שלום לכולם!

[מכורה לפיתוי שלך]

אפשר לשאול

משרד הביטחון, לא בקריה..(תמיד בטוחים שאני שם)

 

[mori17]

אנשים שצוחקים זה אנשים מטומטמים........

תיראי אני מבינה את המצב שהיה לך עם הבחור ההוא אבל הכל תלוי בהשקפת עולמך וכיצד את משקפת את המצב שלך לסביבה...אם תציגי את זה בתור מגבלה או משהו שאמור לגרום לך לבושה וכ'ו אז ככה יתנהגו[וזה בכל דבר לא רק בזה] ותזכרי שאם מישהו זורק אותך בגלל הבעיה שלך אז הוא לא שווה את הסוליה של הנעל שלך... כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי אפילפסיה אני לא מתביישת בזה...זה חלק ממני ויש לי את זה מגיל 9 ואני בצבא כמעט שנה והוציאו לי ת'נשמה עד שהוצאתי לינת בית[פטור משמירות לא תופס] ועבודה משרדית...בגלל לחץ והכל קיבלתי התקף בתורנות במטבח שבגללו קיבלתי פטור זמני את מבינה זמני!! יעני אולי זה יעבור סבלתי בכיתי צעקתי אבל בסוף הצלחתי קיבלתי את זה קבוע ואני גאה בעצמי שנלחמתי על מה שמגיע לי... וזכרי הכל תלוי בהשקפה שלך ואנחנו תמיד אוזן קשבת ותומכת =] מורי

 

[מורי 260]

מגיעה לך תודה ענקית!!!

מורי קודם כל ממש תודה רבה לך העלת לי חיוך על הפנים שקראתי מה שכתבת לי... אני סיימתי את השירות הצבאי שלי לפני כ- 5 חודשים וגם לי לא היה פטור קבוע אלא רק זמני ואז כבר לא אישרו לי אפילו את הפטור הזמני ורק 7 שעות שינה קבוע והייתי צריכה לעשות שמירות והכל אבל בכל אופן נהנתי מזה העברתי הכל בסבבה... ואפילו הייתי המון פעמים מרותקת לבסיס והאמת שלא היה לי אכפת לחזור לזה, עברתי המון דברים קשים בצבא אבל נלחמתי במי ובמה שצריך ותמיד הראתי לכולם שטוב לי ואני שמחה ומאושרת העיקר לא להראות שבאמת קשה לי... אבל ההורים שלי שידעו באמת עד כמה לא כ''כ קל לי (וזה היה לקראת סוף השירות שלי), הם פחדו מאוד שאני אקבל איזה התקף או משהו כזה הם היו ממש בהסטריה והיו פעמים שהייתי מעורפלת ולא הרגשתי כ''כ טוב אבל עדיין הייתי חזה וזה באמת היה המבחן שלי לחיים!!!!!! והצלחתי בו... אני מאחלת לך שהשירות שלך יעבור מהר ובכייף... קחי מה שתרצי מי יסרב לך קחי את העולם כולו מי יוכל לומר לך לא תעשי רק מה שאת חושבת רק מה שאת אוהבת שיהיה לך טוב.... אמן ואמן שתצליחי בהכל!!!! המשך יום טוב מור2

 

[tropical888]

הי מור

עכשו קראתי את המשך ההודעה שלך בעניין החבר - יותר טוב שעזב אותך כך , אולי היה קצת קשה אבל כזה חבר את בטח לא צריכה וזה רק מקראה לך עד כמה הוא באמת אהב אותך ועם אילו דברים הואיכול להתמודד בחיים שלו... ובעניין החברות באילת - גם אני לא מספרת לכל העולם ולכן אמרתי לך שאם יהיה לך את הקופסא הקטנה של הכדורים תוכלי תמיד לקחת אותה לכל מקום איתך אפילו להכניסה לכיס קטן, ללכת לדרותים וללגום מים עם הכדורים או בפאב שאת נמצאת עם הכוס בירה או מיץ התפוזים שלך בלי בכלל שהם יסימו לב לכך. ואת זה אני אומרת לך מנסיון! take it easy!!!!!!

 

[מורי 260]

tropical888 המון תודה מורי

זה גם מה שאני חשבתי והגעתי למסקנה לגבי "החבר" אם אפשר לקרוא לו כך....? כן אבל לפעמים יש מצבים שאי אפשר כ''כ להסתיר... דרך אגב אסור בשום אופן לקחת כדור עם בירה או כל סוג של אלכוהול... אני בכלל לא שותה אלכוהול זה לא עושה לי טוב. אני מאוד רוצה להכיר מישהו ולדעת שהוא יקבל אותי כמו שאני עם האפילפסיה כי זה בעצם חלק ממני ובלתי נפרד לעת עתה... נקווה שאולי זה יעבור... המון בראיות לך ולכולם.... ותודה רבה לך על התמיכה

מורי

 

[אורי חייל 21]

כפרה הבעיה אצלו

כאילו היו לי איזה 3 חברות בחיים (כל אחת לפחות שנה) ולא הפריע להן שאני חולה או לוקח כדורים ובנות אחרות שיצאתי איתן לכל אורך חיי ממש לא עניין אותן אם אני לוקח כדורים what the fuck?! נשמע לי מוזר מאד אולי פשוט הוא רצה לחתוך ולא היה לו איך, אבל באמת שאם זאת הסיבה הוא דפקט רציני

 

[מורי 260]

אורי מה קורה?

