שלום לכולם

[geashono]

שלום לכולם

אני כותב בעיקר בפורום גמגום. אני לא יודע אם מה שסבלתי ממנו,ואני עדיין מתמודד איתו נקרא חרדה חברתית. אבל באופן כללי עד לפני 3 שנים,פחדתי פחד מוות לדבר.. לפעמים הייתי מתקשה לנשום,לפני שהייתי מנסה לדבר.. חלק גדול מהמגמגמים מפתחים פחד לדבר בחלק מהמצבים,אצלי זה היה עם אנשים שלא הכירו אותי. במצבים כאלו לא יכלתי להוציא הגה(כשהייתי צריך לדבר,ולא רק לקשקש בלי קשר). חשבתי שזה חלק מבעיית הגמגום שלי,ולקח לי שנים להבין שזה נובע מזה שבשביל לברוח מהגמגום ,הפסקתי לדבר. כאמור אני לא יודע אם זה נקרא ממש חרדה חברתית,כי חלק מהיציאה שלי לחיים היה לגמגם בכל מקום,ולהבין שזה לא יהרוג אותי. יש לי כמה וכמה חברים שלוקחים תרופות פסיכיאטריות,וגם חלק מ אנשי מקצוע ששמעו את הסיפור שלי המליצו לי על זה. אבל אני ידעתי שהחרדה שלי מגיעה מהפחד לגמגם,ושם היא צריכה להיפתר,מה שאולי שונה מחרדה חברתית שבה אתם מתמודדים. מה דעתכם?

 

[Lichy87]

שלום

כל חרדה חברתית מתפתחת ממקור מסוים אבל בדרך כלל זה שילוב של כמה דברים ומאוד קשה לגלות אותו. אצלך כנראה שפיתחת חרדה חברתית בגלל הגמגום. פחדת לדבר מול אנשים שאתה לא מכיר בגלל מה שהם יחשבו על הגמגום שלך והגעת למצב שאתה בוחר להימנע מלדבר בכלל. פחד מביקורת חברתית שמביא להימנעות, נשמע כמו חרדה חברתית. כנראה שאצלך החרדה התבטאה רק בתחום אחד, שהוא דיבור עם זרים, לפי מה שאתה מספר. אם הצלחת להביא את עצמך להבנה שאם תגמגם, לא יקרה כלום, ואתה מצליח להתמודד עם זה, זה מצוין. אם אתה כבר לא נמנע מלדבר אז התגברת על הקושי. פשוט תמשיך בגישה הזו. ההבנה שלך נכונה, להיחשף לפחד ולהתמודד איתו. * מקווה שאני לא מטעה בשום צורה, רק מזכירה שאני לא אשת מקצוע.

 

[geashono]

תודה על התגובה

יש לי הרגשה שלאנשי מקצוע קשה לחשוב בעומק . כשהתחלתי "לצאת מהארון" הגמגום שלי היה מאוד מאוד קשה ובולט,והתגובות שקיבלתי גם מאנשי מקצוע היו שליליות ביותר. אבל זה היה שווה את זה,יש לי עדיין פחד לדבר בהרבה מצבים,אבל הוא הולך ויורד. מעניין אותי האם גם בחרדה חברתית שנובעת ממקורות אחרים,המומחים לא טורחים לחשוב ממה זה נובע,ומייד שולחים את המטופל לקחת תרופות ודברים אחרים. אני לא אומר שתרופות מיותרות,אבל לדעתי זה צריך להיות אחת מהאופציות האחרונות(שלפעמים היא קריטית וחשובה מאין כמוה),ולא האופציה הראשונה. בבלוג שלי ציטטתי מאמר של ד"ר וונדאל גונסון מלפני עשרות שנים (הוא היה פסיכולוג קלינאי תקשורת מגמגם) שכותרתו "להאמין בקסם" דהיינו אנשים רוצים פתרונות איסטנט ולא באמת לפתור את הבעייה. לינק לפוסט בבלוג:http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1984633

 

[ar29041]

../images/Emo245.gif מכיר את scatman john?

המגמגם אולי הכי מפורסם בעולם ז"ל, הוא הפך את ה"מגבלה" שלו ליתרון אתה בטוח מכיר את השירים שלו אבל אולי לא ידעת שהוא מגמגם: scatman's world: http://www.youtube.com/watch?v=OUWBAy3bATI scatman: http://www.youtube.com/watch?v=Geiq0FP13uQ&feature=related באמת שקשה לי להבין אנשים שמתביישים מהגמגום שלהם, ברמה שזה מגביל אותם, כנראה שגם אף פעם לא אבין.

 

[geashono]

שלום לך

לגבי סקטמן:מישהו פעם אמר לי שהוא מגמגם,ואכן ראיתי באתר של SFA (הקרן לגמגום)אזכור עליו לינק:http://www.stutteringhelp.org/Default.aspx?tabid=912 לגבי"באמת שקשה לי להבין אנשים שמתביישים מהגמגום שלהם, ברמה שזה מגביל אותם, כנראה שגם אף פעם לא אבין." זה לא פורום גמגום,אבל אני ינסה להסביר מה זה בשבילי לחיות עם גמגום. כשהייתי בגיל 7-8 החלטתי לא לגמגם,בגיל הזה אתה מאוד רוצה להיות נורמאלי כמו כולם. כתוצאה מזה הפסקתי לדבר ופיתחתי הרגלים ללחוץ על איברי הדיבור כשחששתי שישמעו את הגמגום שלי. כשהתבגרתי זה כבר היה שברוב מצבי הדיבור אני מת מפחד לדבר,וכשלא היתה לי ברירה אלא לדבר,לא יכלתי פיזית לדבר. ואז ידעתי שגמגום משמעו אי יכולת לדבר. למדתי טכניקות לדבר יותר שוטף,אבל ידעתי שבכל שנייה אני יכול פתאום לאבד את יכולת הדיבור. עכשיו תבין איך זה לחיות עם מערכת דיבור שפתאום לא עובדת,וחלק מהאנשים יסתכלו עליך עם פרצוף תימהון. ונוסף לזה גו ביידן סגן נשיא ארה"ב ,אמר לא מזמן לדיוויד סיידלר (תסריטאי נאום המלך),שהוא מכה על חטא על זה ששנים הוא הסתיר את הנטייה שלו לגמגם כי הוא חשב שבגלל זה הוא לא יוכל להתקדם כי יחשבו שהוא חלש. והוא אמר לדייוויד סיידלר שגמגום זו המגבלה היחידה שאנשים מרשים לעצמם לצחוק עליה עד היום . מה שאומר שנוסף לתימהון ,חלק מהאנשים יצחקו עליך בפרצוף,חלק יחשבו שיש לך בעייה נפשית. אז אולי עכשיו תבין ,למה חלק מהאנשים מעדיפים לא לדבר.