בוא נחזור להתחלה , בבקשה
כי אני רואה שהדוגמא שלי על הסמוראים הטיסה אותך אל מעבר לקשת בענן וזאת לא הייתה מטרתי. רק שתבין , יש תרבות בודהיסטית ויש בודהיזם , הדבר הכי טבעי זה שהן יסתרו אחת את השניה , כמו שהתרבות היהודית נוגדת את היהדות. אין בכך כל דבר לא שיגרתי. זה טיבן של תרבויות. הבעיה עם הסמוראים היא אחרת. הציטוט המקורי של בודהא הוא כזה כולם אוהבים את החיים , כולם מפחדים למות , זכור שגם אתה כזה . אל תהרוג ואל תגרום לטבח מכיוון שהחינוך הסמוראי דגל בביטול הפחד מהמוות , לא הייתה להם להם בעיה להרוג. הם הבינו את כתבי בודהא בצורה שונה ממך. נכון שהיה להם אינטרס חיצוני , אבל גם לך יש. כמו כן , היו מורים למדיטציה , מאסטרים של זן שהרגו תלמידים שלהם או סתם הטילו בהם מום. לגבי נאנסן ידוע שהוא פעם לקח חרב וחתך חתול לשתיים. מה שנאנסן אמר היה כזה בנקודת ההתחברות אין יותר נכון או לא נכון גם פיטפוטיו של השכל בנקודה הזאת אינם יכולים להיות פסולים לפי זה נראה שלדבר תורתו נאנסן אין שום בעיה בלהרוג חתולים. ותזכור , נאנסן היה הגדול מכולם. הוא היה תלמידו של מא-צו והיה מורהו של ג´ושו הזקן שכנראה היה מורה הזן הגדול ביותר בכל הזמנים. לכן , הנקודה שאתה צריך להבין , היא שדרך הלוחם היא התמקדות האדם בעצמו. בחקר נפשו. חמלה , אהב, והרמוניה הן תוצאות של הדרך , אבל הן רק תופעות לוואי. אם הן מתרחשות , נחמד מאוד . אבל אם הן לא מתרחשות זה לא שולל את הדרך. אם אדם זונח את הלימוד העצמי בשביל להיות "אוהב" או "חומל" , כאן הטעות שלו. לגבי הלוחם , המדיטציה היא כלי עבודה. גם החרב יכולה להיות וגם קומקום התה. כל אלו הם כלים בסה"כ. אמצעים כדי להבטיח שהאדם יהיה עירני לעצמו. ניגודים וסתירות קיימים , אם הם קיימים בפנים , כנ"ל לגבי מלחמות. ללוחם אין חלון החוצה. הוא לא צריך בכלל לדעת מה קורה בחוץ , מי מת מי חי. עבודתו ודרכו הן אך ורק כלפי פנים. דרול