שלום לכולם

[עננית נוצה]

...

 

[nehud]

מבקש פרוש רש"י לתגובה

 

[עננית נוצה]

אהוד יקר, ראה...

שלוש הנקודות שסימנתי, מביעות מחשבה שאין טעם לכל תגובה כלשהי מצדי על דבריך. מלבד השוביניזם המובהק שבדבריך ("...הדגלים המייצגים הצלחה עבור האישה... גבר מצויד היטב גופנית וחומרית"), אתה גם מוצא לנכון להתבסס על עובדות שאינך בקיא בהן (כמו סיפור רחל-לאה-יעקב, היחס לאמה בחוקי המקרא ובתקופתו), ולנופף בהן לשם חיזוק דבריך. נותרתי ללא מילים... (שלוש נקודות).

 

[nehud]

עננית היקרה רחוק אני

משובניזם כמרחק שנות אור - עוסקים אנו בדיון פילוספי וככזה אפשר להציג תפיסות פילוסופיות וסטריוטיפים ואין צורך לנכס אותם באופן אישי. כפי שמצאת להצמיד תכונה מסויימת לכל הגברים שיקפתי לך את דבריך הקיצוניים ממבט גברי .(האם קשה ליצפות בהשתקפות עצמך בראי?) שנית לא את ולא אני מתבססים על עובדות בסיפורי המקרא כשמם כן הם וכל השאר פרשנות של אנשים חכמים או חכמים יותר, אך עדיין פרשנות וכפי שאנשים בעבר הרשו לעצמם לפרש גם לאנשים בהווה מותר לעשות זאת ואין צורך למות (חז"ל) בכדי שתאמר פרשנות זו בציבור . אינך חייבת לקבל פרשנות זו כפי שאני אינני חייב לקבל את פרשנותם של חז"ל . האם יתכן כי קיימת יהירות בטוענה לידע ופסילת דעה מנוגדת או פרשנות הגם שלא נורמטיבית באמירה "אינך בקיא ,,,נותרתי ללא מילים" ? אשמח במידה ותעזרי כוח לקרא את הכתוב בעיון ללא דעות קדומות , מחשבות מוטעות ואו סטריוטיפים על אישיותי כפי שאני אינני עסוק באישיותך. כמובן ויתכן והדברים אינם מתיישבים עם דעות וידע אחר ויתכן ואף טיפשיים ומקוממים. בנוסף לא התייחסתי לכל חוק לגבי אמה במקרא!! התייחסתי לכך שהאיסור על מחשבה שבלב (תאווה) לגבי אמה, שור וחמור אך אינו כולל אשת איש. ואפשר להתאוות לאשת איש אך לא לחמוד אותה (פעולה פיזית כדבריך) באהבה אהוד

 

[nehud]

שאלה

אמרת "המחוקק אינו מחוקק חוק, אלא בהתייחס למצב נתון." להבנתי הבילתי מחייבת מצב זה אכן מתרחש ובעיקר כאשר מיעוט בחברה ומבצע מעשים אשר פוגעים בחיים הנורמטיבים של מרבית החברה , האם חוקים מאפינים את החברה או מיעוט בחברה ? להערכתי אנו מתיחסים בעיקר להתנהגות של בעלי שררה וכוח אשר אינם בטוחים בכוחם, ונדמה לנו שהם משקפים את פני הרוב. בתקופות מסוימות באירופה ל "אציל" הכוחני היה מותר לטעום את טעם כלתו של האיכר באחוזתו ביום חתונתם האם מדובר ברוב? או בחוק מוסרי הבא להגן על הרוב מפני מיעוט כוחני שעשה לעצמו אלוהים אחרים? באהבה אהוד

 

[סינתטית אפריורית]

אוקיי, הגעתי.

שמעתי הולכים כאן קטעים. מה קורה? מישהו מוכן לתת לי תקציר?

אגב - לא תחמוד נוגע אך ורק לגברים. אין "לא תחמדי בעל רעותך"... דיון מרתק. בעיקר המבט הפמניסטי. אגיב בהמשך.

