שלום לכולם

[jongler]

שלום לכולם

יצא וראיתי, הצצתי וקראתי את אשר נכתב כאן דברים נהדרים, טכניקות ושיטות ישימות לחיים מלאי מטרה ותכלית להשגת מטרות במהלך החיים אך שאלה לי: האין בדרך זו מתפספסת הנקודה המרכזית?! - האושר, השיחרור המוחלט מכל תלות? לחימה משולה למאמץ מאמץ הינו האוכל של האגו של מבצע הפעולה לחימה היא מתח הצבת מטרות היא פתח לכישלון ואכזבה. מדוע המאמץ המוזכר כאן?! מדוע להילחם בחיים?! אני יכול לבצע פעולה פשוטה בשתי דרכים : - במאמץ - פשוט לבצע במאמץ - זו לחימה. כש"אני" הפעולה אין מאמץ. מתי נלחמתם לגדול? ראיתם עץ שנלחם או מתאמץ לצמוח?! במי ובמה עלי להילחם? ביתכן שבמוחי? במחשבתי? במינד? - ברגע שארצה משהו מכאן שחסר משהו ברגע שארצה אני אחייה בחסר. ברגע שאלחם במינד מכאן שאינני שלם עם מה שיש. אין אני בה לפסול אלא לשאול מהי בעצם הלחימה? במי או במה? החיים אינם לחימה מתמדת אלא אהבה ,אם כך, למה? באהבה JonGler

 

[קסם אמיתי]

אני נלחם על מנת

להישאר שפוי בעולם בלתי-שפוי. וזה דורש (גם) מאמץ.

 

[jongler]

Life is JUST a GAME!!!

אז למה להילחם? לחימה היא של האגו להאדרתו בלבד, להאדרת "המנצח בקרב", להגדיל את שם הלוחם, להוסיף חשיבות למעשים, אם היא באה כתכניקה בלבד שלאחריה יש לעזוב את השיטה מברך אני, אך כשהשיטה נהפכת לדרך חיים..... אם אקרא לעצמי ´לוחם´ משול הדבר להוספת ´ד"ר´ לפני שם משפחתי או ´מר´ או ´אדון´ - עוד תוספת קטנה , עוד דחיפה קטנה לאגו. העולם שפוי מטבעו מי שלא שפוי הם בני האדם באהבה ויום מדליק JonGler

 

[קסם אמיתי]

אני מסכים איתך

שכשבן-אדם מכריז על עצמו כ"לוחם" אז קיימת סכנה שזה יהפוך לעיניין של אגו וחשיבות עצמית משהו כמו: "אני לוחם גדול והם סתם אנשים פשוטים ועלובים אז אני שווה יותר מהם". ומומלץ בהחלט שזה לא ייקרה לו... אני גם מבין מדוע המילה הזאת כ"כ מרתיעה אותך, כי היא מקושרת בתוך המוח שלך למלחמות ולאסונות שמביא האדם עך עצמו................... לוחם זאת בסה"כ מילה, ואין לה שום משמעות בפני עצמה. את המשמעות למילים נותנים בני-האדם (ותהליך זה קורה בתוך המוח שלנו בין אם אנחנו מודעים לכך או לא). שלך

, קסם אמיתי

 

[L i z a r d]

ללחימה יש מהות....

"לוחם זאת בסה"כ מילה, ואין לה שום משמעות בפני עצמה" - לא מסכים. "לוחם", זה אומר שאדם שנלחם (כמו שתואר והוסבר בשירשור לא מזמן). זאת לא "סתם מילה", זאת מילה שמשקפת מהות מסוימת. הבעיה היא שהמילה מקושרת בקונטציה שלילית למלחמות האדם ולמצב לא הרמוני.

