשב על הסוגיה ואסף ראיות במשך זמן רב עד שהגיע למסקנה. אדארד, לעומת זאת, גילה את העניין שבועות ספורים אחרי שהגיע למעלה מלך, ומיד ברגע שקרא את הספר. אנחנו אמורים לחשוב שאדארד היה טיפוס תמים. מסתבר שבכל מה שנוגע לגילוי עריות בין אחים, הוא ממש לא היה כזה. האם הסיבה לכך היא שלו-עצמו יש ארבעה ילדים שנולדו ג'ינג'ים כמו אמם, ובעלי תווי פנים כמו שלה, רק שניים מהם – אריה וג'ון עצמו- היו בעלי תווי פנים, מבנה גוף, עיניים כחולות ושיער כהה "כמו של אביהם?
גילוי יחסי האחים במשפחת לאניסטר הסעיר את אדארד ומכניס לראשו מחשבות שאינן אופייניות לדמות הישרה וההרואית שמצטיירת לו מתחילת היצירה. כדאי להתעכב על כמה מהמחשבות שעברו בראשו של אדארד במהלך הדראמה במעלה מלך. כדאי לשים לב, למשל, למשפט שעבר ברוחו כשרוברט הכתיב לו את צוואתו. "השקרים שאנחנו משקרים בשביל האהבה" חשב אדארד. המחשבה הופיעה כשהוא שכתב מילה בצוואה: המלך הגוסס אמר: "בני ג'ופרי", ואילו רוברט כתב: "יורשי ג'ופרי". לכאורה, טבעי שמי שמשכתב כ
 

shdow3

New member
ליאניה

לא יודע יותר קל לי לתפוס את זה שהוא בגד עם ליינייה
1 מתרה של מרטין זה אנישיות לראות שגם אנשי כבוד חוטאים ואיפילו לאיש הכי מוסרי יש בעיות
2 תואוריה גון ידועה יותתר מדי ליאנייה הרבה פחות (הרבה יותר חולנית )
3

