מרגישה צורך לשתף במחשבות וברגשות שלי כאשתו
מתחילת הקשר ידעתי שבעלי הוא ביסקסואל,
חשבתי אז ואני חושבת גם היום שההגדרה לגבר ביסקסואל הינה המשיכה לשני המגדרים באופן זהה
ומתוך כך היכולת לפתח ולנהל מערכת יחסים וזוגיות תקינה ונורמטיבית הן עם אשה והן עם גבר באותה מידה.
לא חושבת שהצורך הוא לנהל קשרים מיניים עם שני המינים במקביל.
ברור לי שהמשיכה לגברים (כמו גם לנשים אחרות) לא נעלמת אחרי שמתחתנים והיא עדיין קיימת,כמו שגם אני כסטרייטית עדיין יכולה לחוש משיכה לגברים אחרים.(אצלי זה לא ממש קורה,ואני מניחה שזה קשור לעובדה שאני מאוהבת ומסופקת בטירוף)
אני יודעת שאין לבעלי צורך בקשר ריגשי/רומנטי עם גברים אלא רק למגע מיני,את הצרכים הרגשיים והרומנטים אני יכולה ויודעת לספק מצוין,גם בפן המיני אני יודעת שאני נותנת (ומקבלת) את מירב ומיטב הסיפוק,קניתי גם מספר צעצועים כדי לאפשר ולהשלים פחות או יותר את הצרכים של בעלי.
לסיכום,אני מאמינה במונוגמיה,אני זקוקה למונגמיה,זו צורת הזוגיות היחידה שנכונה לי ונותנת לי את הביטחון שאני צריכה.
היה לי מאד קשה ריגשית להיות בשלישיה עם בעלי וגבר בי נוסף ואני לא רוצה שוב...
ואני מתחבטת בשאלות, האם זה בכלל אפשרי וראוי למנוע ממנו את המימוש של המשיכה שלו ?
האם זאת רק משיכה,או אולי צורך אמיתי שהוא אינו יכול בלעדיו ?
האם להתעלם מהקושי שלי כדי לאפשר את היותו מאושר ? שיהיה לו טוב ?
אולי הגדולה בזוגיות היא לבלוע את הכובע ולתת מרחב ומקום לצרכיו של בן הזוג ? (גם אם זה קצת פוגע וקשה)
סליחה שחפרתי...ותודה למי שהחזיק מעמד עד פה.