 

[קסם אמיתי]

גם עץ

ייצטרך להלחם על מנת לגדול במידה והוא גדל על קרקע בלתי-פוריה

 

[jongler]

העץ והאנשת העץ

עץ יחפש אחר מקור אנרגיה מתאים בכל סוג של קרקע כי זהו טבעו אין מאמץ בצמיחתו של העץ - מאמץ היא תכונה אנושית מזויפת שממוקמת בשכל האנושי, הרגע הוא הרגע , הרגע הניצחי, האם ברגע זה אתה נלחם לגדול?! בכל רגע ורגע מיליוני תאים מתים ומיליוני תאים נולדים בגוף האדם אם ארצה ואם לא ארצה אם התאמץ ואם לאו, החיים זורמים בלי שום קשר אלי ולגחמותי הניסיונות לשליטה בזרם החיים הינם מאמץ שסופם לכישלון, זהו מאמץ מיותר. ולכן, שוב, על מה להילחם ומדוע? ונגד מי? יום מדליק JonGler

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif המלחמה בסופו של דבר היא "נגד"

המאמץ. רק שבהתחלה מבינים אותה כ"מאמץ", אחר כך כ"מאמץ נגד מאמץ" ורק בסוף כספונטאניות...

 

[jongler]

אם כך

הלחימה הינה אמצעי ולא המטרה כמו שכסף הינו אמצעי לחופש כלכלי .... רק שישנם אנשים המאבדים את הדרך...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif מטרתם הסופית של הלוחמים

היא להכנס בגופם אל תוך הקשב השלישי: המודעות המוחלטת (שיחרור סופי, מתתא לעילא וכו´).

 

[קסם אמיתי]

תחשוב על עץ

בעל זרע שאם יממומש, יהפוך את העץ לענק, מוצק, חזק, שופע, יציב, וטהור. עץ, שאם יממש את הזרע של עצמו, ייצמח לגבהים מדהימים ואף יוכל לגעת בשמיים, כאשר במקביל מיום ליום מתחזקים ומתעבים השורשים באדמה... ועכשיו תחשוב על עץ שכזה שגדל בתוך יער, והוא מוקף במאות ואולי אפילו ב אלפי עצים כמוהו שהגרעין והפוטנציאל הענקי אכן קיים בתוכם, אך משום מה הם הגיעו ל הסכמה בינהם (וזוהי הסכמה שב*שתיקה* כי העצים מפחדים לתקשר אחד עם השני), וההסכמה אומרת: "אסור לנו לגדול יותר מאחוזון אחד מסכן של הפוטנציאל שלנו, כי אם נעיז ונגדל מעבר לכך, אז השמועה אומרת שמנהל היער הזעפתן והרשע יבוא וייכרות אותנו" ובכל זאת קם יום אחד עץ ומחליט לממש את *פוטנציאל הגדילה* שלו כי הוא רוצה להביט בעננים יותר מקרוב ו/או לחייך אל הרוח אשר במרומים................................... וכל אלפי-העצים מסביב לו מזועזעים מעצם ההעזה והחוצפה של העץ, ולוחשים באוזנו: "אתה השתגעת?"..."אם תמשיך כך עוד יבוא מנהל היער (יישתבח שמו) וייכרות אותך".................................... והעץ צריך לשכנע את עצמו שמנהל-היער אינו כה רשע, והעץ צריך לשכנע את עצמו שהחוקים של היער הם ממש לא כפי שכולם משדרים (ובייחוד העצים שכולם מחשיבים כ"חכמים" ו"מוצלחים") העץ צריך לזכור את עצמו ולהאמין שהוא יכול לצמוח למרות שכל שאר העצים משדרים ואומרים לו אחרת................ שורה תחתונה: העץ צריך להשקיע אנרגייה על מנת לדחות את ההשפעות המזיקות של סביבתו. במידה והעץ יחליט לוותר על ה"מלחמה" (ולהשקעת האנרגייה הנ"ל במאמץ להישאר *מודע* כנגד כל הסיכוים זה מה שאני קורא "מלחמה") אז הוא למעשה ייבחר ב"ברירת המחדל" שלו, וברירת המחדל, הדרך ה"קלה" שלכאורה אינה דורשת שום מאמץ היא לעשות בדיוק את מה שעושים העצים האחרים סביבה לו.................................. שורה תחתונה עוד יותר: בעולם שבו המלחמה היא דרך חיים, המלחמה של הלוחם היא להרפות מן המלחמה. בעולם שבו המאמץ והקושי הם דרך החיים, המלחמה של הלוחם היא להרפות מן המאמץ והקושי.... ואני גם מבין מדוע המילה "לוחם" כ"כ מרתיעה אותך, אך לוחם היא רק מילה, ואין לה שום משמעות בפני עצמה. את המשמעות למילים מעניקים בני-האדם, ומי שלא-מוצאת חן בעיניו המילה הזאת יכול להחליף אותה בכל מילה אחרת שבאה לו, מצידי תקרא לזה "תפוח-אדמה" אם אתה רוצה או "כבשה שחורה", זה ממש לא חשוב, העיקר שנבין את מה שעומד מאחורי זה.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif../images/Emo45.gif../images/Emo171.gif