האם הטארגריינים, והלאניסטרים הם זוגות האחים היחידים ביצירה? אני רוצה להציע, בזהירות רבה, את האפשרות שהיה בה זוג נוסף שהסתיר סוד אפל שכזה.
מוצאו של ג'ון שלג הוא בגדר תעלומה. ג'ון הוא דמות מרכזית שמלווה את היצירה מתחילתה, הממזרות שלו והחידה האופפת אותה הם מרכיב מרכזי באישיותו ובתדמיתו, וההגיון הסיפורי אומר, שלתעלומה כזאת יימצא פיתרון שיהפוך למרכיב מרכזי בעלילה.
לכאורה, הפיתרון לחידה כבר נמצא: כשאריה סטארק נדדה עם חבורת מפירי-החוק של ת'ורוס ובריק דונדאריון, היא פגשה שם בחור דורני ממוצא אצילי בשם נד דיין, שסיפר לה שהכיר את אמו של ג'ון. ג'ון, סיפר נד, הוא בנם של אדארד ושל מיינקת בשם וילה, ששימשה בביתה של משפחת דיין. לפי הסיפור שנד הצעיר סיפר לאריה, ניהל אדארד שני רומנים: רומן אסור עם וילה ורומן, שכנראה היה משמעותי יותר, עם אשת אצולה בשם אשארה ממשפחת דיין, שהתאבדה לאחר שנד נטש אותה והתחתן עם קייטלין טאלי.
הסיפור על ווילה הוזכר עוד מספר פעמים ביצירה: אדארד עצמו דיבר עליה עם רוברט, והודה בפניו שווילה הייתה המאהבת שלו (והיחידה שהייתה לו מחוץ לנישואין); מאנס ריידר רמז לג'ון שהוא יודע משהו על מוצאו הדורני של ג'ון, כששר לו את השיר על "אשתו של הדורני".
הסיפור הזה אפשרי בהחלט. יש לציין שאדארד נמצא בדורן תקופה קצרה בלבד, ואם מקבלים את הסיפור כפשוטו, יוצא ממנו שאדארד ניהל רומן עם שתי הנשים הדורניות במקביל, או עם זו אחרי זו בטווח זמנים קצר. מוזר לחשוב שדווקא אדארד הצדקן עשה דבר כזה, אבל מקרים מוזרים בששאו"ק הם, כמובן, אפשריים לחלוטין.
לחילופין, ניתן לנחש שאדארד ניהל רומן עם אשארה בלבד, שג'ון היה בנה של אשארה ולא בנה של וילה, ושאדארד והמשפחה "מינו" את וילה לאמו של ג'ון כדי להחליש את השערורייה. וילה הייתה מיינקת וממילא הייתה מיועדת לגדל את ג'ון בחודשי חייו הראשונים, כך שהיה קל להלביש עליה גם את תפקידה של אמו. כך או כך, פיתרון כל כך קטן וחסר משמעות לחידה כל כך גדולה אינו מתאים לששאו"ק. נראה כי ווילה באמת גידלה את ג'ון בדורן במשך תקופה קצרה. אבל אם ג'ון היה "מסודר" אצל מיינקת שהייתה גם אמו הביולוגית, או משרתת של אמו הביולוגית, מדוע אדארד טרח לעשות מעשה כה חריג ולהביא אותו לוינטרפל? אם אכן אשארה הייתה אמו של ג'ון, זה מסביר את התאבדותה, אבל מדוע הוא עשה זאת מלכתכילה?
ג'ון נראה כמו סטארק. כנראה שהוא סטארק
אחת התיאוריות המתרוצצות ברשת, ופורסמה גם באתר "וינטרפל", היא הרעיון שג'ון הוא למעשה בנם של ליאנה, אחותו של אדארד, ושל ראיגאר, הנסיך לבית טארגריין, בנו של אאיריז ואחיה של דאינריז. לפי התיאוריה הזאת, ראיגאר, שתפש את ליאנה בשבי ואנס אותה, הכניס אותה להריון, והיא הולידה את ג'ון "במיטת הדם שלה" לפני שמתה במהלך כיבוש מעלה מלך. התיאוריה הזאת טוענת שאדארד הספיק להגיע לליאנה ולפגוש אותה, ואולי גם לחלץ אותה ולקחת אותה לדורן, לפני שמתה מהאונס ומפצעי המכות והקרב. ליאנה, קובעת התיאוריה, ביקשה מאדארד שיבטיח לה לקחת את ג'ון-אאיגון ולגדל אותו בוינטרפל. "הבטח לי, נד", אמרה ליאנה, ואדארד נזכר במלים הללו שוב ושוב וקיים את בקשתה.
התיאוריה הזאת משתלבת בתיאוריית "שלושת ראשי הדרקון": נבואה ואלריאנית עתיקה מדברת על נסיך השחר, אישיות אגדית שתציל את העולם מחורבן במלחמה הרואית. הנסיך, קובעת הנבואה, ירכב על דרקון בעל שלושה ראשים. הנביא אאימון מייחס את הנבואה הזאת לדאינריז, וגם היא נוטה להאמין כך. דאינריז מאמינה שמדובר בשלושת דרקוניה-שלה, ששלושה נסיכים ירכבו עליהם בדרך לכיבוש ווסטרוז: היא עצמה ושני בעלי ברית, שאולי יהיו גם בני הזוג שלה. תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה קובעת ששני השותפים של דאינריז יהיו טיריון – שיש רמזים עבים לכך שהוא אינו בנו של טיוויין אלא ממזר של אשתו מבית טארגריין – וג'ון.
תומכי התיאוריה על ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה מוצאים לה רמזים גם בחיזיון שדאינריז חזתה בבית הבלתי-מתים בקארת': בחיזיון, ראיגאר ישב ליד עריסתו של בנו וניבא כי הבן יהיה "נסיך השחר", ש"שירו יהיה שיר של אש ושל קרח". יש מי שמקשר את ג'ון עם אאיגון, בנם של ראיגאר ואשתו אליה מארטל, שגרגור קלגאן רצח בהיותו תינוק. אאיגון, לפי התיאוריה הזאת, לא היה בנה של אליה אלא דווקא של ליאנה, ואחרי שהוריו מתו וקיומו הפך למסוכן, אדארד שינה את שמו לשם דומה, "ג'ון". שירו של ג'ון יהיה "שיר של אש ושל קרח", לפי הגרסה הזאת של התיאוריה, בגלל מוצאו מבית סטארק הקרחוני ומבית טארגריין שכולו אש. ג'ון כבר ירה חיצי אש מחומה של קרח, כך שההגדרה הפיוטית הזאת הולמת אותו.
