שלום לכולם

  • פותח הנושא FR12
  • פורסם בתאריך

FR12

New member
שלום לכולם

ראשית, רוצה לחזק את ידם של כל מי שקרוב שלו חולה במחלה הארורה הזו. סיפורי הוא ארוך, אך בקצרה חזרתי (אחרי שנים רבות בחו"ל) בשביל להיות על יד הורי ששניהם חולים. אימי באלצהיימר ואבי בסכרת קשה. לאבי שמתעקש להשאיר את אימי בבית (היא עברה לפאזה הבינונית לא מזמן, וכבר מתקשה עם זיהוי בני משפחה, שוכחת איפה דברים נמצאים מה שמקשה על התלבשות למשל וכבר לא יכולה להסתובב לבד), מאד קשה נפשית והוא מרגיש אבוד. הוא נשוי לה ואוהב אותה כבר 55 שנה ולא רוצה להיות בלעדיה אך מצד שני אינו יודע מה לעשות כאשר היא נכנסת לדיכאון וחרדות ומדברת הרבה על הרצון למות, ובוכה הרבה וכואבת את איבוד יכולותיה הקוגנטיביות, התקשורתיות וחוסר האונים בו היא נמצאת. אשמח לקבל ממכם המלצות על אנשים שיכולים לעזור לנו בידע על איך להתנהג במצבים מסויימים של המחלה. מה כן להגיד, מה לא להגיד ואיך לתמוך - גם בה אך גם בו. האם מישהו מכיר אנשי מקצוע שיכולים להדריך אותנו בהתמודדות עם המחלה? תודה ושנת בריאות ורגעים של אושר לכולנו
 
שלום לך FR

האם יש להוריך עובד/ת זר/ה? יש אפשרות שתלך לקבוצת תמיכה באזור מגורי הורייך,באתר עמד"א יש מס' טלפון שאתה יכול להתייעץ בעניין האלצהיימר וההשלכותיה יש אפשרות לרשום את ההורים למרכז יום -מועדון לקשישים ואז יש להם חברה חצי יום,האם הם מוכרים בביטוח לאומי? האם הם מקבלים נכות או זיקנה? מה גילם? אמא חייבת השגחה צמודה,בעניין הדיכאון והחרדות ,תפנה לרופאת המשפחה שתתן לה כדורים נגד, חוץ מזה צריך לעודדם בשירים שהם אוהבים לשמוע,הרבה מוסיקה,או לצאת קצת לגן ציבורי בסביבת מגוריהם עם השגחה צמודה בהצלחה ובשורות טובות
 

zs1957

New member
שלום FR12

מבינה מאד את דאגתו של אביך לאמך אחרי שנות נישואין רבות ואהובות ודאי שקשה לו לקבל את מה שקורה לה . אני מבינה כי אמך מטופלת במרפאת זיכרון. הטוב ביותר לאביך הוא להביא עובדת זרה לאמךזה מגיע לה מביטוח לאומי.כמו כן מומלץ כי אביך ואת תלכו לקבותו תמיכה של עמותת עמדא שקיימות בכל הארץ לגבי הדיכאון יש תרופות נוגדות דיכאון ואפשר לבקש מהרופא מרשם. מעבר לכך הרבה כוח והרבה סבלנות. הגעת למקום הנכון בזמן הנכון. תוכלי לקבל בפורום הנ"ל סיוע מאנשים בעלי נסיון רב בטיפול ביקריהם מאחלת לך כל טוב זהבה.
 