 

[nehud]

החוק האלוהי "הולך" עם הפמניסטיות

והן עדיין ממשיכות לבכות את מר גורלן ומבקשות שהחוק הגברי (הנחות מזה האלוהי להבנתי ) גם הוא ילך עם הפמיניסטיות ואין זה פלא שכאשר מבקשות הן אלוהים אחרים כזה

או כזה

= השובניסט אזי מתקיים המשפט המסכם בקצרה את הדיון עבורך. "החיים הם כפי שרואים אותם וכפי שעושים אותם" מתוך תקווה שהעברתי את החומר באהבה אהוד

 

[סינתטית אפריורית]

כי אלוהים היא אישה

יקירי... מה? אנחנו בוכות על מר גורלינו? איזה מר ואיזה גורל. הלצה קלילה אינך מוכן לקבל? נו, יאללה נפתח את הדלת הפתוחה ונדבר פמניסטית . ממש אבל ממש לא הבנתי אותך. באהבה סינתטית אפריורית.

 

[nehud]

קבלתי שאלוהים הולך עם האישה

אבל אני חושב שהוא לפחות "דו" . לגבי ההבנות הם יגיעו בהמשך החיים או שלא. באהבה אהוד

 

[עננית נוצה]

יוווווווווו..... איזו הפתעה... ../images/Emo24.gif

פזלתי לעבר הפורום השכן, וגיליתי ש.... הפכת אדומה...!!! (האם גם במציאות- כמוני? הזהירי אותי מראש, כדי שאוכל לזהותך בפעם הבאה...

) בשעה טובה לך, חברתי היקרה... יפה לך ההסמקה...

 

[סינתטית אפריורית]

ראית מה זה?

התג'נג'נתי שם. אבל נראה לי שזה זמני. בזכות איזה מאמר שהבאתי לשם. אמנם לא אשחק את הצנועה. כי אין לי על מה (בענייני פילוסופיה , נו מה? הוסמכתי , מודה ) אבל האמת , יקירתי - יש שם אנשים תותחים שחבל מאוד שהאקדמיה לא הסמיכה גם אותם (או שכן, לכי תדעי הם שומרים על מעטה של סודיות, או צניעות יתרה - אגב שגם זה אריסטו והרמב"ם לא ממש חיבבו: צניעות יתרה

)

 

[עננית נוצה]

אכן, אריסטו מחייב מודעות עצמית ריאלית...

ו"גדול נפש" בעיניו הוא אותו בעל הערכה עצמית גבוהה, המחשיב עצמו בצדק. וכדברי אותו החכם: "החושב עצמו זכאי לגדולות והוא אינו זכאי כלל, הריהו רברבן... המחשיב את עצמו פחות מערכו, הריהו שפל רוח... גדול הנפש... תובע לעצמו את אשר הוא זכאי לו, והאחרים תובעים לעצמם יותר מדי או פחות מדי". אז באמת אל לך לחטוא בענוותנות שאינה במקומה... ואם בכל-זאת תתעקשי לך לחטוא- חשבי על רעיונות יותר מוצלחים...

 

[hilabarak]

בוא לרגע נגדיר 'עולם רגשי' במקום פסיכולוגיה

וניקח אדם עם עולם רגשי בעייתי, שמקבלת עליו פילוסופיות חיים מאוזנות וטובות, כמו בודיהזם למשל. מניסיון חיי די ברור, שאדם שיש לו עולם רגשי בעייתי, אשר יקבל עליו ברצינות תורה בודהיסטית (או כל תורה פילוסופית אחרת) ולא יטפל בעולמו הרגשי, בעיני עצמו יזוז המון, אך לא בעיני הסביבה. אני מכיר אנשים רבים שקיבלו על עצמם תיזות רוחניות/פילוסופיות שבפועל נשארו ע בעיות היסוד שלהם, כי תיזה פילוסופית היא כללית ואיננה נוגעת במהות האדם הספציפי שעובד איתה. אדם שהתרגל להיות אגואיסט מחליף רק את האגואיזם, ואדם שרגיל להרגיש אשמה, מחליף אולי האשמה בחוסר רגישות (בעיני הסביבה לפני זה הוא היה מעיק ועכשיו הוא מעיק) וכולי. מנגד אני לא מכיר אדם שפנה ברצינות לפסיכולוגיה האישית של עצמו ולא השתנה במהות. אדם שפנה לטפל בטיבו הפנימי (לאחד רגשות אשם מיותרים ולשני חרדות מיותרות ולשני מגלומניה עודפת ....). הבעייה עם האירות שלי שהן יותר מידי במציאות ופחות מידי בפילוסופיה. כי אני משווה שני מהלכים במציאות : 1. אדם לקח ברצינות לשנות את עמדותיו הפילוסופיות 2. אדם לקח ברצינות לטפל בעולמו הרגשי הספציפי, על כל מרכיביו ומאפייניו הרגשיים האישיים. בפועל אולי זה לא מלמד על פסיכולוגיה כמדע או פילוסופיה כמדע וזה רק גורם לי אישית לא להתייחס ברצינות רבה מידי לפילוסופיה ולא לפסיכולוגיה, אבל זו המסקנה האישית שלי על החיים.