בששאו"ק הכל אפשרי, ומרטין לא טרח להכחיש את התיאוריה הזאת, אבל יש בה כמה פגמים בולטים. הזיהוי בין אאיגון לג'ון הוא בעייתי: רציחתו של אאיגון מוזכרת ביצירה כמה וכמה פעמים, וקלגאן גם הודה בה במהלך הדו-קרב שלו עם אוברין מארטל. המלומד אאימון קבע שאפשר לקרוא את הנבואה על נסיך השחר גם בלשון נקבה. באפוס מאגי וטראגי כמו ששאו"ק, נבואה של זקן עיוור לפני מותו היא כמעט אמת מוחלטת, כך שאין שום סיבה להניח שהנסיך המובטח הוא לא דאינריז אלא מישהו אחר כמו ג'ון-אאיגון.
מרטין גם לא רומז בשום מקום בששאו"ק על מוצא טארגרייני של ג'ון, אלא להיפך. טיריון חולם מילדות על דרקונים, אוהב חום, ויש לו פגמים גנטיים. אפשר לראות בכל אלה רמזים למוצאו הטארגרייני. על ג'ון אין רמזים כאלה. הטקסט מדגיש שוב ושוב את הניגוד שבין יסודות הקרח והאש. לפי בחזיונותיה של דאינריז – ושירו של רוברט פרוסט שמצוטט בהם – צפויים האש והקרח להילחם זה בזה, או להזדווג, או שניהם ולהוליד יחד שיטפון גדול של מים. סביר להניח שדאינריז וג'ון יילחמו זה בזה, או יתאהבו, או שניהם. לפי תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה, אם יהיה רומן בין ג'ון לדאינריז, הוא יהיה סוג קליל של גילוי עריות, כיוון שדאינריז היא דודה של ג'ון. אבל הטקסט אינו מרמז על קרבה כזאת, אלא פותח פתח לגילוי עריות אחר לגמרי, וחמור הרבה יותר, שייתכן שהביא את ג'ון לעולם.
מרטין ציין באחד מראיונותיו את הניגוד בין דאינריז, בת טארגאריין טיפוסית הנודדת בארצות החמות ואוהבת את החום, לג'ון, סטארק קלאסי שכולו שלג וקרח. דאינריז תוססת וקפריזית, ג'ון שכלתני ומחושב. ג'ון הוא כהה שיער ובהיר עיניים ממש כמו אדארד והטקסט מדגיש כמה פעמים שמבין כל ילדיו של אדארד, הוא ואריה היחידים שנראים כסטארקים ולא כבני טאלי. תיאוריית "ג'ון-טארגאריין" משתמשת בדמיון בין ג'ון לאריה כראיה לקרבה בין ג'ון לליאנה, שכנראה הייתה דומה לאריה. אבל היא גם מראה עד כמה סטארקי הוא ג'ון: סטארקי יותר משלושה מארבעת אחיו. ולעובדות גנטיות יש משקל רב בששאו"ק, לפחות כמו בחיים.
המלך רוברט היה כהה שיער, וכאלה הם גם כל ממזריו. שלושת ילדיה של סרסיי, לעומת זאת, הם בהירים כבני לאניסטר. זה מה שהביא את ג'ון ארין למסקנה שהם לא יכלו להיות ילדיו של רוברט. ארין קרא על כך בספר המשמים שמצא במעלה מלך על תולדות בית המלוכה, המפרט את כל התקדימים מהעבר של נישואין בין בהירים לשחומים ומוצא שהדם הכהה יותר כמעט תמיד ניצח. "הזרע חזק", אמר ארין על ערש דווי.
מסקנותיו של ארין ממוקדות בזיווגים בין באראתיאונים ללאניסטרים, אבל לא ברור אם הם אינם תקפים גם לצירופים כאלה בין בתי מלוכה אחרים. ניתן היה להניח שאם ג'ון היה בנם של ליאנה וראיגאר, היו לכך רמזים גנטיים בהופעתו החיצונית ואולי גם באופיו. אבל אין רמזים כאלה.
מה הסוד האפל שלך, אדארד?
לג'ון ארין לקח 14 שנה לגלות שג'יים שכב עם סרסיי. האסימון של ארין נפל אחרי שקרא את הספר והבין את החוקים הגנטיים. לא ברור כמה זמן עבר מהרגע שקרא את הספר ועד שהגיע למסקנה שג'יים הוא אבי ילדיה של סרסיי, ובטוח שהוא חשב על הסוגיה ואסף ראיות במשך זמן רב עד שהגיע למסקנה. אדארד, לעומת זאת, גילה את העניין שבועות ספורים אחרי שהגיע למעלה מלך, ומיד ברגע שקרא את הספר. אנחנו אמורים לחשוב שאדארד היה טיפוס תמים. מסתבר שבכל מה שנוגע לגילוי עריות בין אחים, הוא ממש לא היה כזה. האם הסיבה לכך היא שלו-עצמו יש ארבעה ילדים שנולדו ג'ינג'ים כמו אמם, ובעלי תווי פנים כמו שלה, רק שניים מהם – אריה וג'ון עצמו- היו בעלי תווי פנים, מבנה גוף, עיניים כחולות ושיער כהה "כמו של אביהם?
גילוי יחסי האחים במשפחת לאניסטר הסעיר את אדארד ומכניס לראשו מחשבות שאינן אופייניות לדמות הישרה וההרואית שמצטיירת לו מתחילת היצירה. כדאי להתעכב על כמה מהמחשבות שעברו בראשו של אדארד במהלך הדראמה במעלה מלך. כדאי לשים לב, למשל, למשפט שעבר ברוחו כשרוברט הכתיב לו את צוואתו. "השקרים שאנחנו משקרים בשביל האהבה" חשב אדארד. המחשבה הופיעה כשהוא שכתב מילה בצוואה: המלך הגוסס אמר: "בני ג'ופרי", ואילו רוברט כתב: "יורשי ג'ופרי". לכאורה, טבעי שמי שמשכתב כ
 