FR12

New member
תודה לשתיכם

אימי אינה מטופלת במרפאת זיכרון אלא רואה רופאה פסיכו-גריטרית פעם בחצי שנה. אני לא יודעת איפה באזור שלנו (עמק יזרעאל) יש מרפאת זיכרון. בקשר לאבי הסיפור קצת קשה איתו. הוא לא מוכן להכניס מישהו זר הביתה. אז אני שם, אבל אני לא יכולה לעשות הכל ולא נשארת איתם בבית 24 שעות ביממה (אני גרה בביתם אבל באגף נפרד - רק אם קוראים לי באינטרקום אני באה אבל ככה אני לא שומעת מה קורה אצלם). מה שחשוב לי כרגע זה למצוא איש מקצוע שיוכל להדריך את אבי באיך להתנהג עם אימי כאשר היא "בהתקף" חרדה, אי שקט, בילבול קשה או בכי בלתי נפסק. קבוצת תמיכה יהיה קשה כי גם הוא לא ממש יכול לצאת מהבית (הסכרת גמרה לו את הלבלב, הוא צריך שירותים צמודים כל הזמן).
 

hregev10

New member
אל FR12

לידיעתך ישנה מרפאת זכרון בכל בית-חולים ובאזור שלכם ודאי יש מרפאה כזו בבי"ח העמק בעפולה (שם נולדתי) ובלי קשר לסוגריים אמך צריכה טיפול במרפאת זכרון ואי אפשר להטיל על אביך שיטפל באמך החולה במחלה הארורה שכולנו מכירים (אני כבר אחרי הכל, בעלי נפטר לפני 7 חדשים) אמך צריכה מטפל או מטפלת ל-24 שעות ביממה קודם כל עליך לבקש מהרופא הפסיכוגריאטר מכתב שמאשר את מצבה של אמך ושיציין גם שאביך מוגבל רצוי גם שרופא המשפחה יכתוב גם הוא מכתב על המצב בביתם של הוריך וכמובן לפנות גם לביטוח הלאומי כדי שישלחו ביקורת בבית ועל סמך זה יאשרו לאמך ואביך טיפול בביתם ותוכלי לפנות לחברת כח אדם על מנת לקבל עזרה להוריך, את עצמך לא תוכלי להשתלט על המצב הזה לאורך זמן, כי המחלה עצמה הולכת ומחמירה , עשי זאת ובמהירות. בהצלחה וחג שמח חני
 

ronnyw

New member
אוי, כמה שאת מזכירה לי את עצמי....

(אני לא כל כך זמינה בפורום, כי נמצאת בחו"ל ), אבל סתם הצצתי בפורום, ולא יכולתי דלא לענות לך, בגלל הדמיון בין המקרים). כשאחזור (אוקטור) אשמח לשוחח איתך יותר ולנסות לעזור. הסיפור שלנו בנקודת הזמן 2002, שמקבילה למצב שלך עכשו: אחרי 61 שנות נישואין אימא עם אלצהיימר, על כל המשתמע, אבא עם סכרת קשה, על סף עיוורון. שניהם בערך בני 84. הבית מפסיק לתפקד. הבאתי מטפלת זרה. אבא חשב שזה בשביל אימא, אימא חשבה שזה בשביל אבא. האמת - לא יודעת מה לכתוב קודם. קשה לדחוף 9 שנות טיפול (שניהם נפטרו) בשתי דקות. אצור איתך קשר כשאחזור. רק הערה - אימא טופלה במרפאה הגריאטרית בבית חולים העמק בעפולה (הם חיו בחדרה). המשך יבוא...
 

FR12

New member
תעשי חיים בחו"ל

ואשמח לשמוע ממך כשתחזרי. תודה
 

FR12

New member
תודה

ראשית אני משתתפת באבלך על מות בעלך. זה נראה לי הכי קשה לבני הזוג, הרבה יותר מאשר לילדים, נכדים וכו'... שנית, אני אבדוק בקשר למרפאת זכרון. מוזר לי אם יש כי האחות ביישוב שלנו עובדת גם בבית חולים ומעורה מאד, אז היא בטח כבר הייתה שולחת אותנו לשם. בקשר לטיפול, אף אחד לא מטיל זאת על אבי - זה הוא שמתנגד שאכניס עזרה. היומיום (אוכל, תרופות, הסעות, דאגה להגיינה וניקיון, עבודות הבית וכו') נופל עלי, העניינים הנפשיים יותר עליו. היא לא נותנת לו לישון בלילות לפעמים, כל הזמן רוצה למות, מודאגת מהעתיד ועסוקה ב"למה לי זה קורה", כל זה ברגעים שהיא עוד איכשהוא איתנו. יש רגעים שנראה כאילו היא בעולם משלה. עסוקה הרבה בלחפש משהו שהיא תמיד לא זוכרת מהו אבל זוכרת שהיא צריכה לחפש אותו או בלדבר עם עצמה. היא מאבדת לאט את יכולת התקשורת שלה וממלמלת הרבה. תודה שוב על התמיכה וההקשבה וחג שמח גם לך
 