 

[nehud]

אינני מדבר על אדם הלוקח על עצמו,,,

פילוסופית חיים כזו או אחרת הרשומה בכתובים כאלו ואחרים ואו נמצאת על קצה לשונם החדה של אחרים! מתייחס אני לפילוסופיית החיים בפועל של האדם . הסבר נניח בחר אדם להיות יהודי חרדי בזרם חבד או ש"ס ולמד והתפלפל על עשרת הדיברות האומרות לא תעשה לך פסל ותמונה - אך מחזיק תמונה של הרבי בכל חדר וחדר , כלומר בפועל סוגד הוא ,,, ניקח ראש ישיבה דתי/ חרדי המכיר גם הוא את עשרת הדיברות האומרות לא תגנוב אך עומד הוא בפני דילמה של תקציב ישיבה הממומן ע"י ממשלה בהתאם למספר תלמידים וגונב דעת וממון ע"י הצהרה כוזבת - פילוסופית החיים שלו כוללת שקר וגנבה כדרך חיים. יתכן שאותו רב יסבול מבעיות רגשיות כתוצאה מהשקר והגנבה וילך לטיפול פסיכולוגי- כלומר כאשר פילוסופית החיים שלך אינה משרתת אותך באופן מיטבי נוצרת בעייה פסיכולוגית, לעיתים אפשר להסתפק בטיפול פסיכולוגי ולעיתים יש צורך בהכרה וטיפול בפילוסופית החיים בפועל. באהבה אהוד

 

[hilabarak]

אכן איננו מגיעים מאותה זווית לדיון

כשאני מסתכל על אותו רב, אני תוהה איך הוא מתייחס לילדיו ? איך הוא מתייחס לאישתו ? האם הוא מגשים עצמו ? האם הוא שלם עם עצמו ? שאלת הגניבה מהמדינה, היא עצובה בשבילי כאזרח, אך שולית לחייו כאדם לדעתי. אם הוא אדם נהדר שמשקיע בילדיו ובזוגתו ונעים עם תלמידיו וכולי, אך מנצל פירצה בחוק כזאת או אחרת, אז בעיני אין לו הרבה בעיות בחיים. אך מהניסיון שלי בחיים, הבעיות של רובנו, אינם דווקא בתחום העסיוק - תמיד אפשר להחליף עבודה או מקצוע או משהו בסגנון. הבעיות הם בתחום שבו יש לנו אחריות של 100 אחוז ואין החלפות - בבית. גם אם היינו נהדרים עם שני ילדים, אבל את השלישי לא השכלנו להבין, ולא טרחנו לשנות בעצמנו דברים כדי שנוכל להתמודד איתו, אז חטאנו (לדעתי לפחות). בזוגיות אותו כנ"ל, אולי היום כולם מספרים כמה נהדר להתגרש, אבל אני שמרן וטוען שזו פגיעה נוראית במשפחה, וצריך לעשות הכל כדי להימנע. ובתחומים אלו, עם כל הכבוד לפילוסופיה, נדרשת דווקא פסיכולוגיה. כי בבית שלנו יש משמעות לכל החרדות שלנו ורגשות האשמה שלנו וכולי. קשה יהיה לשכנע אותי שאדם חרדתי או 'אשמתי' או אגואיסט ..... לא משפיע בצורה מהותית על ילדיו ואישתו וכולנו כאלו בצורה כזאת או אחרת. אולי בעצם שורש העניין, הוא בעצם מיהו האדם ? בעיני האדם הוא לא מכלול ההתנהגויות שלו, אלא מכלול ההתנהגות שלו לפי תחומי האחריות (ככל שהאחריות כבדה יותר, החשיבות להתנהגות גדולה יותר). ובבית כמובן האחריות היא הגדולה ביותר ל99 אחוז מהאנשים (למעט ראשי ממשלה, שרי ביטחון ...).