shdow3

New member
המשך

לכאורה, טבעי שמי שמשכתב כך את צוואת חברו האהוב, יחשוב מחשבה שכזאת. אבל המשפט הזה דומה באופן מעורר מחשבה לדברים שג'יים אמר לפני שהפיל את בראן, כשהילד גילה את הסוד שלו ושל סרסיי: "הדברים שאנחנו עושים למען האהבה".
אדארד לא שמע את ג'יים אומר את המשפט הזה ולא ידע שאמר אותו: העדים היחידים לכך היו בראן, שלא סיפר על כך לאיש, ג'יים וסרסיי עצמם. האם העובדה שאדארד חשב מחשבה כה דומה כשהבחין בכך שהוא מסתיר מרוברט, לנצח, את קיומו של אותם יחסים אסורים עצמם, אינה אומרת דרשני? והאם העובדה שמשפט כה דומה ומקביל לדברים שאמר ג'יים הופיע במוחו של אדארד אינה מרמזת על הקבלה מסויימת ביניהם ג'יים?
זאת ועוד: אדארד חשב גם ש"יש סודות שאנחנו מסתירים אפילו מהאנשים הקרובים לנו ביותר". סביר להניח שג'ון עבר בראשו כאשר חשב על כך, אבל מדוע הוא נזכר בכך דווקא בשיא הדרמה במעלה מלך? ומדוע אדארד נזכר בג'ון בעוצמה כה רבה במעלה מלך, עד כי "המחשבה על הנער (ג'ון) עוררה בו צער ורגשי אשמה שאינם ניתנים לתיאור", אחרי ששלח אותו בווינטרפל אל השחורים באדישות שכזאת?
ובכלל, מדוע היה על אדארד להסתיר את זהותו של ג'ון אפילו מקייטלין? לפי תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה, אדארד רצה לגונן על ג'ון מזעמו של רוברט, שהיה רוצח אותו מיד אם היה יודע שהוא בנו של ראיגר. זה הגיוני, אבל אם זה היה נכון, היה כדאי לו דווקא להשאיר את ג'ון בדורן – או לספר לקייטלין הכל. אדארד סמך על קייטלין ושיתף אותה בסודות מסוכנים רבים, מדוע הסתיר ממנה דווקא את הסוד הזה? קייטלין כעסה על אדארד ושנאה את ג'ון בגלל שחשבה שהוא בנו של אדארד. המחשבה שג'ון אינו בנו של אדארד, אלא של ליאנה, הייתה עשויה לגרום לה שלא לשנוא את ג'ון ולא לכעוס על אדארד. מדוע הוא הסתיר ממנה דווקא את הדבר הזה? אולי דווקא בגלל שג'ון כן היה בנו של אדארד – ולא זו בלבד, אלא של אדארד וליאנה?
הקשר בין אדארד לליאנה היה חזק ביותר. הוא חשב עליה יותר מאשר על קייטלין – אשתו במשך 15 שנה ואם לחמישה מילדיו – ובוודאי יותר מאשר על ווילה ואשארה דין. גם רוברט היה מודע לכך, ואף טעה טעות פרוידיאנית כששאל את אדארד: "איך קראו לאישה שהייתה לך שם? אלינה?, אה, לא, וילה".
אדארד ציין בפני רוברט – ודווקא בפניו: "אתה הכרת את ליאנה מבחוץ, אני הכרתי את השריון שמתחת". ברור שאדארד פשוט אהב את אחותו. לכאורה, מדובר באמירה רגילה של אח אוהב על אחותו לחבר שהיה מאוהב בה אבל בקושי הכיר אותה. אבל אפשר לפרש אותה גם אחרת.
מדוע אדארד נזכר דווקא בליאנה פעמים כה רבות? קשר בין אחים הוא קשר חזק, ונראה כי הוא היה חזק עוד יותר בחברה פיאודלית ופטריארכלית. אבל הוא אינו הקשר המשמעותי ביותר שלנו בחיים. הקשר עם ההורים, בני הזוג והצאצאים הוא חזק עוד יותר, הרבה יותר. אדארד נזכר בהוריו מעט מאוד. אמו כמעט אינה מוזכרת ביצירה. ייתכן שהסיבה לכך היא שמגיל צעיר למדי – 8- הוא גדל אצל ג'ון ארין, והתייחס לארין כאל אביו השני ואל רוברט – כאל אחיו השני. אבל אם זה נכון, הוא היה אמור לשכוח גם את זכרונותיו על ליאנה.