ronnyw

New member
עוד כמה מילים

(לפני שנעלמת מענינייני מחשב לתקופה): ממליצה לך לעבור על הפורום, אפילו כמה שנים לאחור. תמצאי בו הכל-מכל-כל (כולל הסיפור הפרטי שלי שנפרש בו לאורך 4 שנים). לא פעם התבטאתי שיש לי שלוש בעיות לטיפול: אבא שלי, אימא שלי ושניהם ביחד... "שניהם ביחד" זה בדיוק הבעיה שאת ניצבת מולה: האחד לא מבין מה בדיוק קורה עם השני, לא נותן לטפל בשני, כי חושב שמסתדר לבד, יחד עם זה כועס על השני על ה"בעיות" שהוא יוצר וכו'. העלבויות, כעסים, מריבות בין שניהם... ה"שניהם ביחד" דרש מאיתנו אנרגיות יותר משני ה- "כל אחד לחוד".. אין, כמובן, פתרון קסם או איזה "זבנג וגמרנו". חיים מיום ליום, מנסים להקל ולומדים לעשות הרבה מניפולציות בין שניהם על מנת לקבוע עבורם דברים. אבל עוד לפני כל זה, כמה דברים (אולי לא מחדשת לך כלום, אבל ליתר ביטחון): תוודאי איך מטופלים עינייני הכספים שלהם, האם יש לבני משפחה אחרים ייפויי כח לנהל את עינייני הבנקים שלהם (או כל פתרון אחר, כי זה יצוץ מתישהוא !!). וודאי שהתרופות שלהם ניטלות בזמן ובמינון (הם לא זוכרים אם לקחו, קורה שלא לוקחים תרופות כלל או לוקחים כמה נגלות ביום. אגב, זה נכון גם ל"סתם זקנים" שקצת שוכחים דברים, לאו דווקא חולי אלצהיימר ממש) וודאי שענייני ההיגיינה מטופלים (הרבה חולים שעדיין "כאילו מתפקדים" מזייפים קשות בנושאי רחצה, החלפת לבנים וכו'), מבלי שהסביבה ערה לזה. ערבבי את יתר בני המשפחה, אל תשאי בעול לבד !! (אני מתכוונת לבני הזוג של ילדי החולים, הנכדים - אם יש - אחים ואחיות של החולים וכו'. כל המשפחה מדרג א' שנמצאת מסביב.) ןקחי הרבה אויר.... והעיקר - המשיכי בחיים הרגילים שלך, בענייני משפחתך, עבודה, בילויים, קריירה (מילה נפוחה...), תחביבים. הקפידי כמה שאפשר להמשיך את שגרת חייך. כמה שאפשר !...
 

FR12

New member
המילים שלך

מתארות כמעט אחד לאחד את מה שאני עוברת. אמא מבקשת, לעיתים, גם מאבא וגם ממני שנעזור לה למות. אנחנו לא מסוגלים או רוצים בזאת, אבל לא פעם אני תוהה לעצמי כמה זה יהיה הרבה יותר טוב ונכון עבורה.
 

FR12

New member
עידכון לחני ולכל מי

שחי בסביבות עמק יזרעאל. אז ככה: בבית חולים "העמק" אין מרפאת זיכרון וגם לא מרפאה גריאטרית. הרופאה הגריאטרית היחידה שמקבלת מטעם "כללית" באזור, עוברת למרכז. כרגע אין לה מחליפים. התור אליה עומד על חצי שנה כמעט. יש אופציה פרטית (400 ש"ח פגישה) אצל פסיכו-גריאטרית פעם בשבועיים בקומפלקס רפואי אסף (למי שמכיר). תודה לכולכם על המידע, ההכוונה, הייעוץ והתמיכה. החלום שלי זה שימצאו תרופה למחלה הארורה הזאת.
 