 

[nehud]

ברק לימדו אותי שדוגמה

אינה נושא לוויכוח אך היות ובפילוסופית החיים שלך למשפחה חשיבות הגדולה ביותר ביחס לשאר מצבי החיים אספק לך דוגמה מתאימה הרב הנכבד מצהיר בעשרת הדיברות כפילוספית חיים הכוללת את הדיבר כבד את אביך ואת אימך אך היות ולא קיבלו בעיין יפה את החלטתו לעבור מהזרם המזרחי לליטאי בצעירותו אין הוא מוצא לנכון לתמוך בהם כעת לעת זיקנה, הטענה שעסוק הוא בחינוך ילדים בישיבה - עבודת קודש- האם עבודת קודש היא חינוך ילדים (לא מופיע בעשרת הדיברות ) או קיום עשרת הדיברות ברק תתיחס בבקשה לרעיון שבדוגמאות מבלי לדרג את תוכנם ביחס לפילוספית החיים שלך, היות ומכיר אני רבים שהמשפחה נמצאת במקום שני, שלישי ורבעי לאחר העבודה, החברים, התחביבים, הפלגשים והמאהבים ומערכת הרגשית שלהם פועלת בהתאם באהבה אהוד

 

[hilabarak]

תראה אולי נמקד את הנושא בהקשר של מיקרו ומקרו

החלטות מקרו עקרוניות בהחלט שייכות בעיני לפילוסופיה - החלטה עקרונית לא לכבד אב ואם, החלטה עקרונית לא לגנוב, החלטה עקרונית לשרת במילואים, החלטה עקרונית לרמות את מס הכנסה .......... החלטות המיקרו שייכות שייכות בעיני לפסיכולוגיה - החלטות בסגנון "כרגע אני באוטו עם ילד שבפעם העשירית כבר שואל את אותה שאלה, האם אני מגייס סבלנות ועונה לו או שמא אני כועס עליו כי נמאס לי " או בסגנון "העובד הזה כבר פעם שלישית שלא מבין מה שאני מסביר, האם אני כועס או שמא אני מנסה מזלי ברביעית" או "אמרו לי ככה וככה וזה גרם לי להרגיש רע, האם אני מנתק מגע או שמא אני בודק אולי הצד השני צדק" ........... החלטות המקרו בעיני נשמעות נהדר בסגנון "כיבוד הורים " או "לא גונב " וכולי, אבל אלו דרישות יחסית פשוטות וקלות מאדם מודרני. אדם מעברי (אני מסייג את דבריי לתרבות המערבית אותה אני מכיר) שעומד בהחלטות פילוסופיות אלו - לא ממש מרשים אותי ושוב לא שאני קובע, אלא ככה אני רואה את החיים. החלטות המיקרו בעיני הן העבודה הקשה, ולדעתי ב90 אחוז מהמקרים אנשים אפילו לא מבצעים אותם (השאלות הללו בכלל לא עולות אצלהם), אלא פועלים כפי שנוח להם. אנשים נעלבים כשבא להם וכועסים כשבא להם ואגואיסטים כשבא להם וכולי. החלטות המיקרו אינן סותרות את המקרו בכלל. אם ניקח את ירון זליכה מיודעינו, הוא כנראה אדם ישר והגון (החלטות מקרו), אבל עם אגוטריפ לא קטן (רצף של חשיבת מיקרו). אז בנושא הישר וההגון, סבבה, זוהי החלטה פילוסופית, אבל להתמודד עם התחושות המשיחיות הללו של הצלת המדינה (כאילו הוא זה שיציל את המדינה), זה כבר עובר בעיני את הגבול (רואים את זה רק בשיחה עם כתב שבה הוא אומר "אני ואני ואני ואני"). כשאני מסתכל על אדם אני מסתכל במיקרו שלו. על סך ההחלטות הרגעיות שלו, ולא על ההחלטות העקרוניות שלו - לא כי זה הכי נכון, אלא כי ככה אני מאמין. ברגע שבחרתי לראות את המיקרו, ברור שבמשפחה המיקרו נמדד בצורה יותר קשה. הרבה יותר קשה להיות סבלני ונותן במשפחה, מאשר בעבודה. בעבודה משלמים לך, ובבית לא ובעבודה יפטרו אותך על כישלון, בבית תמיד תוכל להגיד "זה האופי של הילד או אני ואישתי התגרשנו מה לעשות". אבל אני מסכים איתך, הדיון אינו בית מול עבודה, אלא מיקרו מול מקרו. לסיכום בעיני ההחלטות הקטנות הן שקובעות את החיים. חינוך ילדינו למשל נמדד במיקרו, ביכולת שלנו להיות קשובים ונותנים ומסבירים ונעימים, ולא בעובדה שאמרנו לילדים כמה משפטי חוכמה עקרוניים. החלטות המיקרו שייכות נטו לפסיכולוגיה האישית, ולעבודה קשה ומאומצת בתחומים בהם אתה חלש. לדוגמא, אני אישית חושב שחשוב מאוד להיות סבלני, אבל הפסיכולוגיה של אישתי מוצלחת יותר בהקשר של ילדים קטנים (היא מרגישה אותם)ולכן היא מצליחה בקלות ללא שום פילוסופיה, היכן שאני מתקשה עם כל הפילוסופיות. והמאמץ שלי איננו פילוסופי, אלא פסיכולוגי, המאמץ להיות מתון ונעים גם במקומות שהילדה מוציאה אותי מדעתי - שוב דוגמא למיקרו, ולא נושא החינוך כמהות.