 

[עמיחי קליש המקורי1]

אחי איזה השלכות מטורפות אתה עושה

על עצים. חחחחחחחח סתאם. הבנתי את המשל. פשוט עצים מתקשרים גם מתקשרים אחד עם השני וגם עם אנשים. נסה פעם. אהבתי את "בעולם שבו המלחמה היא דרך חיים המלחמה של הלוחם היא להרפות מן המלחמה. ועכשיו לשאלה של השירשור, למה לוחמים, למה מלחמה? הזרימה שאתה מתאר היא אידיאל אוטופי כי בתוכנו ישנה מלחמה. המלחמה הפנימית היא בין זרימת כוח החיים שהוא הרגשות לבין האגו שמנסה בכל כוחו לשלוט תמיד במצב ובזרימה של החיים. לפעמים אנו עוצרים (מדחיקים) את רגשותינו מתוך צורך בהגנה עצמית על נפשנו. אך בגלל שאנו מתרגלים לכך, אותו מנגנון יוצר את המלחמה הפנימית שבנו. עכשיו לתיאור יותר מפורט לאיך זה בדיוק הולך. כאשר אנו מנסים "להרוג את היצר הרע" או להעלים כל חלק בתוכו ולהכחיש את קיומו בנו, אותו חלק לא נעלם אלא מודחק ומתיישב בפינה אפלה כל שהיא בתת-מודע שלנו או במילים אחרות נתקע בגופנו כחסימה אנרגטית במקום כל שהוא. אך מה שהודחק אינו יושב שם בשקט כלל וכלל. אנו לא מודעים אליו אך הוא פועל מתחת פני השטח. כאשר ישנו מצב שמעורר את החלק הזה הוא מוצע את הביטוי שלו מבלי שנשים לב לכך ויוצר במציאות שלנו תוצאות שנובעות מחווייתו של המציאות ומיחסו אלינו, שמושפע כמובן מיחסינו אליו (אל אותו חלק מודחק). כך, למרות כוונותינו ליצור לעצמנו את החיים שאנו באמת רוצים לחיות, נוצרות לנו דרמות בחיים אשר באות מתוך הדפוסים השליליים שלנו והחסימות שלנו ומחבלות לנו בחיים. די דומה למצב בארץ נכון? מצב של מלחמה. אז מה, אנחנו רוצים לעשות שלום? שלום=שלם=הוליסטי. אז מגיע תפקידו של תהליך הריפוי. מי שעושה בכנות את תהליך הריפוי יודע שאין הוא פשוט וקל. יש לקחת אחריות על כל מה שנמצא בתוכנו. כאשר אנו רוצים לקחת אחריות על השדים והמפלצות, הרגשות הקשים והאויבים הפנימיים שבנו יש לפגוש אותם, להתעמת איתם, ולשחרר אותם ו/או להופכם לחלק אינטגרלי בנפש שלנו, כך שיש להם תיפקוד ואינם כבר אויבים של אושרנו אלא כוחות שעוזרים לנו להשיגו. תהליך הריפוי הוא קרב. מלחמה בין כוח החיים לכוח המוות (החסימות). העימות עם הצדדים הפגועים והאפלים בנו דורש המון אנרגיה , רצון, כוונה, אמון, אומץ, אהבה, הכלה, וויתור על שליטה, התמסרות, חיבור לרגש, בכי, צחוק ועוד. על כן דרך הלוחם ודרך הריפוי אחת הן.