אדארד נזכר די מעט גם באחיו הבכור, בראנדון, למרות שגם בראנדון נהרג באותה מלחמה שגרמה למותה של ליאנה, ולמרות שקייטלין הייתה מיועדת לבראנדון ונישואיה לאדארד היו ייבום של אירוסיה לאחיו. גם היעלמותו הטריה של אחיו בנז'ן מזעזעת את אדארד פחות ממותה של ליאנה 13 או 14 שנים קודם לכן. קייטלין חשבה על אדארד כל הזמן, והתרפקה אליו בגעגועים, בשעה שהוא היה שקוע במחשבות על העבר – ועל ליאנה. וכל זה – דווקא במעלה מלך, אחרי שגילה את סודם של סרסיי וג'יים.
אדארד לא הכחיש את החשד נגדו
תיאוריית ג'ון-של-ראיגאר-וליאנה מתבססת על בקשתה של ליאנה, שאדארד נזכר בה שוב ושוב: "הבטח לי, נד". בקשתה של ליאנה, קובעת התיאוריה, הייתה שאדארד יגדל את ג'ון. אבל ג'ון לא נזכר בבקשה הזאת כשהתיר לג'ון ללכת לחומה ונפרד ממנו בקרירות – למרות שידע שייתכן שלא יפגוש אותו יותר. הוא נזכר בהבטחה שוב ושוב דווקא במעלה מלך. מדוע? הייתכן שהדרמה במעלה מלך, וגילוי העריות בין סרסיי וג'יים, הזכירו לו שהבטיח לה לשמור על ג'ון, לא רק בגלל שהייתה אמו ודודתו, אלא בגלל שהייתה גם זה וגם זה, כלומר, שג'ון היה הילד של שניהם? ולחילופין, הייתכן שההבטחה בכלל לא הייתה קשורה לג'ון, אלא שבועת אוהבים אחרת?
ומדוע אשארה דיין התאבדה? התאבדות היא, לפי שעה, אירוע נדיר בששאו"ק. די ברור, גם מהסיפור שנד הצעיר סיפר לאריה וגם מההגיון הסיפורי-הדרמטי, שהתאבדותה של אשארה הייתה קשורה לאדארד. לכאורה, ייתכן שהייתה מאוהבת בו אבל לא יכלה לממש את האהבה בגלל שהוא היה חייב להתחתן עם קייטלין. בית סטארק ובית טאלי הבטיחו נישואין זה לזה, ואחרי שאחיו של אדארד מת, הוא היה אמור לייבם את קייטלין. אבל את כל זה היא ידעה מראש. ייתכן שאדארד יכל לחמוק מחובת נישואיו לקייטלין ולהעביר את הייבום לבנז'ן: הוריו של אדארד כבר לא היו בחיים כדי לכפות עליו את הנישואין, והקשר בין שני בתי האצולה היה חזק גם בלא הנישואין הכפויים. הייתכן שאדארד נאלץ להתחתן עם קייטלין לא רק בשל החובה המשפחתית, אלא כדי למחוק שערורייה אחרת, או שתי שערוריות – שערוריית אשארה ואת השערורייה האפלה יותר, הקשורה בליאנה? הייתכן שאשארה קפצה מהצוק לא רק בגלל שאדארד עזב אותה, אלא בגלל שהיא גילתה את סודו האפל?
ואם לא די בכל הראיות החלקיות והרמזים המעורפלים הללו, אדארד גם הודה, בעקיפין, באפשרות שחטא חטא כזה בעצמו.
אדארד גילה לסרסיי שהוא יודע על הקשר שלה עם ג'יים, בפעם האחרונה שפגש בה ביחידיות, בחורש האלים במעלה מלך. סרסיי, ביהירות אופיינית, הודתה בכך והדגישה בפניו שהיא לא מוצאת בכך כל פגם. "איך אתה מעז לשחק לפניי את הלורד האציל! מי אני לדעתך? לך יש ממזר משלך, ומי הייתה אמו? איכרה דורנית שאנסת בזמן שהביצרון שלה נשרף? זונה? ואולי הייתה זאת האחות האבלה, ליידי אשארה? היא הטילה את עצמה לים, נודע לי. ומדוע? בגלל האח שרצחת או בגלל הילד שגנבת? ספר לי, לורד אדארד הנכבד, במה אתה שונה ממני, מרוברט או מג'יים?" לאדארד הייתה תשובה קלה לשאלות הללו. העולם ששניהם חיו בו אסר על יחסים עם זונות ופילגשים באופן רשמי אבל נתן להם להתקיים. סרסיי הודתה רגע לפני כן במשהו שנחשב בווסטרוז, וכמעט בכל חברה אנושית, לחטא גדול בהרבה מהחטא שהיא ייחסה לאדארד.