 

[nehud]

התמקדנו בהקשר המיקרו מקרו ברצון

במקרה זה להערכתי המרחק ביננו קטן עד מאוד לטעמי פילוסופית החיים היא אכן המקרו - קוים מנחים לחיים, התחושות והרגשות (פסיכולוגיה) היא תוצר מיקרו של של פילוסופית החיים. כעת כאשר לאדם בעיות מיקרו אפשר לטפל בהם אכן ברמת המיקרו - פסיכולוגיה, לטעמי במידה ולאחר מספר נסיונות לפיתרון ברמת המיקרו שלא הביאו לשיפור המבוקש יש מקום לבחון מחדש את פילוסופית החיים בפועל לעומת זו המוצהרת - מקור לחלק גדול מבעיות המיקרו . במידה ואין פער משמעותי יש מקום לבחון את תקפות פילוסופית החיים . אתן דוגמה מתוך דבריך ",,חינוך ילדינו למשל נמדד במיקרו, ביכולת שלנו להיות קשובים ונותנים ומסבירים ונעימים, ולא בעובדה שאמרנו לילדים כמה משפטי חוכמה עקרוניים. ,," פילוספית החיים שלך אומרת פעולות מיקרו בחינוך ילדים (להשתדל להיות הורה אולטימטיבי) פילוספית החיים שלי אומרת חינוך לעצמאות (לא להצטינות) עשה הכי טוב שאתה יכול כי זו דרכם של אלו המובילים את עצמם,זאת ללא קשר למיגבלות ההוריות שלי להיות הורה אולטימטיבי . יתכן ופילוספית החיים היתה תקפה לשני ילדי הראשונים בני 20 ו 17 אך אינה תקפה לביתי בת ה - 10 (ביום שלישי הקרוב) ומרבית פעולות המיקרו נוחלות כישלון - משמע יש לבדוק אפשרות לפילוסופיה המתייחסת לילד הדורש תמיכה ואולי אף תלות גדולה יותר - למזלי לא זה המצב הילדה עצמאית ויצירתית עד מאוד. באהבה אהוד

 

[hilabarak]