תמר 45

New member
ישנה רופאה נפלאה בחיפה. אבל הטור אליה ארוך

ביותר.. [לפעמים חודשיים]. אולי כדאי לבוא לרופא או רופאה פרטית במרכז. שם לא צריכים לחכות הרבה זמן [באופן פרטי, כמובן]. אם תרצי המלצות אנא ש\לחי לי הודעה אישית. חג שמח לכולם
 

ronnyw

New member
סליחה שאני מתעקשת....

אבל אימא שלי טופלה בעפולה במרפאה גריאטרית בבי"ח העמק. המרפאה עדיין קיימת ומתפקדת. מצאתי באינטרנט: http://www.clalit.org.il/haemek/Content/Content.asp?CID=12&u=166 היא שייכת לקופת חולים כללית, אולי זו הבעיה.
 

ronnyw

New member
גם בקישורים באתר של אמדע

יש מרפאות באזור הגליל המערבי ועפולה. מוזכר שם במפורש שמו של הרופא של אימא שלי.
 
דרורה , אין כמוך במסירות,

גם בחופשה את דואגת ומתענינת, ממש מעריצה אותך!!!! תהני, תבלי ותעשי חיים גם בשבילנו! חג שמח! ניצה.
 

FR12

New member
אחרי החופשה

שלך אשמח לקבל את אתר באמדע, ואת שמו של הרופא שטיפל באמא שלך. כל מידע עוזר לי. תודה, תודה ושוב תודה
 

ronnyw

New member
ל- FR12

אם את עדיין מעיינת בפורום, חזרתי בשלום ארצה, ואשמח לתת לך כל מידע שתיזדקקי לו. את מוזמנת לרשום לי מייל אישי או דרך ההתכתבות בפורום.
 

FR12

New member
זה מצויין שאת מתעקשת

כך אוכל לחזור למרפאה ביישוב וגם להתעקש. ממה שהבנתי המרפאה הפסיכו-גריאטרית נסגרה בבית החולים וד"ר רשף מטפל בסב-יום אבל לא ידעתי שהוא ד"ר מומחה למחלה. אני כמובן אחזור ביום ראשון למרפאה ואתעקש. תודה
 