 

[wisdom16]

../images/Emo13.gif../images/Emo42.gif

אמא שלי ואני קוראות בשקיקה כל מה שאתה כותב בפורום הזה

תודה לך

לילה טוב לכם, יפעת

 

[קסם אמיתי]

אהבתי את מה שכתבת עמיחי

קח

איש יקר

........קסם אמיתי

 

[EtiTush]

אואהוווו

אהבתי את זה....!

 

[drall]

דרך הלוחם

אני לא יודע מה קראת ואני גם לא יודע אם האנשים שכתבו את הדברים הם לוחמים או חולמים או מה שלא יהיה. דרך הלוחם , היא דבר אחד , עירנות עצמית. להבחין בדברים שאתה מרגיש וחושב , הבחין בתמורות שמחולל בך הזמן. הלימוד העצמי הזה גורר בהכרח יצירה של אנרגיה פוטנציאלית שממשת את עצמה במעשים אבל המעשה הוא טפל. העיקר הוא המשך ההתבוננות תוך כדי העשייה או אי העשייה. ככה הסמוראים היפנים בזמנו היו מכינים תה , עורפים ראשים ומסדרים פרחים כשהם שומרים על אותו מצב הרוח. זה עיקרו של הלוחם שמירה על הקשר האנרגטי עם עצמו. היא מנוגדת לדרך המכשף שהולכת בכיוון ההפוך . אצל המכשף הדבר החשוב הוא הצבירה של האנרגיה וההתלבשות של האנרגיה במעשים. פחות מעניין אותו מקור האנרגיה לכן ניתן לומר שדרך הלוחם היא איזו הכנה לדרך המכשף. מי שנלחם ומתאמץ כדי להשיג מטרה מסויימת , הוא לא לוחם , לא מכשף אלא אהבל מכיוון שכל המטרות הללו מרחיקות את האדם מעצמו ובסופו של דבר גורמות לו למות רופס וחסר אונים בריצה ממטרה למטרה דרול

 

[jongler]

יש לי שאלה ועוד משהו...

האם אתה לוחם? ועוד שאלה, כיצד אתה יכול להסביר לי את מהות הלוחם הסמוראי לאור דרך החיים שבה הם חיו לפי סיפורך? ככה הסמוראים היפנים בזמנו היו מכינים תה , עורפים ראשים ומסדרים פרחים כשהם שומרים על אותו מצב הרוח, מצב רוחם היה כמו מים שקטים, אם בכלל מים... רובוטים של שיטה ללא דופק וללא חיים, כיצד יכלו לערוף ראש של אחר כאשר הם חיים באהבה והשלמה עם הטבע ?! היתכן ולא היתה בהם אהבה כלל?! הכיצד ניתן לערוף ראש באהבה?! היתכן והיו שבויים בתוך שיטה שנתנה להם ביטחון?! האם דרך הלוחם הינה אלא אבן דרך ולא מטרת הצעידה? דרול, גם ציניות תתקבל בברכה

JonGler

 

[drall]