אבל אדארד ענה לה רק: "קודם כל, אני אינני הורג ילדים". בעיני המוסר המודרני והחילוני של מרטין ושל רוב הקוראים, אדארד צודק. אין ספק שמרטין סבור שרצח ילדים הוא עבירה חמורה בהרבה מכל הפרה של טאבו מיני. אבל סרסיי, ואפילו אדארד עצמו, אינם אמורים לראות כך את הדברים. ומכל מקום: מדוע הוא אמר לה משהו כמו: "אני לא שכבתי עם אחותי וגם לא הרגתי ילדים?" הייתכן שסרסיי ידעה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים, ורמזה לו על הדמיון ביניהם? הייתכן שלא ידעה על אדארד שום דבר, אבל אדארד ידע, ולכן לא ענה לה ולא העמיד אותה במקומה?
אדארד מצטייר מקריאה פשוטה של הטקסט כאיש תמים, שנצמד בצורה מגושמת למוסר האבירי המזוייף שבה חי, והורס את עצמו לשם כך. לכאורה, זה מה שגרם לו לחשוף את סודם של סרסיי וג'יים, להוקיע אותם ולנסות למנוע מג'ופרי לרשת את רוברט – החלטה אומללה של אדארד שגרמה למותו, למלחמה ולהרג של אלפי אנשים, כולל אשתו ובנו. המוסרניות הנוקשה וההרסנית הזאת לא מסתדר עם קיומו של ג'ון שלג. הבעיה היא לא רק עם העובדה שלאדארד היה ממזר משלו – גם אנשים מוסרניים חוטאים מדי פעם – אלא בעיקר עם העובדה שעשה מעשה חריג והחליט לגדל את ג'ון בחצרו-שלו. הייתכן שהלהיטות של אדארד להוקיע את סרסיי, והמחיר היקר ששילם על כך – ביודעין – נבעה ממקום אחר? הייתכן שאדארד התייסר ברגשי אשמה על חטא זהה, והחליט, לפחות באופן תת-מודע, להעניש לא רק את סרסיי וג'יים, אלא בעיקר את עצמו?
כל הדברים הללו הם ראיות, לא הוכחות, לאפשרות שאדארד ניהל יחסים אסורים עם אחותו האהובה. ייתכן, כמובן, שגם התיאוריה הזאת שגויה. ייתכן שהיא תעלה בהמשך היצירה ותופרך. ייתכן שג'ון עצמו יגלה שליאנה הייתה אמו, אבל לא יידע, עד סוף הספר, אם האב היה אדארד, ראיגאר או מישהו אחר.
אם ג'ון יגלה תגלית אפלה כזאת על עברו, מעניין כיצד היא תשפיע על נפשו חסרת הביטחון. הידיעה שהוא בן אצולה משני הצדדים תחזק אותו. המחשבה שהוא בנו של ראיגאר תפחיד ותסבך אותו. המחשבה, או הידיעה, שהוא בנם של אדארד וליאנה עלולה לשגע אותו לגמרי. ייגריט אמרה לג'ון פעם ש"ילדים שנולדים מקרובי משפחה הם מפלצות מקוללות". היא אמרה זאת כדי להשמיץ את קראסטר, כדי להבהיר לג'ון שלה, ולחברת הפראים, אין קשר עם האיש הנתעב. אבל ג'ון עלול להיזכר במשפט הזה בעתיד, בהקשר אחר לגמרי.
חשוב לציין שמרטין מבהיר ומדגיש בכל צורה אפשרית, שילדים שנולדים מיחסים אסורים אינם מפלצות שאינן ראויות לחיות. מובן שהוא מודע לנזקים הגנטיים של גילוי עריות, שהם, כנראה, הסיבה לטירוף העובר מדור לדור במשפחת טארגריין, ואולי גם לאופיו המופרע של ג'ופרי, ואם טיריון הוא אכן צאצא לבית טארגריין – הרי שגם טיריון נפגע מהם. אבל כל אלה אינם מצדיקים, כמובן, את גזר המוות שהחברה בששאו"ק מטילה ע
 