ענתי44

New member
FR12 ברוכה הבאה

ראשית, ממליצה לך בחום לקרוא את דבריה של דרורה שהתמודדה עם מה שאת מתמודדת בדיוק מפחיד. ואין כמוה בניסיון בבעייה הכפולה שלך. מה שאני יכולה להוסיף משלי זה האופציה, אם יש לאמא ביטוח מושלם, להגיע לחוות דעת מקצועית בהשתתפות הקופה. לפני כארבע שנים אמא שלי היתה במצב עם רגל וחצי באדמה ( וסליחה שאני בוטה ) היא היתה מאושפזת בבית חולים גריאטרי כששם קבעו שהיא בסוף השלב הסופי באלצהיימר והתעקשו על טיפול מסוים. אני התעקשתי וקבעתי דרך המושלם חוות דעת של רופאה מומחית באלצהיימר. תוך יומיים הגעתי אליה ושילמתי רק מאה שקלים והשאר הוסיפה הקופת חולים. אז אם יש לאמא שלך מושלם מותר לכם להגיע לרופא מומחה עד 3 פעמים בשנה. דבר נוסף בקשר לעזרה. בזמנו דרורה סיפרה שכשהבעאה עובדת זרה היא שכנעה את אביה, שאז היה חולה סכרת בלבד שזה למען אמא- אשתו האהובה, ולאמא נאמר שהמטפלת עבור הבעל. בעקרון, זה קושי עצום מצד החולה וגם מצד בן הזוג לעבור שינויים. פתאום להכניס הביתה אשה צעירה, שבגיל של הנכדים, זרה זה לא פשוט. זה מפחיד ואני מניחה שגם כל המקרים הבודדים ( כי רוב העובדים מסורים. במיטה ליד אמא שלי יש אשה עם עובדת זרה שזה כמו אמא ובת. מסירות שכזו מרגש בהחלט לראות ) של התעללות בחולה. לכן קשה לאביך לקבל את הכנסת העובדת הביתה. כי להודות שהאשה שהוא מעריץ ואוהב כבר לא עצמאית וחולה זה תהליך קשה וכואב. ומטפלת זה בעצם לקבל את רוע הגזרה. אז לא קל לאביך ומפחיד. ולכן את צריכה להיות חזקה ולנסות ולשכנע בכל דרך, שחייבים עזרה. אצלנו כשרציתי לרשום את אמא למרכז יום היה ממש בכי והתנגדות " הילדים שלי זורקים אותי לכלבים. זורקים את אמא הזקנה שלהם מהבית, עושים ממני משוגעת" אבל אני לא ויתרתי. הבנתי שזה חיוני לאמא ו, סליחה אבל חיוני יותר עבורי שמטפלת בה. אז עד היום זה לא מרכז יום זה " המתנ"ס החדש". אני בילפתי אותה שהרופאה דורדת ( במחלקת זכרון בה אמא טופלה נכתב בדף סיכום ביקור שאמא תראה שצריך ללכת לשם ואמא שלי שמכבדת אנשים עם חלוק לבן נכנעה. אז הייתי צמודה אליה בהתחלה, עד שאמרה לי " את יכולה ללכת" ואפילו במרכז יום הראשון התנדבתי והדרכתי קשישים צלולים להוציא עלון של המקום, כדי להיות קרובה לאמא. עד שהיום אמא מאוד אוהבת לבקר במרכז יום ואני מתפנה לעצמי ורגועה. כך לגבי עובדת שתסייע להוריך ותועיל מאוד. חפשי את הדרך ל"דבר" אל הוריך והיי אסרטיבית ואל תכנעי להתנגדות שלהם.
 

FR12

New member
הרבה תודה

על האינפורמציה. אני כמובן אבדוק את האפשרות אצלנו (בפריפריה) לראות מומחה. אמא דווקא בשמחה הולכת לסב-יום (מרכז לקשיש בעמק יזרעאל) פעמיים בשבוע, למחלקה של תשושי הנפש. ומכיוון שאני יודעת שזה לא מובן מאליו, אני שמחה שאצלה זה כרגע מסתדר. סתם גם רציתי לשתף בתופעה שדי מדהימה אותי. אמא כבר לא קוראת (אפילו לא רשימת קניות או פתק), מבולבלת, לא יודעת איפה חדר השינה (היא מסתובבת הרבה בבית ומחפשת את חדר השינה), לא יכולה להסתובב בחוץ לבד, לא יכולה להפעיל אף מכונה חשמלית, לא יודעת איפה התחתונים או הבגדים שלה ולפעמים גם לא זוכרת מי אני (או אחיי ואחיותיי - את אבי דרך אגב היא עדיין תמיד מזהה) ועוד ועוד מצרותייה של המחלה הזו. אבל כשהולכים לסרט (היא דורשת כל סופ"ש שנלך לסרט, אני משתדלת לקחת אותם פעם בחודש) היא תמיד מבינה מה קורה ותמיד מבינה את העלילה (אנחנו מדברים על כל סרט בדרך חזרה), גם מהחניון לקולנוע היא יודעת את הדרך. נעמדת איתי בתור לקופות, דורשת לבחור את מקומות הישיבה ותמיד מבקשת לאכול ולשתות משהו לפני (ובבית אני תמיד צריכה לריב איתה שתאכל משהו). בקונספט הזה היא תמיד מתנהגת כמו שהייתה בעבר. כאילו במסגרת הזמן הזה היא לגמרי לא חולה.
 
למעלה