אם עשינו מעבר למיקרו ומקרו נמשיך לניהול

אני מקווה שנסכים (זה קצת יקצר את התהליך) שניהול נובע מהחלטות מקרו, אבל הקושי הוא ביישום במיקרו. כל מנהל של 1,000 עובדים יחליט בכיף על שדרוג מערכת יחסי העבודה, אבל כדי לעשות את זה באמת בעזרת קיפות ואמינות ומקצועיות של כל השדירה הניהולית נדרש מאמץ אדיר. ואם אנחנו בנושא ניהול אז אני חושב שניהול מבוסס על תוצאות, ואכן השאלה היא מה התוצאה הרצוייה. אחד יכול להגיד "הבן שלי מפקד סיירת מטכ"ל כנראה שעשיתי משהו נכון" השני יכול להגיד "הבן שלי מפקד סיירת מטכ"ל הוא משקיע במדינה יותר מאשר בבית, היכן ניכשלתי ?" אני לא חושב שהאחד טועה והשני צודק, יש השקפות עולם לכל כיוון. אחד מאמין בעשייה והשני ברגש וכולי. אני מניח שרוב ההורים שיש להם ילד בדיכאון ששוכב במיטה שנתיים ולא עושה כלום יגידו משהו בסגנון "אלוהים ישמור מה נפל עלינו" - להבהיר שיש מקרים שבהם אין ממש השקפות עולם (במציאות ולא בפילוסופיה) לגבי הורות אולטימטיבית (לא עיקר הדיון, אלא נספח) - אני גם מאמין בעצמאות, אבל תוך חניכה. הילדה הקטנה שלי מאוד חסרת סבלנות, ואין לה ממש כוח ללמוד דברים (היא נהנית יותר להשתלול). אבל כשהיא היתה בת שנתיים הייתי לוקח אותה בכל יום שישי איתי לספרייה במקום לגן. והייתי מקריא לה סיפורים. היא היתה בורחת באמצע והייתי יושב ומחכה עד שתחזור, ובשלב מסויים היא החלה להינות ולבקש עוד ועוד סיפורים. היום יש לה ממש סבלנות יותר מהרבה ילדים אחרים, למרות שהאופי היסודי שלה איננו סבלני. היה לי יותר קל לשלוח אותה לגן ולהגיד "אין מה לעשות זה האופי שלה" אבל אינני חושב שזה חינוך לעצמאות. אם הייתי מכריח אותה לשבת ללמוד, זו אכן פגיעה בעצמאות, אבל ל'חנוך' מישהו איננו פוגע בעצמאות שלו. וכאן השאלה היא שאלת המטרה - אם כהורה לא הייתי מוטרד מהיכולת שלה לשבת, אז אין בעייה. אבל אם אני ואישתי החלטנו שזה חשוב, אז יש יעד וצריך לבדוק שהוא מבוצע.

 

[nehud]

הגענו לניהול

להבנתי אפשר לראות ניהול בשני סטריוטיפים הראשון "המערבי" הגדרת מטרה והתייחסות לתוצאה מוצלחת כניהול מוצלח. הסטריוטיפ השני ניהול "מזרחי" המתייחס לניהול תהליך בכל רגע ורגע כאשר יש פונקצית מטרה (שביל המסע) בעלת נתיב רחב או צר . הראשון לדוגמה מכשיר את הילד להיות מפקד סיירת מנכ"ל (כושר, ידע צבאי,,,,) או כוכב כדורגל השני מכשיר את הילד להיות מה שיבקש להיות רקדן בלט, חוקר ההיסטוריה האשורית ואו מפקד סיירת מטכ"ל כאשר המסלול להכשיר את הילד להיות הכי טוב שהוא יכול להיות במה שבחר להיות בכל רגע (תקופה) בחייו השליטה הניהולית המקובלת בגישה "המערבית" תספק תוצאה פחותה להבנתי.אפשר לדמות את תהליך הניהול הרצוי "מזרחי" למודל בשפת הבקרה Adaptive-PID כלומר I = אינטגרצית העבר, P = פרופורציה למתרחש כעת, D = מבט אל העתיד (נגזרת) כל אלו מייצגים את גישת המיקרו (פסיכולוגיה ) ואילו ה- Adaptive מתייחס להתאמות הנדרשות מעת לעת ברמת המקרו פילוסופיה נלך לדוגמת הרגלי הקריאה של הבת שלך - הרגל מבורך בחיים אין ספק אך במידה וגישה זו שלטת לאורך השנים היכן הילד מביא את עצמו לעצמאות בחירה וביצוע כאשר הוא נתמך ומובל ע"י החונך - דוגמה חברים שלי הרגילו את ילדיהם לבקש בקרה ועזרה בכדי לבצע את שעורי הבית והמבחנים ברמה הגבוהה ביותר (חשוב לציוני הבגרות) אך גם כאשר הילד היה בקורס קצינים הוא עדיין המשיך להתקשר לאימא לקבל אישור להחלטותיו . באהבה אהוד