קודם כל מה קורה? אז אני אגיד לך הוא ממש לא רצה לחתוך לפני שסיפרתי לו אפילו הוא דיבר עם ההורים שלי על חתונה והיה ממש רציני למרות שבאיזה שהוא מקום כרגע אני רואה שזה ממש לטובה... גם אני עדיין צעירה מדיי בשביל חתונה וכל הטררם הגדול הזה זה עוד גדול עליי.... ומסתבר שההורים שלי לא הכי אהבו אותו והסיבה היא מוצדקת כמו שאומרים ההורים צודקים זה ממש נכון!!!! אז זהו אני שמה אותו מאחורי ולא בשביל להשתחצן או משהו או ממש לא שווה אותי ושתהיה לו מישהי כמוני ושוב פעם לא בשביל השתחצנות או יהירות.... גם אני יצאתי אחרי הקשר הזה עם בחור שהיה לוקח כדורים לבלוטת התריס וזה ממש לא הפריע לי והוא גם ידע על זה שאני נוטלת כדורים וגם כן לא הפריע.

 

[mori17]

../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif זה מזכיר לי את עצמי

גם לי קוראים מור[שם מהמם יש לך

] אני מבינה הכי לליבך... כשהייתי בכיתה י' החלטתי שמצבי טוב ולא צריך כדורים[המצב באמת היה מושלם] לא לקחתי לפחות חודשיים ואז קיבלתי התקף יום ו' בבוקר ליד בצפר והיה לי עוד קטע שהפסקתי וקיבלתי התקף בעיר אחרת והייתי לבד וזה היה מפחיד מאז אני לוקחת כדורים מסודר ובלי שטויות זה באמת מדכא לקחת כדורים ומאוד מגעיל אבל אין מה לעשות זה הביראות שלנו

מורי

 

[מורי 260]

טעות לעולם חוזרת!!!

זהו אני מתגברת על זה לאט לאט... בעצם שאני חושבת על זה צריך להתנחם במה שיש שאפשר לחיות חיים נורמליים כמו כל בן אדם אחר... אתמול סיפרתי לחלק מהחברות שלי שלא ידעו על האפילפסיה ושמחתי מהתגובות שלהן דווקא... קצת חששתי מלדבר איתן על זה אבל שטויות סיפרתי ועבר... מאיזה גיל את מאובחנת?

 

[mori17]

אני מגיל 9...

 

[tropical888]

מור חביבתי!

שאלו יהיו הבעיות שלך.... זה מה שמתריד אותך? עניין הכדורים? אני מסכימה איתך שלפעמים נמאס מזה אבל זה ממש דבר קטן ואפילו טיפשי לכעוס עליו. תשמחי שיש לך כדורים שמאזנים אותך ומחזיקים ואתך ללא התקפים. יש אנשים שלא מוצאים בכלל את הכדור המתאים ויש להם התקפים חזקים כל יום , אני בטוחה שלא היית רוצה להיות במצבם.... אוכל ליעץ לך כמה דברים: את יכולה ללכת לרופא המשפחה שלך כדי לקבל את כמות הכדורים ל-3 חודשים, ואז לא תצטרכי לרוץ כל חודש. תקני לך קופסא קטנה בשביל כדורים - (יש קופסאות קטנות מעוצבות יפה , בצבע כסף או אפילו איורים נחמדים) ותשימי לך את המנה היומית שלך. כך תוכלי להיות במעקב מתי לקחת את הכדור ולא תשכחי אותו. אני לוקחת 3 פעמים ביום ולכן זה מאוד עוזר לי, אני גם לוקחת 2 סוגים. תהיי מאושרת שיש לך רשיון נהיגה ותשמרי על עצמך! וכן, את תוכלי ללדת ילדים בריאים ושלמים בלידות רגילות. כמובן להיות במעקב עם הנוירולוג והגניקולוג וליידע את הרופא שלך כשאת רוצה להכנס להריון כדי שיוכל לומר לך מה בדיוק לעשות. אני אחרי 2 לידות רגילות עם ילדים בריאים שמחים ושובבים!!! אז אל יאוש וזה ממש כלום, תהיי מאושרת עם מה שיש לך!!!!!!!!!

 

[אורי חייל 21]

יהיה בסדר..