קשה להשוות את ערך חיי האדם

בתרבות בודהיסטית בה מושרשת האמונה בגילגול נשמות לאותו הערך בתרבות מערבית אתאיסטית שלוקחת בחשבון שאדם נולד ומת רק פעם אחת. לכן ייתכן מאוד שניתן לערוף ראשים מתוך אהבה ומתוך חיים בהרמוניה עם הטבע. אולי קשה לדמיין את זה. החינוך הסמוראי היה חינוך לנאמנות ולציות , אבל הוא נשען על מסורת רוחנית שדגלה בטוטאליות ובהשלמה . התפיסה הרוחנית של דרך הלוחם הייתה הבסיס לחינוך הסמוראי והצורה שבה הסמוראים התנהגו הייתה תוצאה ישירה של תיאוריה הרמונית שנוצלה למטרות פוליטיות באותה תקופה. דרך הלוחם כשמה כן היא ,דרך. אבל היא דרך באותה מידה שהיא מטרה. מצד שני קיים שלב בו הדרך , המטרה, והלוחם מתאחדים ואז נוצר שינוי בפרספקטיבה של האדם . השינוי הזה יכול להביא לראייה שונה של המציאות ומתוך נקודת ההשקפה הזאת יכולות לנבוע דרכים חדשות ומטרות חדשות. אולי הדבר שייסייע לך להבין את זה, הוא שאי אפשר להשוות דרך רוחנית למודל פיזיקאלי שבו מוכנית קבועה נוסעת ממקום למקום. במהלך ה"דרך" הרוחנית הצועד משתנה , והמפה משתנה כך שגם היעד משתנה והוא יכול להשתנות כל הזמן. אתה יכול לראות את זה באותה מידה גם בחיי היום יום. תינוק כשהוא נולד רוצה לינוק חלב , שנה או שנתיים אחר כך הוא מעדיף "גמדים". זה לא בגלל שהוא לא עיקבי, זה בגלל שתפיסת העולם שלו השתנתה. הייתי לוחם פעם, הפסקתי , היום אני שוב לוחם ואני יודע שזה רק זמני. דרול

 

[jongler]

בעניין "גמדים"...

אחת התפיסות בבודהיזם - ואין אני מדבר על "הדת" שבסגידה לפסל הבודהא כאל אלא ממשנתו של בודהא - "אין להרוג בעל חי" . הזרימה עם הטבע עם מה שיש זו המהות וכאשר רגע המוות מגיע - הינה תחילתו של מסע חדש של רגע חדש... בתרבות בודהיסטית בה מושרשת האמונה בגילגול נשמות .... "תרבות" - סמוראים היו חלק "מתרבות" שהוא זרע הפורענות שהמדיטציה באה לגמול את האדם ממנו, הסמוראים היו חקיינים: החינוך הסמוראי היה חינוך לנאמנות ולציות, ביטול וחסימה , הכנסה לתבניות, והמדיטציה שבהם התאמנו - מטרתה היא כלי, כלי להגיע לידי מצוינות בפעולות של הסמוראי. הסמוראי היה חייל ללא דופק , ללא מצפון ובהיותו אנושי נשאר צוהר לעולם החוץ אך לא לבני האדם, כיצד יביט אדם שכל כולו מכונה בבן אדם אחר בהערצה ובאהבה?! הכיצד יחוש זאת סביבו?! הסמוראי אינו שונה מחייל מיומן! דרך החיקוי, הדרך הקשה, דרך הקוץ והסירפד, דרך היסורים היא הדרך של האגו. ה"אני" : "אני לוחם"! "אני מודט"! "אני" מיוחד ושונה, "אני" עליון ומה חסר ל"אני" שהוא צריך חיזוקים?! הכל קיים והכל ישנו ה"אני" יהפך ל-אני פשוט, לוותר , להשיל, לקלוט. הלוחם הינו רק המוסר, המודט הינו רק המוסר. הלוחם מוסר לחימה, המודט מוסר מדיטציה ה"אני" יכול להתמיר ממוסר לכדור עצמו - אני "המדיטציה" , אני "אהבה", אני "לחימה".....?! לחימה איננה שלמות - זהו קרב, ניגודים וסתירות. drall , אין אני בא לפסול שיטות וטכניקות להיפך! מברך עליהם, אך רק כשיטות, ואל לשכוח מי היו אותם סמוראים : אנשים אשר כינו עצמם בשם "סמוראים" , לא יותר. המשך יום מדליק JonGler