שלום לכולם

[ענתי44]

זה משמח שאמא הולכת ברצון למרכז יום

אהבתי את השם שנתנו לו. האחיין שלי בא איתי לבקר את אמא במרכז יום כשהיה בן ארבע וקרא לזה גן זקנים. מה שאת מתארת אלו תופעות של חולי דמנציה. אמא שלי עדין יכולה לקרוא בעיקר כותרות. כשאני מניחה בידיה את העיתון שאני עובדת בו, היא מרוצה ולמרות שיודעת שזה העיתון שאני כותבת בו לא מחפשת כתבות שלי ולא את שמי כבעבר אלא מתרכזת במודעות. קוראת כותרות, לפעמים מנסה להבין את הפירוש. לפעמים מבינה מצוין. כבר שנים שאמא חושבת שהבן שלה זה אחיה וגם אותי היא שוכחת לפעמים. וזה עדין מכאיב לי מאוד. כשאמא עוד הצליחה ללכת בעזרתי לקחתי אותה לקולנוע. בעיקר לסרטי ילדים. היא אהבה לקבל קערת פופקורן הכי גדולה וקולה ולחסל אותה בהתלהבות ואז לנמנם או לבקר לשירותים. עכשיו כשהיא על כסא גלגלים זה נעשה בלתי אפשרי לקחת אותה לקולנוע.אז עושים קולנוע בבית.

 

[FR12]

אז כמו שאנחנו כבר יודעים

העניין הזה הוא מאד אינדבידואלי. מה שמדהים אותי זה שהסרטים (עפ"י בחירתה) שאנחנו הולכים אליהם הם מסובכים לי להבנה אז לא פעם אני תוהה איך בכלל היא מבינה מה קורה. היינו בזמן האחרון ב"אינספשן" (החדש של דיקפריו), בנערה עם קעקוע הדרכון, ובנקודת איסוף. דרך אגב את שמו של המרכז לא אני המצאתי, אבל גם אני חושבת שזה שם הולם. אמא בכלל קוראת לו מרכז סביון.