שימי ז** על הכדורים והמחלה. אל תתבאסי מהם..ככה אני עושה והכל כאילו כלום. :]

 

[taliadato]

קודם כל ברוכה הבאה!

שנית, תנסי לחיות את החיים ולהנות מהם למרות התרופות ופשוט להתעלם מהעובדה שהם קיימות ובכל זאת ליטול אותם. אני לגמריי מבינה אותך, הייתי במצב דומה ביותר!

 

[מורי 260]

אורי היקר

צודק ב- 100%!!!! דרך אגב המסנג'ר שלי טוב... [email protected]

 

[ענתי80]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

היי מור, תמיד יש את התקופות האלה שפשוט כבר אין כח לכלום ונמאס לקחת את התרופות, אבל כפי שכבר נאמר פה מקודם צריך לקבל את העובדה שעלינו ליטול את התרופות הללו ושבזכותן מרבית מאיתנו מאוזנים. בנוגע לבן-זוג - לפני פחות מחודש סיפרתי לבן זוגי על היותי אפילפטית והוא קיבל את זה בצורה כ"כ טובה, שאפילו לא חלמתי עליה. גם אני מאוד חששתי מ"איך לספר ואיך הוא יגיב", אבל חברי הפורום הנהדר הזה מאוד עזרו לי (אם את רוצה את יכולה לדפדף קצת בדפי הפורום ולהגיע לשיחות בנושא). בריאות ואושר, ענת

 

[מורי 260]

ענתי80... תודה והמון בריאות

תודה מאי על התמיכה... אני ממש מקווה שאני אכיר באמת מישהו שיבין אותי ויתמוך בכל מה שצריך... יש לי קצת חששות אבל אני אנסה להתגבר עליהן... אתם ביחד הרבה זמן? אני למשל הייתו עם הבן זוג שלי לשעבר כמעט שנה והא כבר דיבר עם הוריי על חתונה את מבינה מה כואב לי? אני לא יודעת אבל מה כבר עדיף לספר על כך בתחילת הקשר או לחכות קצת אני ממש לא יודעת, אני בדילמות לגבי זה.

 

[ענתי80]

אין בעד מה, בשמחה ../images/Emo13.gif

מצטערת מראש על האורך... את האמת שאנחנו ביחד רק חודשיים, אבל העדפתי לספר לו על כך אחרי חודש שהיינו ביחד מתוך חשש שהוא יעזוב, ואז למה כל הקשר היה שווה? סתם הייתי יותר סובלת מהפרידה. חיכיתי קצת בשביל לא להלחיץ אותו וגם בשביל שנכיר האחד את השנייה יותר טוב, שיכיר אותי כמו שאני ולא כמו "זאת שיש לה אפילפסיה", הרי אני מנהלת אורח חיים נורמלי לחלוטין. אמרתי לו שמדי פעם יש לי התקף אפילפטי, אבל שאני לוקחת תרופות ואני מאוזנת וכמו שהוא כבר שם לב אני מנהלת חיים נורמלים: לומדת, יוצאת לבלות, עובדת וכו'. למרות שהייתי בטוחה שהוא לא יעזוב עדיין כל החששות והלחצים שלי והמחשבות הכי נוראיות שעברו לי בראש מאופן התגובה שלו סתם העיקו עליי במשך תקופה ממושכת, כמובן שזו הייתה עוד סיבה לספר לו את זה מוקדם. ברור שכל בן אדם יילחץ קצת בהתחלה כי זה לא משהו שהוא ציפה לשמוע (וגם לא חסרים אנשים שנבהלים רק מלשמוע את המילה "אפילפסיה" ויש להם כל מיני דעות קדומות על המחלה), אבל מסתבר שלבסוף הכל עבר בשלום והוא קיבל אותי כמו שאני

אל תדאגי, את תמצאי את מי שיקבל אותך כמו שאת, יאהב אותך ויתמוך בך. וכמו שכבר נאמר לא מעט בפורום מי שלא מקבל אותך כמו שאת, לא שווה כלום ולא שווה להשקיע בשבילו שום מאמץ. מקווה שעזרתי במשהו וכמובן שאת מוזמנת לשאול עוד שאלות אם תרצי

 

[מורי 260]

ענתי ממש תודה לך

ענתי ממש תודה לך ממש עזרת לי לראות את הדברים בצורה ברורה יותר ואופטימית. אני באמת עשיתי טעות שסיפרתי לו את זה אחרי תקופה די ארוכה יחסית לתקופה שבה את סיפרת לחבר אבל כמו שאומרים מטעויות רק לומדים... אני לא אשמור ואחכה עם זה יותר מדיי שבאמת אם תהיה פרידה בשל כך אז שהיא לא תהיה קשה! המון תודה לך את לא מבינה כמה את עזרת לי ונקווה רק לטוב וכמובן המון בריאות לכולנו...!