shdow3

New member
המשחך 2

עליהם. הילדים בששאו"ק הם אלה שמשלמים את מחיר הצביעות של החברה של הוריהם. הממזרים נידונו מרגע לידתם לבוז, לחשדנות ולנישול, וילדים שנולדו מנישואי קרובים נידונו למוות. ג'ון, כמו מירסלה וטומן, אינו מפלצת גם אם יתברר שנולד מגילוי עריות. אבל המחשבה הזאת עלולה להפוך אותו להיות כזה.
מתוך אתר וינטרפל
.....
אני לא תומך בתואוריה הזו היא נראת לי הרבה יותר הגיונית
 
תאוריות שכבר נכתבו באתר וינטרפל

הגבתי שם על המאמר ונראה שזה קלתי אפשרי מבחינת הנסיבות שג'ון הוא בנו של אדארד ושהיה שוכב עם ליאנה.
כל הטיעונים שהתאוריה הזו מעלה, נוגעים בחוסר נאמנות לעלילה ולפרטים מסויימים בה שלא מסתדרים. רק כדי להשוות את אדארד לסרסיי או רוברט או אאריז המטורף...
מופרך.
 

shdow3

New member
צודק

זה לא הגיוני מופחך במיוחד אחרי ריקוד
לדעתי תאורית ריגאר לאנייה הרבה פחות הגיונית
כול כך הרבה אנשים יודעים את זה מרטין היה חושב על זה .
עד עכשיו תסקים איתי שהוא יודע להפתיע
 
עדיין לא קראתי את הריקוד.

הספר מחכה לי בארץ.

אבל עד כה, לפי לוח הזמנים וההתרחשויות שמתוארות בשלושת הספרים הראשונים, תיאוריית ראיגר/ליאנה/ג'ון נראית די הגיונית.
 

shdow3

New member
תקרא

1תקרא את ריקוד ספר מאוד מעניין (חוץ מדאני)
2 כן יותר מדי היגיונית יותר נפוצה וגם לה יש כולמני שגיאות
 
למעלה